תקציר: את הצהרת בלפור אנחנו מקדשים מידי שנה. גם הפלסטינים… שהרי אבו מאזן קרא ב- 2016 לתבוע את בריטניה על ההצהרה שהובילה לנכבה… אבל, מי זוכר את הצהרת נפוליאון?

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הצהרת בלפור והשלכותיה, לחצו כאן]

עודכן ב- 2 בנובמבר 2023

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

את הצהרת בלפור אנחנו מקדשים מידי שנה. גם הפלסטינים... שהרי אבו מאזן קרא ב- 2016 לתבוע את בריטניה על ההצהרה שהובילה לנכבה... 
אבל, מי זוכר את הצהרת נפוליאון?

ההצהרה הזו מחברת לנו את חג הפסח עם יום העצמאות... בחג החירות היהודי הוא חג הפסח תקנ"ט, לפני 220 שנה, ב-20 באפריל 1799, פורסמה בצרפת בעיתון "מוניטר" הצהרתו של נפוליאון בונפארט.

הכרוז הזה פורסם לפני שהפך נפוליאון לשליט יחיד בצרפת, כאשר כגנרל נשלח לכבוש את המזרח התיכון, במהלך המצור שהטיל נפוליאון על עכו.

ההצהרה תורגמה לעברית על ידי ציונה בודנסקי, ופורסמה באתר וואלה. להלן תכנה:

"...

הכרזה אל האומה היהודית, המטה הכללי ירושלים, ה-20 באפריל 1799, השנה ה-VII לרפובליקה הצרפתית

מאת: נפוליאון בונפארט, המפקד הראשי של הצבאות הצרפתים באפריקה ובאסיה

אל: היורשים החוקיים של פלסטינה –בני ישראל, בני אומה ייחודית אשר במשך אלפי שנים הצליחו הכיבושים והעריצות לגזול מהם את אדמתם, אבל לא את שמם ולא את קיומם הלאומי.

הבוחנים בקפידה וללא משוא פנים את גורל האומות, אפילו אם הם חסרים את היכולת הנבואית של ישראל ושל הנביא יואל, מסיקים את האמת שבדברי הנבואות של הנביאים הגדולים, אשר ערב חורבן ציון ניבאו כי ילדיו של האל יחזרו למולדתם בשירה וברינה וכי העצב והאנחות ייעלמו לעד.

קומו ברינה, הגולים!

מלחמה זו שאין לה אח ורע בהיסטוריה כולה, נערכה כמלחמת הגנה עצמית על ידי אומה שאויביה ראו באדמותיה המוּרָשות שלל שיש לחלוק אותו. כעת, מתנקמת אומה זו על אלפיים שנות ביזיון. אף על פי שנדמה כאילו התקופה והנסיבות אינן הולמות את ההצהרה ואפילו את עצם הביטוי של דרישותיכם, מלחמה זו מציעה לכם כיום, בניגוד לכל צפי, את מורשתכם הישראלית.

ההשגחה העליונה שלחה אותי לכאן עם צבא צעיר, המודרך על ידי הצדק והמלווה בניצחון. המטה הכללי שלי הוא בירושלים, ובעוד כמה ימים אהיה בדמשק, שקרבתה שוב אינה מהווה סכנה לעיר דוד.

היורשים החוקיים של פלסטינה!

האומה הגדולה אינה עוסקת במקח וממכר של בני אדם ושל ארצות כדוגמת אלה שמכרו את אבותיכם לכל האומות, והיא אינה קוראת לכם לכבוש את ירושתכם. לא, כל שהיא מבקשת הוא ליטול ממנה את מה שהיא כבר כבשה, כשהיא תומכת בכם ומתירה לכם להמשיך ולהיות הבעלים על הארץ הזו ולשמור עליה למרות כל היריבים.

קומו!

הוכיחו כי כל העוצמה של מדכאיכם לא הצליחה לקטול את אומץ ליבם של צאצאי הגיבורים שהיו מביאים כבוד לספרטה ולרומא. הוכיחו כי אלפיים שנות עבדות לא הצליחו לחנוק את האומץ הזה.

הזדרזו!

זהו הרגע, שייתכן כי לא יחזור שוב במשך אלף שנה, כדי לדרוש את החזרת זכויות האזרח שלכם, את השבת מקומכם בקרב עמי העולם. יש לכם מלוא הזכות לקיום פוליטי כאומה בקרב האומות האחרות. יש לכם הזכות לעבוד את אלוהיכם בהתאם לדתכם..."

ההצהרה הזו מתחברת היטב עם תרומתו של נפוליאון בהענקת האמנציפציה ליהודים באירופה ושחרורם מחוקים ישנים - ששררו ברוב מדינות אירופה - שתחמו את תחומי מושבם בגטאות; ושהגבילו את זכויותיהם בתחומי הפולחן, הקניין והעיסוק.

החל מ-1806, העביר נפוליאון מספר חוקים שתמכו במעמד היהודים באימפריה הצרפתית

(ויקיפדיה: נפוליאון והיהודים)

• הרכבת קבוצת נציגים שתבחר על ידי הקהילה היהודית ותכונה הסנהדרין של פריז.
• במדינות כבושות, ביטל נפוליאון את הגטאות המוקפים בחומה (שתחילתם במאה ה-16).
• בשנת 1807, הוא קבע את היהדות, יחד עם הזרמים בנצרות: קתוליות והפרוטסטנטיות, לדתות הרשמיות של צרפת.

יחד עם זאת, בשנת 1808 חזר בו נפוליאון ממספר רפורמות, בהכריזו כי כל החובות ליהודים מבוטלים, מצומצמים או דחויים. הדבר כמעט והביא להתמוטטות הקהילה היהודית. בנוסף, הוגבלו מקומות המגורים המוגדרים כיהודים, מתוך תקווה שיתבוללו בחברה. הגבלות אלו בוטלו שוב בשנת 1811 (ויקיפדיה: נפוליאון והיהודים).

אמת? בדיה? למה זה משנה?

ב- 1940 חשף החוקר היהודי קובלר העתק מלא של ההצהרה בגרמנית, אולם, מסיבות מובנות - וגם מסיבות אחרות - יש טענות רבות המטילות ספר באותנטיות של ההצהרה:

• ההיסטוריון אנרי לוראנס רואה במסמך זיוף, ומביא ראיות לכך שההצהרה מעולם לא נכתבה;
• היסטוריונים כמנו נתן שור בספרו "נפוליאון וארץ הקודש", מאמינים שההצהרה נבעה בעיקר מטעמי תעמולה ושנפוליאון לא היה רציני בכוונותיו להקים מדינה יהודית. יש הסבורים שההצהרה נעשתה במטרה לקנות את ליבו של חיים פרחי, היועץ היהודי לשליט של עכו, אחמד אל ג'זאר.

כך או כך, ההצהרה הזו היא כלי חשוב במלחמה הבלתי נגמרת על הלגיטימיות של מדינה ישראל; סיבה נוספת לרצון של גורמים שונים לזלזל באותנטיות שלה.

יתרה מכך, הטרמינולוגיה של הסכסוך המזרח תיכוני רווייה בבדיות גרועות הרבה יותר. אז הגיע הזמן שגם אנחנו נאמץ את ההצהרה ונעשה בה שימוש ראוי!

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הצהרת בלפור והשלכותיה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על הצהרת בלפור והשלכותיה.
• אוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה.

מקורות והעשרה

• ויקיפדיה: נפוליאון והיהודים.