תקציר: הרג באמצעות הרעבה היא טכניקה - אחת מיני רבות - של ביצוע עונש מוות (Capital Punishment / Death Sentence); או במילים אחרות: הוצאה להורג (Execution). במקרה הזה מדובר, בעיקר, באמצעי להרג המונים ופחות, להרג בודדים, אם כי נעשה בו גם שימוש כזה…

[לקובץ המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

עודכן ב- 20 במרץ 2023

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

הרג באמצעות הרעבה היא טכניקה - אחת מיני רבות - של ביצוע עונש מוות (Capital Punishment / Death Sentence); או במילים אחרות: הוצאה להורג (Execution). 

במקרה הזה מדובר, בעיקר, באמצעי להרג המונים ופחות, להרג בודדים, אם כי נעשה בו גם שימוש כזה (ראו בהמשך).

הרעבת האוקראינים ע"י סטאלין

אירוע ההרג ההמוני הראשון ברעב מיוחס למדיניותו של סטלין באוקראינה בין השנים 1932–1933, שהביאה לגוויעתם ברעב של בין 7 ל-10 מיליון אוקראינים (בעיקר במרכז אוקראינה). 

אירוע זה מכונה באוקראינית הולודומור (Голодомор) ואפשר לראות בו את אחד האירועים המכריעים ביחסי רוסיה אוקראינה ובשנאה השורשית של האוקראינים לרוסים... [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] (ויקיפדיה: הולודומור).

[בתמונה משמאל - "שמש העמים" יוזף סטאלין: אקט של הרעבה מכוונת... התמונה היא ברשות הציבור]

ההנחה היא שהרעב היה מדיניות מכוונת של הממשל הסובייטי, בראשות יוסיף סטלין, ולא נבע תוצאה של תופעות טבע או כישלון התכנון המרכזי (זוהי הנחה בעייתית במקצת; שכן, רוב האסונות נגרמים על ידי טפשות ופחות בגלל יד מכוונת...). לפי חוקרים אלה, ההולודומור תוכנן על ידי הסובייטים כדי לפגוע באופן ספציפי בלאומיות האוקראינית ובעם האוקראיני, הן ככוח פוליטי והן כישות חברתית (ויקיפדיה: הולודומור).

הרעבת יהודים ע"י הנאצים

מקרה שני של הרעבת המונים במטרה לחסלם הייתה המדיניות הנאצית, הן כלפי היהודים; אבל גם כלפי קבוצות אחרות, כמו שבויי המלחמה מברית המועצות למשל (הגרמנים הרעיבו למוות 10 מיליון חיילים שבויים סובייטים!) [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

הרעיון שעמד מאחורי פרויקט ההרעבה הזה, שבאמצעות צמצום מחושב של המזון, ייווצר מצב שבו "הטבע יעשה את שלו", ויחסך הצורך בנקיטת אמצעי חיול נוספים. תהליך כזה, מטבע הדברים, לוקח זמן; שכן, גוף האדם יכול להחזיק מעמד זמן רב ללא מספיק אוכל.

התוצאה של המדיניות הזו הייתה תופעת המוּזֶלְמָן: כינוי נפוץ בקרב אסירי מחנות הריכוז היהודים בשואה לתיאור מצבו של אסיר הנמצא על־סף מוות מחמת רעב, תשישות גופנית ונפשית, והשלים עם גורלו (ראו תמונת הפסל למעלה; ותמונות המוזלמנים שניצלו, למטה, עם שחרור המחנות.

[בתמונה משמאל: אדולף היטלר: מדיניות של הרעבה מכוונת של אוכלוסיות שלמות... התמונה היא נחלת הכלל]

מדיניות של הרעבה מכוונת ננקטה ע"י הנאצים גם בעת המצור על לנינגרד (סנט פטרבורג היום), אשר נמשך 872 יום, מה- 8 בספטמבר 1941, ועד 27 בינואר 1944, והביא למותם של 750,000 איש, שיעור האבדות האזרחיות הכבד ביותר בעיר כלשהי בהיסטוריה המודרנית ואולי בכלל. במהלך המצור בן 872 הימים היה רעב כבד בלנינגרד שהוביל למותם של למעלה מחצי מיליון בני אדם, ואף לתופעות קשות של קניבליזם. מוות המוני זה לא היה רק תוצאת לוואי של נסיבות המצור, אלא אחת ממטרותיו המפורשות והמכוונות של היטלר, כפי שנוסחו בהוראותיו ובפקודות מפקדי הוורמאכט.

אירועים של הרעבה המונית מכוונת מתבצעים גם בימינו. כך למשל ביצע צבא סודן - בשני העשורים הראשונים של המילניום -הרעבה המונית במחנות הפליטים בדרפור:

הוצאה קולקטיבית להורג בהרעבה

שיטה זו - ששילבה עינויים איטיים עם מוות - הייתה פופולרית בסין ובמזרח אסיה. הנה הוצאה להורג של מורדים במרד הבוקסרים בסין, ב- 1900: האנשים הושמו בסדי עץ (Cangue; ראו בהמשך) שמנעו מהם תנועה חופשית, עד שגוועו (התמונה היא נחלת הכלל):

הוצאה להורג בהרעבה של בודדים

צ'ה או צווארון עץ או סד עינויים (Cangue או Cangue או Ca) היה מכשיר ששימש - במזרח אסיה ובחלקים אחרים של דרום מזרח אסיה - לעינוי, להשפלה ציבורית ולענישה גופנית ואף להוצאה להורג, עד לשנותיו הראשונות של המאה העשרים. 

הסד היה מולבש על ראשון של הנדון, וידיו היו נקשרות אליו, כדי למנוע ממנו לשחרר את עצמו או להאכיל את עצמו, או לעשות את צרכיו מבלי להתלכלך או לשטוף חלקים מגופו.

משקל הסד היה משתנה, בהתאם לחומרת העונש. על הסד היו נכתבים מעשיו של העבריין. לעתים היה הסד מחובר בשרשרת את הרצפה, כדי למנוע מהאסיר לברוח, עד מותו או עד תום מועד העונש.

[בתמונה משמאל: הרעבה למוות של בודדים... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי bernswaelz לאתר FIXABAY]

לעתים, הנדונים היו משולחים לדרכם עד למועד הסרת הצ'ה, אם שרדו. העונש נמשך חודשים ופעמים רבות, הנענשים לא היו שורדים.

כלי זה מזכיר את סד העינויים האירופי, אולם שם, תנועת ידיו של האסיר לא הייתה מוגבלת בקפדנות כזאת. בנוסף, הלוח במקרה כזה אינו קבוע לבסיס; והאסיר צריך לסחוב אותו.

הנה לפניכם למטה, תמונת אדם, שנידון למוות ברעב, שנגחאי, 1874 - שימו לב לשרשרת שמחברת את העבריין והסד לרצפה:

בתמונה למטה: אדם סועד עבריין שנענש בצ'ה ומאכיל אותו. שימו לב לפירוט העבירות שביצע המחוברים לסד:

בתמונה למטה: עבריין כבול לצ'ה מובל על ידי איש חוק. שימו לב למגלב שבידו של המוביל:

[לקובץ המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג;
• אוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה;
• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.

מקורות והעשרה

• אלן א' (2016), גם אתם בוחרים לעצום עיניים, 11/4/16, ynet.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2022), יחסי רוסיה – אוקראינה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 21/1/22.