תקציר: תאמינו או לא… למרות זיכרון השואה, מסתבר שהחיפוש אחר כלי המתה אפקטיבי הוביל את גורמי האכיפה לנסות מחדש את השיטה, גם על נדונים למוות. התוצאה לא יצאה מלבבת במיוחד: בית משפט פדרלי בקליפורניה הכריז על תא הגזים כ"עונש אכזרי ויוצא-דופן"…

[לקובץ המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

תאמינו או לא... מסתבר שהחיפוש אחר כלי המתה אפקטיבי הוביל את גורמי האכיפה לנסות מחדש את השיטה, גם על נדונים למוות. התוצאה לא יצאה מלבבת במיוחד: בית משפט פדרלי בקליפורניה הכריז על תא הגזים כ"עונש אכזרי ויוצא-דופן"...

המתה בגז (Gaz) היא היא טכניקה - אחת מיני רבות - של ביצוע עונש מוות (Capital Punishment / Death Sentence); או במילים אחרות: הוצאה להורג (Execution).

שיטת המתה זו מתקשרת לנו, באופן אוטומטי, עם השואה, כיוון שהגרמנים היו הראשונים לבצע הוצאות להורג בעזרת גז.

ב- 1939 החלו הנאצים לראשונה לעשות שימוש בגז לצורכי חיסול המוני במבצר קולומב אשר ממוקם בפוזנן. במקום בוצע הרג שיטתי של חולי נפש, לוחמי התנגדות מקומיים, אקדמאים, אנשי רוח ואינטליגנציה וכל מי שנתפש כאיום על ידי הנאצים. מעל ל-5000 מטופלים פסיכיאטרים נרצחו במחנה זה בגז. רק שלוש שנים לאחר מכן, ב-1942, הפכה שיטת החיסול של יהודים בתאי גזים למדיניות של הרייך השלישי והפעילות במחנה בפוזנן הופסקה (ויקיפדיה: הפתרון הסופי).

תא גזים - כפי שנבנה במחנות ההשמדה (ראו תמונה בראש המאמר) - הוא תא ארוך שמספיק ל-100 עד 300 אנשים בערך ובגגו מספר פתחים מרובעים. לאחר שהאנשים היו מוכנסים עירומים, ולאחר מקלחת במים חמים שסייעה לפתיחת הנקבוביות בעור (ולעתים גם בלי מקלחת), עובדי מחנה ההשמדה היו פותחים את הפתחים העליונים בגג וזורקים דרכם את הגז, מסוג ציקלון בי. הגז היה גרגירי עד שבא במגע עם האוויר והפך לגז חנק. מתאי הגזים היו הגופות נלקחות על ידי הזונדרקומנדו לשריפה במשרפות (ויקיפדיה: תא גזים).

במקביל, התפתח שימוש במשאיות גז...

האיינזצגרופן (עוצבות המבצע של האס דה) דחסו את היהודים למשאיות אטומות. אל תא הנוסעים של המשאית חיברו את צינור המפלט של המנוע וכאשר החלה המשאית לנסוע, הוזרם גז תחמוצת הפחמן מצינור המפלט לתא בו נכלאו היהודים והם נחנקו למוות. בתום הנסיעה פתחו את תא המטען והשליכו את הגופות לקברי המונים שהוכנו מראש (ויקיפדיה: משאית גז).

המחנה הראשון בו נעשה שימוש המוני במשאיות גז הוא מחנה חלמנו שבמערב פולין. טנדרים שימשו בתחילה כדי להרוג חולים חולי נפש; ואח"כ להרג יהודים. הם הוכנסו לחלק האחורי של הטנדרים, לפני שהוגזו בגז על ידי אדי הפליטה. אלה שלא נחנקו למוות (לרוב, תינוקות), נוֹרוּ בהגיעם לקבר ההמוני שהיה במרחק נסיעה משם באזור היערות לאחר מכן נלקחו גופות ונקברו בקרחת יער. בין 200,000 - 300,000 יהודים נרצחו בחלמנו (ויקיפדיה: משאית גז).

לשיטה זו היו שתי מגבלות עיקריות מבחינת הגרמנים: למשאית אחת היה אפשר לדחוס כ-70 בני אדם - כמות מוגבלת יחסית לרצון ההשמדה, ולמפנים את הגופות היה קשה להתמודד עם המטלה. מגבלות אלו תרמו להקמת מחנות השמדה עם תאי גזים יעילים יותר לצורך רצח המוני (ויקיפדיה: משאית גז).

ואחרי כל זה מחפשים פתרונות 'הומניים' בעזרת גז...

קצת קשה להאמין שאחרי העידן הנאצי יחפשו גורמים שונים פתרונות הומניים בהמתה בגז...

אבל, מספר מדינות בארצות הברית - וגם בקוריאה הצפונית... - השתמשו בתא גזים כדי לבצע הוצאות להורג של פושעים שהורשעו, בעיקר רוצחים. חמש מדינות (ויומינג, קליפורניה, מרילנד, מיזורי ואריזונה) עדיין מאפשרות, תאורטית, הוצאה להורג בתא גזים אך כולן מאפשרות גם זריקת רעל כאמצעי חילופי לביצוע הוצאה להורג. ועל כן לא סביר שיעשה בו עוד שימוש במדינות אלו בעתיד (ויקיפדיה: תא גזים).

האדם הראשון שהוצא להורג בתא גזים היה ג'י ג'ון ב-8 בפברואר 1924 בנוואדה, והאחרון היה האזרח הגרמני הרמן להגראנד, שהוצא להורג בחודש מרץ 1999 במדינת אריזונה (ויקיפדיה: תא גזים).

[לקובץ המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג.

מקורות והעשרה

• ויקיפדיה: הפתרון הסופי.
• ויקיפדיה: תא גזים.
• ויקיפדיה: משאית גז