עודכן ב- 8 למאי 2023

[בתמונה: ציורי תנ"ך / שילוח עבד עברי לחופשי- בשנת היובל / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת בהר', לחצו כאן]

עודכן ב-19 במאי 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת בהר בספר ויקרא כוללת בתוכה דינים והלכות כלכליות, וביניהם, שמיטה, יובל, איסור ריבית ועוד. שנת היובל הנזכרת בפרשה, חלה בשנת החמישים בסיומם של שבעה מחזורים של שמיטה, ומכריזים על תחילתה על ידי תרועת שופר ביום הכיפורים:

"וְסָפַרְתָּ לְךָ, שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים--שֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁבַע פְּעָמִים; וְהָיוּ לְךָ, יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים, שָׁנָה.  וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ; בְּיוֹם, הַכִּפֻּרִים, תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר, בְּכָל-אַרְצְכֶם.  וְקִדַּשְׁתֶּם, אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא, תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ"[1].

[בתמונה: "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ; בְּיוֹם, הַכִּפֻּרִים, תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר, בְּכָל-אַרְצְכֶם". התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Zachi Evenor. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

השם יובל אינו ברור כל צורכו, ויתכן שהוא קשור לשופר העשוי מקרן של בעל חיים כדלקמן:" וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים, לִפְנֵי הָאָרוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, תָּסֹבּוּ אֶת-הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים; וְהַכֹּהֲנִים, יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת.  וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל, בשמעכם (כְּשָׁמְעֲכֶם) אֶת-קוֹל הַשּׁוֹפָר, יָרִיעוּ כָל-הָעָם, תְּרוּעָה גְדוֹלָה; וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר, תַּחְתֶּיהָ, וְעָלוּ הָעָם, אִישׁ נֶגְדּוֹ" [2].

חז"ל פרשו את המילה יובל כשוות ערך לבעל החיים הידוע כאיל, משורש י.ב.ל, שהוא שם קדום לאיל שמנהיג את העדר אחריו [3].

היובל כחוק דתי במקרא מכיל שלושה סעיפים:

1. דרור – שחרור גורף של עבדים ישראלים;
2. שמיטה – קיום דיני שמיטה האוסרים על עיבוד הקרקע,
3. והשבת נחלות קרקעיות לבעליהן המקוריים.

היו חוקרים [4] ניסו להשוות את שנת היובל, לנהוג בדרור המסופוטמי, אולם השוואה זו אינה במקומה. במזרח הקדום בכלל, ובמסופוטמיה בפרט, שנת הדרור האמורה לא הייתה חלה כל כלל האוכלוסייה, אלא על שכבות מסוימות בלבד. כמו כן, שנה זו לא הייתה במועד קבוע בדומה למקרא, אלא מוכרזת לפי שיקוליו של המלך של אותה תקופה. נתון זה אומר גם שאין המדובר בחוק דתי/חברתי, אלא במוסד - התלוי ברצונו הטוב של שליט הממלכה - המושלים בממלכה המסופוטמית תיקנו מעת לעת תקנות חברתיות, וביניהן שחרור מוגבל של עבדים כפי שאנו מוצאים בעדויות שזמנן החל באמצע האלף השלישי ועד האלף הראשון לפני הספירה.

העדות הקדומה ביותר אודות שנת הדרור במסופוטמיה, נמצאת בכתובת אנתמנה [5]. בכתובת זו נאמר כי המושל מהעיר בשם לגש [6], קרא דרור לאם להשיב את בנה ולבן להשיב את אמו, ואף נתן דרור למלווים שונים שנעשו באותה עת באמצעות תבואת שעורים [7]. המשמעות המילולית של דרור בשפה השומרית היא חזרה אל האם, רעיון המזכיר את החוק המקראי של ו"שבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו". המלך מהעיר לגש שחרר גם את בניהם של משרתי ערי הקודש, ואלה שבו לשרת את האלים של הערים הקדושות של הממלכה.

[בתמונה: דרור... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Fotorech לאתר Pixabay]

מושל אחר השאיר אחריו תעודה המפרטת את התיקונים החברתיים שהוא יזם, בגלל האיום שהעוולות הללו היו עלולות לגרום לכאוס חברתי ושלטוני. עד תקופתו של אותו מלך ששמו היה ארכגינה, היו פקידי הממשל גוזלים את רכוש האזרחים או הסיגו אותם מגבולם תוך שהם מכריחים אותם למכור להם את בתיהם במחיר נמוך. כמו כן, פקידים אלה נהגו לגבות הון עתק תמורת שירותי ממשל שונים כמו גזיזת צאנם של התושבים המקומיים תוך הטלת מסים גבוהים על כל פעילות כלכלית או משקית. פעילות זו של פקידי הממלכה, רוששו את בעלי המקצוע ואת כלל התושבים, שבלית ברירה השתעבדו לפקידים אלה בשל חובות כבדים. אשר על כן, המלך ארכגינה תקן את כלל העוולות החברתיות הללו, על פי הצו המוסרי שהורה לו לעשות כן.

התעודה המפורטת ביותר אודות תיקונים חברתיים שכאלה הונהגה על ידי מלך בבל, עמיצדוקה[8] (1600, לפני הספירה), שהיה נצר של השליט ח'מורבי. התעודה מכילה 22 סעיפים ותיקונים שונים הנוגעים לשמיטת חובות, שחרור אזרחים שנשתעבדו לאדוניהם, הקלה במסי הממלכה, לפטור חלקי משירות צבאי של רבדים מהאוכלוסייה, כל זאת תחת הכותרת: "כי המלך מישרים בארץ כונן"[9].  רוב המלכים השומריים - ששלטו במאה ה- 18 לפני הספירה - התפארו בספרי החוקים שחיברו, תוך המוטיב של כינון צדק. הכוונה בביטוי זה לתיקונים חברתיים מקיפים, שחלו בעקבות המצב של ממלכתם.

אחרית דבר

שנת היובל המקראית, חלה במועד קבוע, לאחר מחזור של שבע שמיטות, ויש לה פן חברתי/ דתי מובהק. בשנת היובל המקראית יש את מצוות שנת השמיטה, איסור של זריעה וקצירת היבול החקלאי; שחרור כללי של עבדים ישראלים; והשבת אחוזות הקרקע לבעליהן הראשונים. אין לשלטון שיקול דעת בפרמטרים אלו היות והמדובר בצו אלוהי המחייב את השליט באותה שנה לבצעה.

מנגד, גם במסופוטמיה נהגו לקרוא לשנת דרור, אולם צווים מלכותיים אלה הוצאו מחצרות המלכים בממלכה המסופוטמית לפי ראות עיניהם ומכוח סמכותם לא מכוחו של צו אלוהי. תקנות שכאלה הוצאו בדרך כלל בזמן עלייתו של מלך חדש על כס המלוכה, או כאשר המצב החברתי והכלכלי התדרדר וסיכן את הממלכה כולה. קריאת הדרור המסופוטמית, לא הייתה במרווחי זמן קבועים, בניגוד לחוקי השמיטה והיובל המקראיים שהיו צו אלוהי ונקבעו במרווחי זמן של שבע שנים.

היות והמקרא קובע כי המדובר בחוק אלוהי, אין סמכות למלך להפר אותו או לשנות את מועדו. כאמור, קריאת שנת הדרור במסופוטמיה נקבעה כדי להקל את הלחץ הכלכלי/חברתי מהאוכלוסייה, ואילו במקרא מטרת שנת השמיטה והיובל הייתה לשמור על המבנה השבטי של העם ולמנוע נישול משפחות מנחלתן. כוונה זו יצרה על פי המקרא מהפכה חברתית/כלכלית תמידית, שיש בה איזונים ומניעת יצירתו של מעמד מצומצם של בעלי הון מול אוכלוסייה ענייה המשועבדת להם כלכלית [10].

[לקובץ המאמרים על 'פרשת בהר', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת בְּהַר'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת בהר באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 13/5/19.

[1] ויקרא, פרק כ"ה, פסוקים: ח' – י'.

[2] יהושע, פרק ו', פסוקים: ד' – ה'.

[3] בבלי, ראש השנה, דף כ"ו, עמוד א'.

[4] עולם המקרא, ויקרא, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמודים: 185 – 188.

[5] ראה - W.F. Leemans, Tablets from Bad-tibira and Samsuiluna's Reconquest of the South, JEOL, vol. 15, pp. 214–218, 1957/58

[6] לַגַש , עיר מדינה קדומה בשומר ומאוחר יותר בבבל אשר שכנה בעמק הפרת, על גדת החידקל, בדרום מסופוטמיה.

[7] ראה הערה 4.

[8] עמיצדוקה , בן נינו של חמורבי (1626-1646 לפנה"ס],  המלך העשירי בשושלת בבל הראשונה. מלך ומחבר תקנות עמיצדוקה.

[9] ראה הערה 4.

[10] ראה - ז' ז'בוטינסקי, רעיון היובל, בתוך אומה וחברה (ירושלים תש"י), עמוד 177. ז'בוטינסקי היה מן ההוגים הבולטים שהקדיש בכתביו מקום משמעותי לעיון ביסודותיו של דין היובל ובמידת שייכותו לחברה המודרנית.