תקציר: אלוהים יודע משהו על המין האנושי. הוא יודע שיש מאבק בין טוב ורע והסיכוי - שעם, על שלל היחידים שבו יהיו "טובים" - הוא למעשה אפס. איומי המוות והפחד המלווים את הפרק אינם רלוונטיים כלל לאנשים חופשיים כמוני, ואף אינם רלוונטיים למאה ה-21…

עודכן ב- 5 במאי 2024

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פָּרָשַׁת קְדֹשִׁים היא פרשת השבוע השביעית בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק י"ט, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ', פסוק כ"ז (ויקיפדיה: פרשת קדושים).

הנושאים העיקריים בפרשה זו: 

• ואהבת לרעך כמוך;
• והארץ תקיא אתכם.

ויקרא, פרק יט' - ואהבת לרעך כמוך

אחרי כל פרקי הטומאה מגיע פרק מרתק: פרק, עם מתכון לעם ישראל כיצד להיות עם קדוש. מרכיבי מתכון:

• קודם כל, לכבד את ההורים וביחד עם זה לשמור את ימי השבתון;
• לא לפנות לאלילים ולא לעשות אלוהים מפסלים;
• הקרבת קרבנות – לדקדק בכללים שנמסרו בפרקים הקודמים;
• להשאיר מפרי עמלך (מהקציר ומהכרם כסמלים לכול מה שאתה מייצר או מרוויח) לעני ולגר: לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָֹה אֱלהֵיכֶם;
• לא לגנוב, לא לרמות, לא לשקר (כולם ביחד, בפסוק אחד);
• לא להישבע שבועות שקר ("נשבע באלוהים" – אסור!!);
• לא לעשוק, לא לגזול, לא להלין שכר;
• לא לקלל אנשים חרשים ולא לשים מכשול בפני אנשים עיוורים;
• לא לעשות עוול במשפט. להקפיד שכולם יהיו שווים בפני החוק!;
• לא ללכת רכיל ולא "ל"עמוד על דם רעיך", כלומר לעזור למי שנראה כמועד;
• לא לשנוא, לברר עם החבר את הבעיות ביניכם ולא לשמור טינה;
• לא להתנקם;
• "ואהבת לרעך כמוך";
• לא לייצר יצירי כלאיים בין חיות ובין צמחים;
• עץ שנותן פרי – רק בשנה החמישית תיקח את הפרי לעצמך. שלוש שנים ראשונות הפרי יישאר על האדמה, שנה רביעית לכהן ואז – קדימה לאכול;
• לא לאכול דם;
• לא ללכת למנחשים ומכשפים ורואי עתידות למיניהם;
• לא לפגוע בשיער הראש ובשערות הזקן;
• לא לשרוט את הנפש ולא לקעקע את הגוף;
• איסור על זנות;
• "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן";
• לא לרמות גרים החיים בארץ;
• הגרים החיים בארץ – אזרחים שוויי זכויות הם;
• המשקלות בהם שוקלים מוצרים – אסור שיהיו מזויפים.

אלה המרכיבים: כדי שהמתכון יצליח ועם ישראל יהיה "קדוש"

האם צריך לקיים את כל הרשימה על-ידי כולם? האם זה בכלל אפשרי? יש לי כמובן - ואני בטוח שלכל אחד יש - הרבה מחשבות על הרשימה הזו.

היום אני רוצה להעלות את המחשבות הבאות:

1. רשימה נהדרת. כל פעם שאני אומר לילדים שלי: "תהיו אנשים טובים" – ברשימה הזו אפשר למצוא את מרכיבי ה"טוב" הזה.
2. רשימה נוראית. החברה הישראלית וההנהגה הישראלית של ימינו כל כך רחוקים מהרשימה הזו, שזה ממש נורא. הרשימה הזו היא הראי, ואנחנו, כחברה, יכולים להסתכל לראי הזה ולהשפיל מבט.
3. רשימה שמאלנית. כדי להיות עם "קדושים", לפחות על פי הרשימה הזו, לא נדרש אפילו רגב אדמה אחד. אין כלל אזכור לקדושה הקשורה לאדמה. הקדושה מיוחסת אך ורק לאנשים ולחיים שהם יוצרים כחברה.
4. רשימה מרתקת. ניקח לדוגמה את הציווי הפשוט: לא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ. מדוע חשוב לא לקלל חרש? הרי החרש לא שומע ומכאן שהקללה אינה פוגעת בו, שלא כמו לִפְנֵי עִוֵּר לא תִתֵּן מִכְשֹׁל, שבמקרה כזה העיוור ימעד וייפגע!! ההסבר בפרק הוא: וְיָרֵאתָ מֵּאֱלהֶיךָ אֲנִי יְהוָֹה. כלומר, הסיבה לכך היא הפחד מאלוהים. לדעתי, הסיבה לכך אינה הפחד מאלוהים אלא הדרישה מהאדם להיות "טוב", כי כשהוא מקלל את החרש, החרש אולי לא נפגע, אבל האדם המקלל יורד בדרגת האנושיות שבו ובוודאי שהסביבה שומעת ויש בכך משום העלבת החרש מבלי שאפילו יוכל להגיב.

אני חושב שהפרק הזה אומר לנו, בפשטות ובגאונות, שכדי שנהייה ראויים לתואר "קדושים" אנחנו כולנו צריכים לחיות כל הזמן במודעות סביבתית גבוהה לאנשים שמסביבנו ולטבע העוטף אותנו.

והערה אחרונה לפסוק: יח לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה. ואהבת לרעך כמוך – כלל גדול בתורה אמר רבי עקיבא. אולי ה-כלל הגדול מכולם.

אבל, יש המחברים אותו לפתיחת הפסוק: "לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ"; ומסבירים, שהכוונה היא רק לאהבת הרע בתנאי שהוא מבני ישראל.

אבל, כדי להסיר ספק מצטרף אליו בהמשך פסוק נוסף, נפלא לא פחות: לד כְּאֶזְרָ֣ח מִכֶּם֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם הַגֵּ֣ר׀ הַגָּ֣ר אִתְּכֶ֗ם וְאָהַבְתָּ֥ לוֹ֙ כָּמ֔וֹךָ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם.

 אהבת הגר זהה לחלוטין לאהבה של "ואהבת לרעך כמוך". וגם הסיבה לציוויים הנ"ל זהה – אני יהוה.

ובימינו הייתי מדייק וכותב: ואהבת לרעך כמוך, במיוחד אם הוא לא כמוך!

ויקרא, פרק כ' - אלוהים יהרוג, והארץ תקיא...

פרק רצוף בעונשים חמורים ביותר על מעשים לא ראויים בתחום חיי המשפחה, המין ועבודת האלילים. נראה כאילו אלוהים נזכר שלפני 2 פרקים הוא הגדיר את כל החטאים האלה כאסורים, אך "שכח" להבהיר מה המחיר של מי שמבצע את המעשים האלה.

בלשון פשוטה – הדרך שבה התורה בוחרת להפוך את ישראל ל"קדושים" לאלוהים, היא דרך הפחד, פחד אלוהים!!

אין לי עניין לעבור על רשימת כל החטאים, שהיא כשלעצמה קובץ די מזעזע של לשון עברית בוטה שקשה לעכל אותה. רוב החטאים המוזכרים הם כל כך מזעזעים שבמחשבה ראשונה נראה שזה לא ממש בעיה לעמוד בהם ולקבל תעודת "קדושים" מאלוהים. למשל:

• אסור להקריב ילדים ל"מולך" (משהו בדומה למה שאברהם כמעט עשה ליצחק;
• אסור ללכת לידעונים ובעלי אוב (משהו דומה ל"אסטרולוגים", קוראים בקפה ועוד רנטגנאי עתיד למיניהם);
• אסור לקלל את אבא ואימא;
• אסור לנאוף.

וזה ממשיך, ועל כל החטאים האלה – העונש הוא מוות.

היום, תוקפים המכנים עצמם דתיים חרדים, את ההומואים והלסביות; וטוענים שמעשיהם הם מעשי תועבה וסטייה נוראיים. ההוכחה היא שהתורה גוזרת עליהם דין מוות.

אבל אם זה המצב ואלה ההוכחות, מה לגבי שאר החטאים המוזכרים בפרק הזה? האם לא הגיע הזמן לעמוד מול כל אותם אנשים המדברים בשם השם, כאילו אנחנו עדיין במדבר בתרבות של אלפי שנה אחורה?

וכמובן, לבד מעונש המוות האישי יש כאן גם עונש קולקטיבי: כב וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹא־תָקִ֤יא אֶתְכֶם֙ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֜י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֛ם שָׁ֖מָּה לָשֶׁ֥בֶת בָּֽהּ.

 יהוה יהרוג אותנו והארץ תקיא אותנו...

בתולדות עמנו סבלנו כבר כמה פעמים, גם עונשי מוות וגם גלויות (הארץ הקיאה אותנו).

מתי נלמד?

מתי נבין שהעיקר אינו כל מני איסורים אלא מה שנאמר בפרק הקודם "ואהבת לרעך כמוך"?

אני נזכר בשיר של מאיר אריאל (מילים) ושלום חנוך (לחן) – "אומרים שבלי". אני מביא כמה שורות ממנו:

אומרים שבלי רע אין טוב...
אומרים שבלי שקר אין אמת; אומרים שבלי עוול אין צדק...
אומרים שבלי עוקם אין יושר; אומרים שבלי סבל אין אושר; אומרים שבלי לא אין כן...
אך, כמה שאני אוהב אותך; אם זה אפשרי לשנוא כל כך; כבר עדיף להפסיק לחשוב.

אלוהים יודע משהו על המין האנושי. הוא יודע שיש מאבק בין טוב ורע והסיכוי, שעם, על שלל היחידים שבו יהיו "טובים", הוא למעשה אפס. איומי המוות והפחד המלווים את הפרק אינם רלוונטיים כלל לאנשים חופשיים כמוני, ואף אינם רלוונטיים למאה ה-21.

אנחנו צריכים, מכוח השכל והמצפון שלנו, לשאוף כל הזמן להיות בצד הנכון של המשוואה שמאיר אריאל כה היטיב לבטא אותה. הרע שיש היום שונה לחלוטין מהרע שהיה במדבר; ואיומי המוות המדבריים אסור שיהיו דגלי הטוב של החברה הישראלית המודרנית.

[לאוסף המאמרים על 'פרשת קדושים', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת קדושים'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת קדושים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 3/5/19.
• ויקיפדיה: פרשת קדושים.