[בתמונה: מבצע עופרת יצוקה. התמונה היא צילום מסך]

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק] [לאוסף המאמרים באתר בנושא תורת/תפיסת הביטחון, לחצו כאן]

המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...

[לאתר של עמר דנק, לחצו כאן]

זו כתבה שלישית בסדרה:

• לחלק א', לחצו כאן.
• לחלק ב', לחצו כאן.
• לחלק ג', לחצו כאן.

*  *  *

.

מטרת המבצע  - "שיפור המציאות הביטחונית של תושבי דרום הארץ" - שיקפה את המשכה של האסטרטגיה ההגנתית של ישראל. אין לנו יעדים חיוביים במלחמות ובעימותים; וכאשר אלו פורצים, אנחנו מעוניינים שהם יגיעו לסיומם בוורסיה כלשהי של הפסקת אש, ומחכים להזמנה. במלחמת לבנון השנייה זאת הייתה החלטה 1701, ובעופרת יצוקה הודעה חד צדדית של ישראל, אחרי שיוזמות בינלאומיות כבר היו על הפרק:

נכון שהמבצע התנהל במציאות מדינית מורכבת: אולמרט, ליבני וברק ראו, כל אחד, את המבצע בצורה אחרת:

• אולמרט היה בסוף דרכו בדרך להגשת כתבי אישום.
• ליבני המועמדת לראשות הממשלה.
• וברק מועמד, לכאורה, בראשות העבודה.

במצב שכזה, בלתי אפשרי ליצור מדיניות קוהרנטית. כמו במלחמת לבנון, ישראל הפציצה מהאוויר ומהיבשה; אבל למעשה, קיוותה לסיום. השינוי היה, שהמהלך הקרקעי היה נראה חלק טבעי, ולא מהלך שישראל חוששת ממנו (יש לזה חשיבות!).

לאחר המבצע החליטה ישראל על פיתוח מערכת 'כיפת ברזל'. ההצלחה המדהימה של המערכת הייתה השלב האחרון באסטרטגיית "הפצץ וקווה לסיום". ישראל תוכל להכיל תקופה ארוכה של לחימה - עם נפגעים מעטים יחסית - ולהמשיך לתקוף מטרות, עד הפסקת האש.

מבצע 'עמוד ענן'

מבצע 'עמוד ענן' נפתח ב-14 בנובמבר 2012, באותו שיטה של תקיפה מפתיעה מהאוויר. הפעם של רמטכ"ל חמאס 'אחמד ג'עברי'. למעשה אם מנסים להיזכר מה השגנו במבצע הזה, זאת התקיפה הזאת. חיל האוויר תקף 1500 מטרות ב-8 ימים והרג כ-155 אנשי חמאס. 'כיפת ברזל' הגנה (6 הרוגים, מתוכם 4 אזרחים) עד הכרזה על הפסקת האש בקהיר.

אמנם ישראל גייסה מילואים והעבירה כוח קרקעיים כדי לאיים במבצע קרקעי; אך בפועל, לא הייתה כוונה אמתית למבצע קרקעי. המטרה הייתה לנסות ללחוץ על חמאס להגיע להפסקת אש. למעשה הפסקת האש הושגה, כיוון שישראל הסכימה לדרישות המדיניות של חמאס, בדיוק כמו בסבבים של השנה האחרונה. השימוש בצבא היבשה היה תחבולה שקופה להשגת הפסקת האש המיוחלת.

בסיום המבצע נותרנו עם מספרים חסרי המשמעות, אבל היעדר הנכונות להפעיל את צבא היבשה חזר.

 

[מקור הכרזה: חיל האוויר]

מבצע 'צוק איתן'

'צוק איתן' נפתח ב-8 ביולי 2014 ונמשך 51 יום. חיל האוויר תקף 5,262 מטרות (חמאס זה ארגון של כ-20,000 לוחמים). 43,000 פגזי ארטילריה, 39,000 פגזי טנקים, יותר מ-4 מיליון כדורים. הכל ביחד הביאו להריגת 700-1000 פעילי טרור, בכל קנה מידה זה יחס גרוע. לכאורה חוץ מלהפציץ ולירות סתם, צה"ל עשה מעט מאוד, ובזמן הזה ישראל קיוותה שייגמר.

במהלך המבצע היו 12 ניסיונות להפסקת אש, מרביתם התקבלו ע"י ישראל ונדחו ע"י חמאס בסופו של דבר. הפעולה הקרקעית נגד המנהרות הייתה בניגוד לרצונה של הממשלה, ונבעה מלחץ פנימי, אחרי שהתבררה משמעותם ומהתארכות המבצע, כיוון שלא היה דרך לסיים אותו חוץ מהמתנה לכך שחמאס יסכים להפסקת אש. כל מה שישראל עשתה זה להפציץ ולקוות לסיום.

אחרי 'צוק איתן'

בשנה האחרונה היו ימי קרב רבים, כמו 48 שעות הלחימה האחרונות. בכולם הייתה לישראל גישה דומה. סביר שיהיו מבצעים נוספים, אבל את הבירור של מהו מתאר הייחוס לבניין הכוח של הצבא לא עשינו. צה"ל משקיע במודיעין למטרות, וחימוש אווירי. צבא היבשה שומר על כשירות, כדי שחלילה לא יחזור הלקח מ-2006.

ב-2015 פרסם הרמטכ"ל את אסטרטגיית צה"ל להלן המרכיב המרכזי בתוכה: מהלומה משולבת מידית ובו זמנית באמצעות שני מרכיבי יסוד:

• הראשון: תמרון מיידי, שמטרתו פגיעה באויב, כיבוש שטח, צמצום הירי מהשטח שנכבש, תפיסה והשמדה של תשתיות צבאיות ופגיעה בשרידות השלטונית של האויב.
• השני: הפעלת אש אסטרטגית-מערכתית רחבת היקף, המבוססת על חופש פעולה אווירי ועל מודיעין איכותי.

אפשר לספר לעצמנו סיפורים, החלק הראשון הוא לא חלק מהתפיסה האסטרטגית של ישראל!

[לאוסף המאמרים באתר בנושא תורת/תפיסת הביטחון, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• עמר דנק (2019), "הפצץ וקווה לסיום" כאסטרטגיה, פרק א', ייצור ידע, 24/4/19.
• עמר דנק (2019), "הפצץ וקווה לסיום" כאסטרטגיה, פרק ב', ייצור ידע, 24/4/19.
• עמר דנק (2019), "הפצץ וקווה לסיום" כאסטרטגיה, פרק ג', ייצור ידע, 15/5/19.
• עמר דנק (2019), "הפצץ וקווה לסיום" כאסטרטגיה, פרק ד', ייצור ידע, 24/4/19.
• עמר דנק (2019), אסטרטגיית "הפצץ וקווה לסיום", חלק ה' – למה הגענו עד הלום? ייצור ידע, 24/5/19.