[בתמונה: דיכוי האביב של פראג... מפגינים נושאים את דגל צ'כוסלובקיה ליד טנק סובייטי בוער, פראג, אוגוסט 1968התמונה היא נחלת הכלל]

המאמר עודכן ב- 15 בדצמבר 2021

[לאוסף פרקי החוברת: KGB – פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917, לחצו כאן]

יעקב שחם ז"ל היה סגן ראש המחלקה לענייני ישראל וזרים בשירות הביטחון הכללי (שב"כ). מאמר זה הוא חלק מעבודת הגמר שלו במכללה לביטחון לאומי של צה"ל (מב"ל): KGB -  פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917.

זהו הפרק העשירי והאחרון בסדרת מאמרים זו, הסוקרת פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות, ה- .K.G.B, בין השנים 1991-1917.

*  *  *

ה- .C.I.A משיב מלחמה

שנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת התאפיינו במספר רב של קציני .K.G.B, אשר גויסו על ידי ה- .C.I.A וה- "6-MI". חלקם הצליחו לערוק, כמו:

• גורדייבסקי; ליאלין; לבצ'נקו (קצין "ליין P.R." בשלוחת טוקיו);
• קוזיצ'קין (קצין "ליין N" בטהראן);
• שיימוב (איש הצופן במינהל הראשי השמיני של ה- .K.G.B, אשר ברח מברית המועצות ב- 1980, בסיוע ה-  .C.I.A;

• אנטולי בוגטי (Bogatty Anatoliy), סגן ראש שלוחת ה-.K.G.B במרוקו;
• ויטאלי יורצ'נקו (Yurchenko Vitaliy; ראו תמונה משמאל), סגן ראש מחלקה ב"מינהל K", אשר ערק לרומא ב- 1985, הובא לארצות הברית, ושם, מסר לחוקריו מידע רב. יורצ'נקו התאכזב, לבסוף, מהחיים במערב, נמלך בדעתו וחזר לברית המועצות;
• גונדרב (Gundarev), קצין שלוחת אתונה;

[בתמונה משמאל: ויטאלי יורצ'נקו, לחצו כאן]

ועוד.

זוהי רשימה חלקית בלבד של סוכנים סובייטים שערקו למערב. אליה יש להוסיף, כמובן, את אלה שלא שפר עליהם גורלם, אשר נעצרו בעקבות בגידתו של איימס והוצאו להורג. ביניהם:

• מוטורין (Motorin) ומרטינוב (Martinov), קציני שלוחת וושינגטון;
• ורניק (Varenik), קצין שלוחת בון, בכיסוי עיתונאי;
• סמטאנין (Smetanin), קצין שלוחת ליסבון;

ואחרים.

[בתמונה: אלדריך איימס - המרגל הרוסי המפורסם ביותר...למקור התמונה: לחצו כאן]

קציני .G.R.U רבים נוספים גויסו או הציעו את שירותיהם ל- .C.I.A, ובסופו של דבר, נעצרו או הצליחו לחמוק ומצאו מקלט בארצות הברית.

לסיכום סוגיה זו ראוי לציין, כי לקראת מחצית שנות השמונים של המאה הקודמת, הצליח ה- .C.I.A לבנות מערך רחב למדי ויציב בתוך ה- .K.G.B וה- .G.R.U, ללמוד על פעילות הארגונים הסובייטים ולסכל את פעילותם.

אולם, כל ההצלחות הללו קרסו ביום בהיר אחד בוושינגטון, כאשר איימס העביר את רשימת הסוכנים האמריקניים למפעילו הסובייטי.

פעילות ה- .K.G.B בתוך ברית המועצות

במישור הפנימי סימן סילוקו של חרושצ'וב ב- 1964, באופן ברור, את סוף עידן הדה סטליניזציה והליברליות, היחסית מאד, ביחסי השלטון עם האינטליגנציה. תוך זמן קצר הופעל ה- .K.G.B לדיכוי ניצני חופש ספרותי בברית המועצות (משפט סניאבסקי דניאל ב- 1966) ולאחר מלחמת ששת הימים, הפעיל מאמץ מרוכז לסיכול התעוררות לאומית בקרב יהודי ברית המועצות.

[בתמונה משמאל: ניקיטה חרושצ'וב. סילוקו נתן את האות לפתיחת עידן הדה סטליניזציה. למקור התמונה, לחצו כאן]

גל המחאות בברית המועצות, שהתרכז סביב דמויות בולטות, כמו הסופר אלכסנדר סולז'ניצין (ראו תמונה משמאל למטה), והפיסיקאי הידוע אנדרי סאחרוב, במיוחד לאחר פלישת ברית המועצות לצ'כוסלובקיה, זירזו את התארגנות ה- .K.G.B לדיכוי יסודות דיסידנטיים ולאומניים. הוקם "המינהל החמישי" (המכונה ב- .K.G.B "ריגול נגדי אידאולוגי"), אשר חדר לכל רבדי החברה הסובייטית בדגש על האינטליגנציה ועל קהילות לאומיות שלמות.

[תמונתו של אלכסנדר סולז'ניצין משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Verhoeff, Bert / Anefo. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC 0]

פעילותו של "המינהל החמישי" לבשה, לעיתים קרובות, אופי ברוטלי, שבא לידי ביטוי במעצרים, במשפטים ובכליאת דיסידנטים ופעילים למען זכויות האדם בבתי חולים פסיכיאטריים. גל הדיכוי נמשך, למעשה, עד 1987, ו"המינהל החמישי" הפך, עם הזמן, לאחד המרכיבים החשובים ביותר של ה- .K.G.B.

במסגרת המאמץ לסכל את פעילותם של שירותי המודיעין המערביים, הפעיל "המינהל הראשי השני" של ה- .K.G.B מערך פיקוח הדוק על נציגויות מערביות בברית המועצות, ועל זרים רבים שפקדו את הבירה ומספר ערים מרכזיות. שלוחות ה- .C.I.A וה- "6-MI" במוסקבה התקשו להפעיל סוכנים, שרובם המכריע גויסו במהלך שהייתם בחוץ לארץ, ורק מיעוטם התנדבו במוסקבה.

לזכות "המינהל הראשי השני" נזקפת חשיפתם של סוכני ה- .C.I.A, כגון אוגאורודניק (Ogorodnik), שכונה "טריאנון" (Trianon). "טריאנון" היה בכיר במשרד החוץ הסובייטי; פילאטוב (Filatov), קצין ה"מינהל הראשי הראשון"; ויטפוב (Vetpov), קצין בכיר ב"מינהל T" של "המינהל הראשי הראשון"; פארוויל (Farewell), סוכן המודיעין הצרפתי) ואחרים.

מגמת ה- .K.G.B הייתה, במרבית המבצעים, להביא להפללת קציני השלוחות המערביות במוסקבה, על מנת לגרום למבוכה ולצמצם את פעילותן. לשיא, הגיעה פעילות הסיכול האקטיבי של ה- .K.G.B בין השנים 1986-1985, במהלכן הושגו הישגים מרשימים בחיסול חלקים גדולים של מערך הסוכנים האמריקניים, שפעלו בתוך שירותי המודיעין, ובתוך גופים רגישים אחרים של ברית המועצות. יחד עם זאת יצוין, כי את ההצלחות המרשימות הללו אין לייחס ל"מינהל הראשי השני", אלא למודיעין החוץ של ה- .K.G.B, אשר השכיל לקלוט ולהפעיל את שני המתנדבים המסוכנים ביותר, שצמחו בתוך קהיליית המודיעין של ארצות הברית, איימס והאנסן.

[סמל הקג"ב, משמאל, הועלה לויקיפדיה על ידי  הממשל הפדרלי של הפדרציה הרוסית. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

כפי שכבר צוין, בעידן של אנדרופוב כראש ה- .K.G.B, גדל הארגון לממדים אימתניים; ובשיא, שירתו בו למעלה מחצי מיליון עובדים (לרבות משמר הגבול). למבנהו של  ה- .K.G.B ולגודלו, באותה עת, לא היה אח ורע בקהיליות המודיעין בעולם.

יקל להבין זאת בתיאור הסכמטי של מבנה ה- .K.G.B, שכלל את המינהלים הבאים:

• "המינהל הראשי הראשון" – מודיעין החוץ.
• "המינהל הראשי השני" – ריגול נגדי.
• "המינהל הראשי השלישי" – ריגול נגדי בצבא הסובייטי.
• "המינהל הרביעי" – פיקוח וביטחון התחבורה.
• "המינהל החמישי" – סיכול פעילות חתרנית.
• "המינהל השישי" – פיקוח וביטחון התעשיה.
• "המינהל השביעי" – פיקוח מבצעי (עיקוב).
• "המינהל הראשי השמיני" – תקשורת ממשלתית.
• "המינהל התשיעי" – אבטחת אישים.
• "המינהל הראשי החמישה עשר" – מתקני ממשל תת-קרקעיים.
• "המינהל הראשי השישה עשר" – איסוף סיגינט בחוץ לארץ.
• "המינהל הראשי למשמר הגבול".
• מינהלים נוספים בתחום כוח האדם, המשק, הלוגיסטיקה וכדומה.

צרות במזרח אירופה

האירועים התכופים במדינות מזרח אירופה דרשו, אף הם, השקעת מאמצים מיוחדים מהנהלת ה- .K.G.B, למניעת גלישת מדינות לווין אל מחוץ לגוש המונוליטי של המדינות הסוציאליסטיות. לשיא הגיעה פעילות ה- .K.G.B ב- 1968, במהלך "האביב של פראג". הליברליזציה של המשטר בצ'כוסלובקיה בהנהגת אלכסנדר דובצ'ק (Dubchek; ראו תמונה משמאל) עוררה התנגדות חריפה מצד הקרמלין, ועד אשר פלשו כוחות ברית וורשה למדינה האחות, הוטלו על ה- .K.G.B משימות מורכבות, שכללו גיוס גורמי השפעה בתוך המחנה הליברלי, בד בבד עם טיפוח יסודות שמרניים, להם נועד תפקיד של הנהגה חלופית וניסיון לשמור על השירותים הצ'כיים, כמשענת הכרחית לקראת הבאות, תוך מניעת דליפת מידע רגיש מתוכן.

[תמונתו של אלכסנדר דובצ'ק משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי  Dr. Meierhofer. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

ה- .K.G.B אף פתח בסדרת מבצעי Progress, שבמסגרתן, הוחדרו לצ'כוסלובקיה קצינים בלתי לגאליים בזהות מערבית, אשר ביצעו פעולות פורובוקטיביות. פעולות אלה נועדו לספק להנהגת ברית המועצות "הוכחות" בדבר פעילות אקטיבית של שירותי מודיעין מערביים, במסגרת ההכנות להפיכה אנטי קומוניסטית ופלישת כוחות נאט"ו לצ'כוסלובקיה.

עם פלישת כוחות ברית וורשה לצ'כוסלובקיה, ב- 21 באוגוסט 1968, הוצפה צ'כוסלובקיה ביחידות של ה- K.G.B., אשר פעלו במרץ לדיכוי כל היסודות האופוזיציונים וביצעו מעצרים המוניים.

לקחי אירועי פראג 1968 הביאו את ה- K.G.B. לצורך להגביר את הנוכחות במדינות מזרח אירופה, לשם פיקוח ומעקב אחר התהליכים המתרחשים בהן.

האירועים בפולין, בראשית שנות השמונים, הוכיחו, פעם נוספת, עד כמה מסוכן המצב במזרח אירופה, ועד כמה ההפגנות ההמוניות, המביעות תמיכה בסוציאליזם, בידידות ובאחווה עם ברית המועצות הן מקסם שווא.

סוף עידן ה- .K.G.B

סוף שנות השבעים וראשית שנות השמונים של המאה הקודמת, הביאו את ברית המועצות אל סף משבר חמור, שבא לידי ביטוי בתחומים רבים. ההנהגה השמרנית הלכה והזדקנה, והתקשתה לתפקד ביעילות. המצב הכלכלי הוחמר, הן כתוצאה מחוסר היעילות של הכלכלה הצנטרליסטית והן כתוצאה מאבדן הכנסות, בעקבות ירידת מחירי הנפט. הבעיה הלאומית החריפה, ככל שגדל חלקה של האוכלוסייה הלא רוסית (ולא סלבית), בחברה הסובייטית. גידול זה הביא לחוסר אמון בהנהגתה ובמדיניותה של ברית המועצות. הצבא הסובייטי האימתני שקע, יותר ויותר, בביצה האפגנית (הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, בשלהי 1979, תוכננה כמהלך בזק, אולם, הפכה, עם חלוף הזמן, לתסריט של "וייטנאם סובייטי").

[בתמונה: המלחמה באפגניסטן - ה'וייטאנאם' של ברית המועצות]

בנובמבר 1982 הלך לעולמו המנהיג הוותיק והחולה ליאוניד ברז'נייב (ראו תמונה משמאל). את מקומו תפס יורשו, שנקבע מבעוד מועד, יורי אנדרופוב (Andropov Yuriy), שנטש, לשם כך, את לשכת יושב ראש ה- .K.G.B, כחצי שנה קודם כן. בראש ה- .K.G.B הועמד סגנו, ויקטור שבריקוב (Chebrikov Viktor), איש אפור, נטול כריזמה וניסיון מבצעי.

[תמונתו של ליאוניד ברז'נייב, משמאל, היא נחלת הכלל. למקור לחצו כאן]

אנדרופוב ניסה להנהיג שינויים משמעותיים בחברה ובכלכלה הסובייטים, אשר התבססו על הידוק המשמעת והפיקוח ועל לוחמה, ללא פשרות, בשחיתות, שהתפשטה בברית המועצות לממדים עצומים. למהלכים כאלה נזקק המנהיג החדש לגורמי כוח יעילים, בראש ובראשונה, ל- .K.G.B.

אנדרופוב לא האריך ימים. מחלתו הקשה ריתקה אותו, לפרקי זמן ממושכים, למיטתו בבית חולים של הקרמלין, עד שנפטר בפברואר 1984.

ה"גוורדיה הוותיקה" התנגדה למינוי אדם מהדור הצעיר וכפתה את "בחירתו" של  קונסטנטין צ'רניינקו (Chernenko Konstantin), אפרטצ'יק "אפור", שבילה את רוב שנותיו בתפקידים, נוסח ראש לשכתו של ברז'נייב. צ'רננקו החולה והזקן התקשה לתפקד, וכעבור כשנה הלך אף הוא לעולמו.

[בתמונה: שער מגזין הטיים: מי יירש את ברז'ניייב? התמונה היא נחלת הכלל]

ה- .K.G.B והפרסטרויקה

ב- 1985 החל עידן אלכסנדר גורבצ'וב (ראו תמונה משמאל) בברית המועצות. המנהיג החדש והדינמי הנהיג את ברית המועצות לעידן של שינויים, תהפוכות וזעזועים, שכונה עידן ה"פרסטרוייקה" (Perestroyka) וה"גלסנוסט" (Glasnost).

[תמונתו של מיכאיל גורבצ'וב משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי  RIAN. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

לא כאן המקום לפרט את השינויים הרדיקליים שהתרחשו בברית המועצות, החל מהסרת הפיקוח ההדוק על החברה הסובייטית; זניחת דוגמות אידאולוגיות, שעד אז היו נכסי צאן ברזל; פתיחות כלפי המערב; רפורמות כלכליות; בחירות בעלות אופי דמוקרטי; הפשרה עם המערב; הסכמי צמצום נשק וכדומה.

בעידן כזה של תהפוכות, מצא את עצמו ה- .K.G.B במצב מסובך ומורכב. רשמית, תמכה הנהלתו במדיניות החדשה. הצהרות כגון אלה נאמרו מעל כול במה בתוך הארגון. אולם, בפועל, התקשה ה- .K.G.B להסתגל לשינויים בכיוון הדמוקרטיזציה, שצמצמו בהדרגה את יכולות הפיקוח והשליטה, אליהן הגיע בעידן השמרני. אסירים פוליטיים שוחררו, גופים חברתיים ופוליטיים לא פורמליים צצו כפטריות לאחר הגשם, אנשי ציבור, אנשי עסקים וסתם תיירים מהמערב פקדו בהמוניהם את ברית המועצות, וההגבלות על יציאת אזרחי ברית המועצות לחוץ לארץ הוסרו.

אי לכך, הלכו סמכויות ה- .K.G.B והצטמצמו. גל פרסומים על פשעי ה- .K.G.B בעידן סטלין ולאחר מכן, הציף את אמצעי התקשורת בברית המועצות. ה- .K.G.B ניסה, מחד גיסא, להתנער מאותם פשעים; ומאידך גיסא, עשה מאמצים לבלום את חשיפתם.

ב- 1988 מינה גורבצ'וב את ראש "המינהל הראשי הראשון" ולדימיר קוריצ'קוב  (Kryuchkov Vladimir) לתפקיד יושב ראש ה- .K.G.B. המינוי הצביע, לכאורה, על ניסיון לשפר את תדמיתו של ה- .K.G.B, ולהפוך אותו מכלי ב'מלחמה הקרה', לגוף שיסייע לגורבצ'וב בניהול מדיניות ההפשרה וההתקרבות אל המערב.

אך גורבצ'וב שגה. תחת קריצ'קוב הפך ה- .K.G.B למרכיב מרכזי בכוחות השמרניים, שניסו לבלום את מדיניותו. קרוצ'קוב הרבה "להזהיר" מפני מזימות האימפריאליזם להביא להחלשת ברית המועצות ולפירוקה. הוא הצביע על שירותי המודיעין המערביים ועל מרכזי החתרנות האידאולוגית כגורמים המטפחים את הכוחות הדמוקרטיים והליברליים, שצברו כוח בברית המועצות. את נפילת המשטרים הקומוניסטיים במזרח אירופה, ששיאן היה בנפילת חומת ברלין, ראה ה- .K.G.B כהוכחה לתאוריית הקשר והמזימות, ודרש לשים קץ ל"השתוללות הדמוקרטיה המזויפת".

[בתמונה: ולדימיר קוריצ'קוב (במרכז). התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי RIA Novosti archive. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

ניסיון ההפיכה באוגוסט

בסופו של דבר, התארגנו קרוצ'קוב, חבר סגניו ועוזריו המובילים בניסיון להוביל הפיכה (שכונתה "הפוטש של אוגוסט") ב- 19 אוגוסט 1991, שמטרתה הייתה להחזיר את ברית המועצות לפסי הקומוניזם השמרני.

מעורבות ה- .K.G.B בניסיון ההפיכה הייתה רבה, אך נכשלה, בשל היעדר יכולת מנהיגותית של קרוצ'קוב, הססנות ואמונה מוגזמת בכוחם של צווים ומנשרים לגרום להמוני העם - שטעמו טעמו של חופש מהו - לקבל את  הפוטש כישועה מתחלואי  המצב.

נראה, כי גם בקרב קציני ה- .K.G.B, לא התקבלו רבים ממהלכיו של מפקדם בהתלהבות יתר. עובדה היא, שמפקדי יחידת העילית של ה- .K.G.B ללוחמה בטרור, "ALFA", סירבו למלא אחר הפקודה לתקוף את בניין הפרלמנט הרוסי, שכונה "הבית הלבן", בו התמקמו המתנגדים להפיכה, ובראשם נשיא רוסיה, בוריס ילצין. בסופו של דבר, הסתיים הפוטש כעבור 48 שעות, וראשי הקשר, וביניהם קרוצ'קוב, נעצרו.

המוני העם התגודדו סביב בניין מטה ה- .K.G.B בלוביאנקה בכיכר דזרז'ינסקי, ואיימו לפרוץ לתוכו. לבסוף, הסתפק ההמון בהורדת פסל הענק של מייסד ה- .K.Ch, פליקס אדמונדוביץ' דזרז'ינסקי, שהיה סמל לארגון שהפך להיות שנוא, לא רק בעולם אלא גם בברית המועצות.

[בתמונה: "הפוטש של אוגוסט". טנקים מסוג T-80, הנשמעים לקושרים, על רקע הכיכר האדומה. התמונה היא נחלת הכלל]

עם סיכול ההפיכה, בה שיחק, כאמור, ה- .K.G.B תפקיד מרכזי, קיבלו מנהיגי ברית המועצות, גורבצ'וב וילצין, החלטה מהפכנית, לפרק את הארגון למספר גופים עצמאיים, ולצמצם באופן דרסטי את מצבת כוח האדם שלו ואת סמכויותיו.

התהליך נמשך מספר חודשים, ובסופו הוקמו על הריסות המבנה המונוליטי של ה- .K.G.B הארגונים הבאים:

• "שירות הביטחון הפדראלי" – ה- .S.B.
• "שירות מודיעין החוץ" – ה- .V.R.
• "סוכנות התקשורת הממשלתית" – ה- .A.P.S.I.
• "שירות פדרלי למשמר הגבול" – ה- .P.S.
• "שירות האבטחה הפדראלי" – ה- .S.O.

סוף דבר

בשלהי 1991, תם, למעשה, עידן ה- .K.G.B, שהחל 74 שנים קודם לכן בהקמת זרוע הדיכוי והטרור של המשטר הקומוניסטי.

ספק, אם ניתן למנות את מספר הקרבנות שגבה הארגון, שהיה אכזר באופן מקפיא דם, שלח את זרועותיו בכל יבשות תבל, חדר לכל נבכי החברה הסובייטית ולמוקדים הרגישים ביותר של מדינות העולם.

כל זה הסתיים, עם סילוק הפסל הענק בכיכר לוביאנקה. תם עידן והחל עידן חדש, אשר לובש צורות חדשות ושונות. לאנשי שירותי הביטחון והמודיעין של רוסיה קוראים, עדיין, צ'קיסטים.

[בתמונה: הפסל - שהיה ואיננו עוד - בכיכר לוביאנקה... קרדיט: RIA Novosti archive, image #142949 / Vladimir Fedorenko / CC-BY-SA 3.0]

בל נטעה, המסורת והרוח של ה- .Ch.K וה- .K.G.B עדיין חיה וקיימת, אך, עם השנים מאבדים ארגונים אלה מעוצמתם. ספק רב, אם אפשר היום להעלות על הדעת או לדמיין אפשרות של הקמתו מחדש של גוף בסדר גודל עצום שכזה. מפלצת ארגונית רבת שמות, שנקראה, לאורך השנים, ה- .Ch.K, ה- .M.G.B, ה- .G.P.U, ה- .N.K.V.D, או בשמה הידוע ביותר –  ה- .K.G.B.

[לאוסף פרקי החוברת: KGB – פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917, לחצו כאן]