[לקובץ המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
מלחמות בדרום אסיה היו גן עדן לסדיסטים. אחת השיטות הקשות של עינוי והוצאה להורג בייסורים קשים הייתה הושיבה של שבויי מלחמה על צמחי במבוק מחודדים למספר ימים. צמחים אלה מוכרים ביכולת הגדילה המואצת שלהם, היישר אל תוך גופם של השבויים, שסבלו ייסורים קשים, פעמים רבות עד מותם...
השימוש בצמיחה המואצת של קנה הבמבוק הוא פטנט של תושבי דרום אסיה; אך, השימוש בשיפוד קרבנות ככלי הוצאה להורג, עינוי והרתעה איננו חדש. אנחנו מוצאים אותו לכל אורך ההיסטוריה, כמעט בכל אזור, כולל במקומותינו...
המשגה והסבר
הוצאה להורג באמצעות שיפוד הקרבנות (Impalement) היא טכניקה - אחת מיני רבות - של ביצוע עונש מוות; או במילים אחרות: הוצאה להורג. לעתים היא בוצעה - למען יראו וייראו - אחרי מות הקרבנות; אבל למרבה הזוועה, גם כאקט של הוצאה להורג:
קיימות שתי טכניקות עיקריות של שיפוד קרבנות - שיפוד אנכי ושיפוד מאוזן:
שיפוד אנכי
המשפד מחדיר לגוף הקרבן מוט מאורך או חנית, שמנקב את אברי הגוף ויוצא מפיו של הקרבן (ראו בתמונה למטה).
כדי לבצע שיפוד אנכי השכיבו את הנידון, כפות, על הארץ והחדירו את המוט לתוך גופו על ידי הכאה בקצה השני של המוט עם פטיש עץ. לעיתים אף השתמשו בשיפוד קהה ונזהרו שהמוט לא יפגע בכבד או בלב, כדי לגרום למוות אטי בייסורים. לאחר מכן הניפו את הקרבן המשופד לתנוחה אנכית בה כובד גופו היה ממשיך באטיות את החדרת המוט לתוך הגוף, עד ליציאתו בחלק העליון של גופו.
[בתמונה: שיפוד אנכי של קרבן. התמונה היא נחלת הכלל]
בטכניקה זו של שיפוד אנכי, השתמש, למשל, סנחריב מלך אשור - שעלה לכס המלכות בשנת 705 לפנה"ס - בשיפוד מגיני לכיש שנפלו לידיו (ויקיפדיה: שיפוד כהוצאה להורג) (ראו בתמונה למטה):
שיפוד מאוזן
פרט לשיפוד האנכי, היו גם מקרים של שיפוד מאוזן, על ידי תקיעת הקצה המחודד של המוט במרכז גופו של הנידון. המוות האיטי, שלעתים נמשך ימים, המלווה בסבל רב, נועד להטיל אימה על הנותרים בחיים (ויקיפדיה: שיפוד כהוצאה להורג).
כך נהג, למשל, 'ולאד המשפד' (ראו תמונה משמאל) הלא הוא ולאד השלישי (1476-1431) ששמו קושר עם דרקולה המפורסם...
'ולאד המשפד' היה הוויווד (השליט) של ולאכיה שלוש פעמים, ואף הציל אותה מכיבוש על ידי האימפריה העות'ומנית, בזכות אהבתו לשפד... [ויקיפדיה: ולאד השלישי (המשפד]
שימוש בשיפוד הייתה צורת העינוי וההוצאה להורג המועדפת על ולאד. ולאד לעיתים קרובות היה מסדר את הקרבנות בתבניות גאומטריות שונות. דפוס הפעולה הנפוץ ביותר היה טבעת של מעגלים קונצנטריים בפאתי העיר אשר הייתה היעד שלו. גובה החנית העיד על דרגת הקרבן; הגופות הושארו לעיתים קרובות במשך חודשים [ויקיפדיה: ולאד השלישי (המשפד].
ולאד סידר, לעיתים קרובות, את קרבנותיו בתבניות גאומטריות שונות. דפוס הפעולה הנפוץ ביותר היה טבעת של מעגלים קונצנטריים בפאתי העיר אשר הייתה היעד שלו. גובה החנית העיד על דרגת הקרבן; הגופות הושארו לעיתים קרובות במשך חודשים [ויקיפדיה: ולאד השלישי (המשפד].
מספר עלונים גרמניים מסוף המאה ה-15 ותחילת המאה ה-16 מציגים את ולאד המשפד סועד ב"יער של יתדות" עם קרבנותיו מחוץ לבראשוב, בעוד תליין סמוך חותך קרבנות אחרים (ראו התמונה שבראש המאמר) [ויקיפדיה: ולאד השלישי (המשפד].
מספרים כי תאוות השיפוד של ולאד המשפד הביאה לו שתי הצלחות משמעותיות:
- האחת בתחום ההרתעה: בימינו מרבים לדבר על יכולת ההרתעה: מספרים שבתקופתו אפשר היה להשאיר שקית מטבעות זהב ברחוב ואיש לא היה מעז לגעת בה מפחד העונש הצפוי...
- והשנייה בתחום הביטחון הלאומי: ולאד המשפד הציל את מדינתו מציפורניו של הסולטאן העות'ומני מהמט השני (ראו תמונה משמא) בשנת 1462.
[משמאל: דיוקנו של מהמט השני לפי ג'נטילי בליני בגלריה הלאומית של לונדון. התמונה היא נחלת הכלל]
הסולטאן, שראה בשערי עיר הבירה של ולאד, טרגובישטה, את המחזה של 20,000 גופות משופדות, 'עשה חושבים' וחזר כלעומת שבא לקונסטנטינופול [ויקיפדיה: ולאד השלישי (המשפד].
האם זה גרם לנתיניו של ולאד נחת ורווחה? לא בטוח...
כך או כך, גם העות'ומאנים לא טמנו ידם בצלחת, ונהגו לשפד, גם הם, את קרבנותיהם, כשיטה של הוצאה להורג, במיוחד במהלך הדיכויים האכזריים של מספר תנועות לאומיות, וכפעולות תגמול בעקבות התקוממויות ביוון ובמדינות אחרות בדרום מזרח אירופה...
ועוד הערה
ביו טיוב יש סרטונים זוועתיים ממש של שיפוד קרבנות... החלטתי לוותר!