[בתמונה: מבצרים מעופפים מעלים באש בית זיקוק ברומניה, 1 באוגוסט 1943. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

כדי להסביר את חשיבות התקיפה על מתקני הזיקוק בסביבת אושוויץ, נדבר קצת על אסטרטגיה: 

לאחר שהביסו את קורפוס אפריקה של הפילדמרשל ארווין רומל במאי 1943 ודילגו ולאיטליה בספטמבר אותה שנה (סלרנו), התחילו בעלות הברית להתכונן ליעד הבא: הפלישה לצרפת. על מנת לאפשר את הפלישה, על בעלות הברית היה להשיג עליונות אווירית מוחלטת - או קרוב למוחלטת - מעל שמי מרכז וצפון אירופה.

בתחילת 1944 התחלף מפקד חיל האוויר השמיני ואת הפיקוד קיבל ג'ימי דוליטל (James Harold Doolittle; ראו תמונה משמאל). במקביל, החלו להופיע בזירה מטוסים מתקדמים מסוג מוסטנג ות'אנדרבולט במספרים הולכים וגדלים.

[תמונתו של הגנרל ג'יימס הארולד דוליטל משמאל היא נחלת הכלל]

אחת ההנחיות הראשונות של דוליטל למטוסי הקרב המלווים הייתה, להפסיק לטוס במבנה להגנה עם המפציצים, ו"ללכת לחפש" את מטוסי הקרב הגרמנים. עד הגעתו של דוליטל לזירה, משימתם העיקרית של מטוסי הקרב אבטחת שלומם של מפציצי חיל האוויר השמיני בכל מחיר.

כתוצאה מהשינוי הטקטי מספרי האבדות של הלופטוואפה החלו לגדול. בינואר הגרמנים איבדו 1,115 מטוסי קרב, בפברואר 1,118 ובמרץ 1,217. אבדן מטוסי הקרב הגרמניים לווה באבדן טייסים מנוסים, ופגע בשמישות של הטייסות והכנפות הגרמניות.

במאי 1944, הפסיקה ההתנגדות הגרמנית להיות אפקטיבית. מפקדי כוחות האוויר הגרמנים, שנפלו בשבי, העידו על כך, שביום הפלישה עמדו לרשות הגרמנים רק 80 מטוסי קרב שמישים, לצורך הדיפת הפלישה. בין ה- 6 ביוני ל- 19 ביולי, למרות הפלישה ופריצת בעלות הברית אל תוך צרפת, הגרמנים לא שלחו מטוס אחד לתגבורת. הם היו כולם עסוקים בחזית המזרחית.

מפעלי המטוסים הגרמניים ממשיכים לעבוד בשיא הקצב ומסירת המטוסים ללופטוואפה עמדה על 3,375 מטוסים בספטמבר. רוב המטוסים הללו הושמדו ע"י חילות האוויר של בעלות הברית או קורקעו מחוסר דלק.

לאחר השגת העליונות האווירית מעל שמי מרכז וצפון אירופה, הפכו מפעלי הדלק השונים להיות היעד העיקרי של בעלות הברית. התקיפה הראשונה כנגד מתקני הדלק יצאה לדרכה ב 12 למאי 1944. אחת נוספת הייתה ב- 28 לאותו חודש. המאמץ העיקרי לא התרחש עד אחרי הפלישה לנורמנדי בשישי לחודש.

המאמץ העיקרי של כוחות האוויר של בעלות הברית בחודש שקדם לפלישה לנורמנדי ובשבועיים לאחריה כוון להצלחת הפלישה. אספקת הדלק הגרמנית הייתה 'על הקשקש' במשך כל המלחמה, והייתה אחד הגורמים המכריעים את אופי הפעילות הצבאית הגרמנית. מרבית האספקה הגיע מ- 16 בתי זיקוק ברומניה והונגריה; שיחד, סיפקו כרבע מסך אספקת הדלק של המאמץ המלחמתי הגרמני. בנוסף הייתה אספקה ממקורות עצמיים בגרמניה וקצת מאוסטריה.

בתי הזיקוק בפלוישטי הותקפו בראשון לאוגוסט 1943 במסגרת מבצע גאות ושפל ע"י 177 מפציצי B24 שטסו בגובה נמוך כל הדרך מבסיסיהם בבנגאזי אפריקה עד ליעד (ראו תמונה בתחילת המאמר ומפה למטה). התוצאה שהשיג מבצע גאות ושפל הייתה לא טובה וסה"כ אספקת הדלק הגרמנית גדלה באופן רציף עד לחודש מאי 1944, עת חידוש התקיפות נגד מתקני הדלק הגרמניים.

התקיפות במאי 1944 - יחד עם מיקוש הדנובה על ידי הרוסים - פגעו קשה באספקת הדלק ממתקני הדלק הרומנים, ובחודש אוגוסט 1944, עם כיבוש רומניה על ידי הרוסים, הופסקה לחלוטין אספקת הדלק מבתי הזיקוק ומפעלי הדלק הסינטטי בפלוישטי.

עם תחילת התקיפות כנגד מפעלי הדלק הגרמנים בחודש מאי 1944, הפיקו הגרמנים כ- 316,000 טון של דלק לחודש. ביוני התפוקה הגרמנית צנחה ל- 107,000 טון; ובספטמבר ל- 17,000 טון. התפוקה גדלה במקצת בחודשים נובמבר ודצמבר ועמדה על כ- 50,000 טון בממוצע.

הגרמנים הגיעו למצב קטסטרופלי ב 30 ליוני. כותב אלברט ספיר להיטלר: "בעלות הברית הצליחו לפגוע ב- 90% מיכולת יצור הדלק שלנו. הצלחנו להגדיל את התפוקה במקצת בעקבות מאמץ גדול שניהלנו לשיקום המתקנים שנפגעו" . בעקבות הפגיעות של בעלות הברית בתעשיית הדלק הגרמנית התמנה "צאר" לנושא משק האנרגיה אדמונד גלינברג, שמצליח בעזרת כוח עבודה שמנה 35,000 איש, לשקם את מרבית מתקני הזיקוק הגרמניים.

עם שיקום המפעלים והחזרתם לפעילות, חזרו מפציצי בעלות הברית ותקפו אותם שוב. במסגרת המערכה על מתקני הדלק הותקפו מפעלי הדלק הסינטטים בלאונה גרמניה (25 ק"מ מערבית לליפציג). מערך ההגנה של מפעלי הדלק בלאונה כלל מערך נ"מ, שנחשב לצפוף באירופה, ומתקנים לייצור עשן. צוותות האוויר של בעלות הברית החשיבו את תקיפת לאונה כתקיפה המסוכנת ביותר במהלך המלחמה כולה.

[בתמונה: מיכלי נפט בוערים בפשיטת בעלות הברית. התמונה היא נחלת הכלל]

לאונה הותקפה בפעם הראשונה ב- 12 למאי 1944, וייצור הדלק הסינתטי בתשלובת הופסק. קבוצה שמנתה כמה אלפי עובדים הצליחה להחזיר את התשלובת לפעילות בתוך כ- 10 ימים. התשלובת הותקפה שוב ב- 28 למאי; אבל, הוחזרה לפעילות חלקית ב- 3 ליוני והצליחה לחזור לייצור בנצילות של 75% בתחילת יולי. בשביעי ליולי התשלובת בלאונה הופצצה שוב והפסיקה לייצר לחלוטין. יומיים אחרי זה הצליחו הגרמנים לחזור ולייצר דלקים בתשלובת וב 19 ליולי הם ייצרו בקיבולת של 53%. תקיפה נוספת בוצעה ב- 20 ליולי, והצליחה לשתק את המקום לשלושה ימים שלמים. ב- 27 ליולי הצליחו הגרמנים לייצר בנצילות של 35%. תקיפות נוספות בוצעו ב- 28 וב- 29 ליולי. התקיפות הללו סגרו את התשלובת. תקיפות נוספות ב- 24 לאוגוסט ב- 11 , 13 וב- 28 לספטמבר; ובשביעי לאוקטובר, השאירו את המקום סגור. ב- 14 לאוקטובר התחדש הייצור במקום, ותקיפה נוספת - מצומצמת הרבה יותר - פגעה במקום שוב ב- 2 לנובמבר. למרות התקיפה ב- 20 לנובמבר, הגרמנים ייצרו במקום ב- 28% נצילות. במהלך החדשים נובמבר ודצמבר היו 6 תקיפות נוספות נגד התשלובת בלאונה. למרות זאת, הגרמנים המשיכו לייצר במקום ב- 15% נצילות; והמשיכו לייצר ברמה הזאת עד סוף המלחמה.

סה"כ תקפו בעלות הברית את לאונה 22 פעמים. 20 תקיפות ע"י חיל האוויר השמיני ופעמיים על ידי פיקוד המפציצים הבריטי. 6,552 משימות של מפציצים הופנו ללאונה ו- 18,328 טון פצצות הוטלו על המקום. במאי 1944 הייתה תצרוכת הדלק הגרמנית גדולה מהייצור. מאגרי הדלק לשעת חירום התרוקנו במהירות; ובתוך כ- 6 חודשים התרוקנו לחלוטין.

התוצאות של תקיפת מתקני ייצור הדלק הורגשו היטב בצבא הגרמני. באוגוסט קיצץ הלופטוואפה את זמני החימום של מנועיו משעתיים לשעה וחצי, בגלל מחסור בדלק. המחסור בדלק פגע באימון טייסים חדשים, ששעות הטיסה שלהם קוצצו. פגיעה משמעותית נוספת ספגו דוויזיות הפאנצרים הגרמניות, והצבא הגרמני הפסיד בקרבות בגלל מחסור בדלק.

כשהגרמנים הוציאו לפועל את התקפת הנגד שלהם ב- 6 לדצמבר 1944, לצבא הגרמני לא היה מספיק דלק, בכדי לעמוד ביעדיו; והתכנון הגרמני חייב תפיסה של מאגרי דלק של בעלות הברית.

בפברואר ומרץ 1945, הגרמנים תקפו בחזית הרוסית את ראש הגשר הרוסי שחצה את נהר הויסטולה, בכוח של 1200 טנקים. הטנקים הפסיקו את התקיפה בגלל מחסור בדלק. תקיפת מתקני הדלק בסלסיה עלית הייתה בעלת חשיבות עליונה למאמץ המלחמתי כולו.

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]