[בתמונה: בהחלטה שגויה וסלחנית, ואולי אף הזויה, הובאה הפרשה ל"קבורת חמור"... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY-NC-SA 2.0, שהועלתה על ידי Dingo X לאתר flickr]
[מאמר זה ראה אור לראשונה בעיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]
עו"ד פנחס (פיני) פישלר הוא קצין משטרה לשעבר ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) בימי ניצב בנימין זיגל. הוא בעל חמישה תארים אקדמיים, שלושה מהם בהצטיינות, ממייסדי תנועת אומץ, הגן בערכאות שונות על שוטרים וקציני משטרה רבים, פעמים רבות בהתנדבות. לוחם בלתי מתפשר למען טוהר המשטרה והאפקטיביות שלה. מייסד דף הפייסבוק "משטרת לואי דה פינס". מוציא מידי חודש דו"ח מסכם על חריגות במשטרת ישראל, שהפך חומר חובה בידיהם של אנשי אקדמיה ואזרחים שאכפת להם.
[לדף הפייסבוק, משטרת לואי דה פינס, לחצו כאן]
* * *
את "פרשת יוחנן דנינו", "המכתבים האנונימיים", והכאוס המוחלט - שהתחולל לכאורה בחטיבת המודיעין החשובה של המשטרה דאז, בראשות תת ניצב גיא ניר ועוזרתו, הקצינה צ' - חשפנו בתנועת אומ"ץ, עוד בשלהי 2015.
בתחילת 2015, הופצו מכתבים אנונימיים בקרב הפיקוד הבכיר במשטרה, שעסקו בקשר לכאורה שבין תנ"צ גיא ניר לקצינה צ' וכללו טענות לכאורה בדבר קשר בין דנינו לאותה צ'.יו"ר התנועה, אריה אבנרי ז"ל, הביא את פרטי הפרשה במסמך מתועד לשולחנה של השופטת הילה גרסטל, בשבתה כנציבה. לימים בא בנעליה הנציב הנוכחי, השופט בדימוס דוד רוזן, שבחן במשך כשנה וחצי את התלונה שהגיש הניצב בדימוס, עו"ד יעקב בורובסקי, כאזרח מן השורה.
"בעצם חצי משטרה יודעת את כל הסיפורים. כולם שותקים בגלל הקרבה למפכ"ל", נכתב באחד משורת המכתבים האנונימיים המצמררים. והנה הבליח שלשום זיק האור, כמו בקצה מנהרה, מדפי הדו"ח האמיץ והמצמרר שהוציא תחת ידיו השופט דוד רוזן.
הדו"ח, שחשף העיתונאי יואב יצחק ב"מחלקה ראשונה", מגלה לצערי שצדקנו. "מערכת יחסים מיוחדת" בין הקצינה צ' למפכ"ל יוחנן דנינו, טויחה והוחבאה מאחורי חומה בצורה על ידי המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) ומי שעמד אז בראשה.
בהחלטה שגויה וסלחנית, ואולי אף הזויה, הובאה הפרשה ל"קבורת חמור", באמצעות מינויו של ניצב דוד ביתן כקצין בודק (קבו"ד), והגבלת הטיפול בה למישור הפנים־משמעתי בלבד, ורק נגד תנ"ץ ניר והקצינה צ'. יוחנן דנינו נחלץ ממעגל הנבדקים־נחקרים בפרשה החמורה.
איש לא טרח לחקור את מערכת היחסים ה"מיוחדת" בין המפכ"ל דנינו לקצינה צ': סדרת המפגשים, שיחות הטלפון וההתכתבויות הרבות ביניהם, שעמדו בקשר הדוק (ואולי הדוק מדי), בין היתר בנוגע לשיקולי מינויו של ניצב רוני ריטמן לתפקיד ראש לה"ב 433.
כל שאירע במסגרת יחסי המרות, בין פערי הגיל והדרגות, נותר חידה עלומה, כי כך רצה מי שרצה. לא רק ניצב גילה גזיאל, ראש אגף משאבי אנוש, ידעה, אלא גם ראש אגף החקירות והמודיעין, ואחרים נוספים. כולם חלק מאותה "חצי המשטרה" שידעה. רבים חששו לעורם, פחדו פן יבולע להם. לא בכדי הגיעו המכתבים - גם אלינו לתנועת אומ"ץ - בעילום שם.
אך בכך לא די. אותו רב ניצב דנינו הביט בעיניהם של לא פחות משבעה ניצבים, ועוד שורת תתי ניצבים, ניצבי משנה וסגני ניצבים, והטיסם הביתה בבושת פנים, חלקם בפיטורין, חלקם עם כתבי אישום, בגין פרשיות "נושקות" (תרתי משמע).
זה אשר הצהיר, הבטיח והתחייב "לנקות את האורוות", נותר לשבת איתן על כיסאו בראש הפירמידה, בזמן שהוא עצמו אמור היה להיחקר במח"ש, בפרשה חמורה זו שהשופט רוזן מגולל על פני 17 עמודים, ושממנה נחלץ, לעת עתה, בעור שיניו.
[בתמונה: המפכ"ל לשעבר, יוחנן דנינו... מערכת יחסים מיוחדת?]
מתבקשת חקירה מקצועית, לבדיקת סוג היחסים (אסורים? בהסכמה? תחת יחסי מרות וכפיפות?); ומעל הכל לבחון, כיצד מתנהלת חטיבת המודיעין החשובה של משטרת ישראל, וכיצד כולם רואים ושומעים, אך עוצמים עין ועוברים לסדר היום.
לו תישמע דעתי, ואף זעקתי, אין מנוס מקיומה של חקירה פלילית מקצועית, יסודית, מקיפה, גם על יסוד ממצאי דו"ח הקבו"ד (הסודי) של ניצב ביתן (שהודלף לתקשורת, ולא בכדי הודלף). ויפה שעה אחת קודם, משום שזהו, כפי הנראה, רק קצה קרחון.
