[בתמונה: המשטרה אמנם גרועה, אבל בשום פנים לא מצורעת, שכל מי שמסייע לה נענש! התמונה היא נחלת הכלל]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
בין אם יקבל בסוף גיל מסינג את תפקיד דובר צה"ל ובין אם לאו, פרשת המינוי הזה תישאר אבן דרך חשובה ביחסי המשטרה עם הפוליטיקה הישראלית ועם הדמוקרטיה שאותה היא אמורה לשרת.
אודה על האמת, לא התלהבתי, בלשון המעטה ממינויו של גיל גיל מסינג לדובר צה"ל. אבל כעת, אני ממש מקווה שהרמטכ"ל, אביב כוכבי, יתעקש למנותו. הסיבה לכך איננה כישוריו כדובר; אלא אותה סיבה, שבגינה נפסל כנראה מסינג: מידת הלגיטימציה לשיתוף הפעולה עם המשטרה!
הלגיטימיות שבה התקבלה הפסילה הזו, לכאורה, בתקשורת מלמדת כי היעדר הלגיטימציה של המשטרה התרחב עתה גם לדרג הפוליטי, ושיתוף פעולה איתה - מה שהיה פעם אזרחות טובה - יכול להרוס קריירות...אז נכון, שהתרומה של המשטרה למצב הזה עצומה (ותודה לרוני אלשיך שהביאנו עד הלום...). אבל, יש לנו רק משטרה אחת, אנחנו לא בגולה, ואסור לקבל תרבות המגדירה כמשת"פ כל מי שמסייע למשטרה.
[לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן] [למאמר: 'לגיטימציה וקונפליקט הלגיטימציה בקרב משטרות בדמוקרטיות', לחץ כאן]
אבל ראשית לעובדות כפי שהן ידועות, עד כה...
גיל מסינג, נתבקש על ידי המשטרה והסכים לשמש כסוכן משטרתי בפרשת ישראל ביתנו. הוא נשלח ב-2015 למשימת הקלטה בהלוויה. אחד מהאישים שהוקלטו היה שר החוץ דאז - ומי שעשוי להיות שוב שר הביטחון - אביגדור ליברמן. אין בהקלטה חומר מפליל נגדו.
בדרך כלל, מסכימים אנשים להקליט את עמיתיהם רק בלית ברירה, כדי להתחמק מאימת הדין. פרקליטות המדינה מתעקשת שאין זה המקרה! במכתב ששלח מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה לפרקליטו של גיל מסינג, עו"ד עופר ברטל (ותודה לעו"ד פנחס פישלר שנתן לו פרסום), הוא עומד על כך שמסינג לא נחשד בעבירה כלשהי. המשטרה ביקשה והוא נעתר מטעמים של אזרחות טובה: "באופן הראוי להערכה, כאזרח שומר חוק"!
[מקור המכתב: עו"ד פנחס פישלר, פייסבוק]
זה (היעדר) הלגיטימציה המשטרתית, טמבל!
אם מסינג נעתר לבקשת המשטרה "באופן הראוי להערכה, כאזרח שומר חוק"! אז למה פוסלים? בגלל הלגיטימציה המשטרתית; או ליתר דיוק: היעדר הלגיטימציה המשטרתית.
אסביר: התנאי העיקרי לתפקוד תקין של משטרה בחברה דמוקרטית הוא הלגיטימציה שלה בקרב שכבות נרחבות בציבור ובקרב פרנסיו. ללא לגיטימציה אין למשטרה יכולת למלא את תפקידה.
לגיטימציה משטרתית היא מידת הנכונות של אזרחים לקבל עליהם את הסדר הקיים - במקרה שלנו את סמכויות היתר שיש למשטרה בדמוקרטיה, ולהאמין שסמכויות אלה מנוצלות למטרות הנכונות - בדרך כלל קבוצות הרוב באוכלוסייה ייטו לראות בסוכני הסדר הקיים לגיטימיים, בעוד קבוצות המיעוט ייטו לפתח דה-לגיטימציה. כך למשל מצאו פקטורה ואח' (2014) כי הסדר החברתי בישראל נתפס כפחות לגיטימי ע"י המיעוט הערבי לעומת הרוב היהודי, ועל ידי החרדים בהשוואה לאלו שהם פחות דתיים.
לגיטימציה היא הנכס העיקרי של משטרה בחברה דמוקרטית, והיא חייבת להגן עליו מכל משמר. זאת, כיוון שללא לגיטימציה, אפקטיביות התפקוד של המשטרה ירודה מאוד; והיא נגררת לפער רלוונטיות. לכן, עליה להיזהר מכל משמר, מלאכוף במצבים שנויים במחלוקת. כיוון שאז, היא נתפסת כשלוחתו של חלק מהעם, האוכף את רצונו על הצד השני.
[להרחבת המושג 'אפקטיביות', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'פער רלוונטיות', לחצו כאן]
כאשר היא אינה עושה זאת, היא הופכת פשוט ללא רלוונטית; ואין כמו פרשת גיל מסינג כדי להמחיש זאת!
ושוב, תודה לרוני אלשיך שהביאנו עד הלום, אבל זה כבר נושא למאמר נפרד!
![[בתמונה: המשטרה אמנם גרועה, אבל בשום פנים לא מצורעת, שכל מי שמסייע לה נענש! התמונה היא נחלת הכלל]](https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%A8%D7%A2%D7%AA#/media/File:Leprosy.jpg){kind=link}