[בתמונה: תעריף לנפש אדם קובע אלוהים ואילו תעריף לרכוש קובע הכהן. יש גבול לכוחו של הכוהן... התמונה היא נחלת הכלל]

עודכן ב- 27 במאי 2024

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פרשת בחֻקֹתַי היא הפרשה העשירית והאחרונה בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק כ"ו, פסוק ג' ומסתיימת בסוף הספר, פרק כ"ז, פסוק ל"ד. בשנים שאינן מעוברות קוראים בדרך כלל את פרשת בחוקותי ביחד עם פרשת בהר.

בשבת פרשת בחוקותי מסיימים את קריאת התורה של ספר ויקרא בקריאת "חזק חזק ונתחזק". לרוב קוראים את הפרשה בשבת שלפני יום ירושלים.

הנושאים העיקריים בפרשה זו: 

• גשם בעתו
• גלות, שואה, תקומה – ואיפה אלוהים בכל זה.
• כמה שווה אדם?

ויקרא, פרק כו' - שכר ועונש ושואה ותקומה

פרק השכר והעונש. יהוה מבטיח דברים טובים שיקרו לעם ישראל אם יקיימו את החוקים והמצוות שהוא נתן להם באמצעות משה.

הדברים הטובים קשורים לטבע. באמת דברים טובים: ד וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֨רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ ׃ הוְהִשִּׂ֨יג לָכֶ֥ם דַּ֨יִשׁ֙ אֶת־בָּצִ֔יר וּבָצִ֖יר יַשִּׂ֣יג אֶת־זָ֑רַע וַאֲכַלְתֶּ֤ם לַחְמְכֶם֙ לָשֹׂ֔בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם.

עד היום אנחנו מבקשים את הטוב הזה:

שלמה ארצי שרה את שירו של אבי קורן ללחן של שמואל אימברמן. בשיר הזה הגשם לא מספיק. המשורר מבקש גם את לראות שוב את בנו:

.

רותי נבון שרה את שירה של תלמה אליגון ללחן של קובי אשרת. גם בשיר הזה הגשם לא מספיק. הוא כל כך לא מספיק, שלעתים הוא מביא עצב גדול:

.

יהוה גם מאיים באסונות נוראיים במידה ולא יקיימו בני ישראל את כל המצוות והחוקים.

כדי להבין מאיפה כל זה מגיע אני מציע לקרוא את הפסוק האחרון בפרק הקודם, המגדיר את היחס בין יהוה לעם ישראל:

ויקרא, פרק כה', פסוק נה': נה כִּֽי־לִ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ עֲבָדִ֔ים עֲבָדַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם. כלומר – בני ישראל, אנחנו, שייכים ליהוה. אנחנו "אשכרה" רכוש שלו והוא יכול לעשות ברכושו ככל העולה על רוחו.

לכאורה, השכר והעונש הם עניין לבחירה של העם; אבל בעיני, זה רק לכאורה. יש כאן חוזה בין יהוה לעם ישראל, שאין בו אפשרות יציאה לאף צד. לא בטוח שזה חוזה שהייתי חותם עליו.

בין שאר האסונות שיבואו על עם ישראל המתוארים בפרק, ישנה נבואה מדהימה על גלות: לח וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם.  לט וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲו‍ֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲו‍ֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ. ובגלות האנשים יסבלו גם על החטאים שלהם וגם על החטאים של אבותיהם.

יהוה ממשיך ומבטיח ללוות את בני ישראל בגלות, לחזות באסונות שיבואו עליהם שם, ורק כשיחזרו אליו כנועים, אז הוא יראה שהוא לא שכח את בריתו עם בני ישראל, יהוה יסלח ויחזיר את בני ישראל לארצם: מא אַף-אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ-אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת-עֲו‍ֹנָם.  מב וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר.

אי אפשר שלא לחשוב על מה שקרה לנו באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה. גלות מלווה בשואה. רבים שואלים איפה היה יהוה בזמן השואה? התשובה היא פשוטה – הוא פשוט היה שם!

[בתמונה: רבים שואלים איפה היה יהוה בזמן השואה? התשובה היא פשוטה – הוא פשוט היה שם! התמונה היא נחלת הכלל]

ובסיום השואה, תקומה וקוממיות מחודשת של עם ישראל בארץ ישראל, הארץ המובטחת.

אפילו קוממיות מוזכרת בפרק, כשכר לעמידה בחוקים ובמצוות יהוה: יג אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת.

ואני אומר – את השואה לא הביא אלוהים אלא אדם.

וגם את התקומה לא הביא אלוהים אלא אנשים.

את תקומת ישראל, זו של 70 השנים האחרונות, אי אפשר לייחס לחזרה של עם ישראל לקיום המצוות והחוקים שנתן אלוהים למשה בהר סיני. אפשר לייחס אותה למרד במנגנון ההפחדה האלוהי. אפשר לייחס אותה למרד בהמתנה לאיזו גאולה משיחית.

גם מסוכן לייחס אותה לאיזו "אתחלתא דגאולה".

אנחנו רואים היום לאיזו קיצוניות ומשיחיות מובילה אותה אמונה ב"אתחלתא דגאולה". רק אלוהים יודע מה מתחיל גאולה ומה לא. אין לאף אדם, גדול בתורה ובמצוות ככל שיהיה, להעז אפילו לדעת "פועלו של אלוהים".

והציונים, אלה שהקימו את מדינת ישראל מחורבות השואה, אלה שחזו את הצורך בהקמתה לפני יותר מ- 100 שנים, בוודאי לא עשו זאת מתוך איזו אמונה דתית. היו שם גם אנשים דתיים ומאמינים, אך הם היו מיעוט צנוע, ערכי ומציאותי.

[בתמונה: קיבוץ משמר העמק בימים ראשונים... אלה שחזו את הצורך בהקמתה לפני יותר מ- 100 שנים, בוודאי לא עשו זאת מתוך איזו אמונה דתית... התמונה: לע"ם. שם הצלם אינו מוזכר]

עיקר החוקים והמצוות הוא בניית חברה צודקת המושתתת על יסודות של צדק, משפט וחיים.

אפשר להוציא את אלוהים מהמשוואה ולהבין, שאם נבנה חברה כזו צפויים לנו במדינת ישראל חיים טובים ועצמאות לשנים רבות, ואם לא ננהג כך, אנחנו צפויים לקבל את חורבן הבית השלישי. לא אלוהים קשור לזה אלא אנחנו.

ועוד עניין אחד המכוון למנהלים ולמנהיגים – האנשים שעובדים אצלכם או שאותם אתם מנהיגים אינם רכושכם! לא בגלל שאתם לא אלוהים (זה ברור) אלה בגלל שהם אנשים!

ויקרא, פרק כז' - כמה אתה שווה?!

זהו הפרק האחרון של ספר ויקרא. בפרק הזה מתברר שיש לאנשים ולרכוש שווי בהקשר של נדרים.

אם אדם נודר נדר, שבו הוא נוקב בכך שהוא ייתן לאלוהים משהו אם יקרה משהו, הרי שניתן להתיר את הנדר, ולהתרה הזו יש תעריף. אם מה שנדר האדם לתת לאלוהים זו נפש אדם אחר אזי התעריף הוא פונקציה של הגיל והמין של אותו אדם אחר:

• התעריף לילדים קטנים (חודש עד חמש שנים) נמוך יותר מזה של מתבגרים (מחמש שנים עד 20 שנה).
• התעריף של מתבגרים נמוך יותר מזה של בוגרים (20 שנה עד 60 שנה).
• והתעריף של בוגרים גבוה יותר מזה של מבוגרים (גיל 60 ומעלה).
• בכל קבוצת גיל, התעריף של הגברים גבוה יותר מזה של הנשים.

[בכרזה: כמה אתה שווה? התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay הכרזה: ייצור ידע]

מעבר לדעתי - שראוי היה לאסור כליל את האפשרות לנדור נדר הכולל תשלום באמצעות אדם - יש לי שלוש הערות על העניין:

1. אם כבר יש נדרים בעולם, טוב שיש תעריף, כדי למנוע מצב של הפקרות וכתוצאה מכך חוסר יכולת להיחלץ מנדר שניתן אולי שלא בדעה צלולה.
2. אני לא הייתי נותן הבדל בתעריף בין גילאים שונים ומין שונה.
3. התעריף מתחיל רק מגיל חודש. אם נודרים נדר על תינוק שאך זה נולד ועד גיל חודש – לזה אין מחיר. בפרפרזה על שירו של נחמן ביאליק, על השחיטה, בו נכתב "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן", אפשר להוסיף: "תעריף לנפש תינוק בן יומו עוד לא ברא אלוהים"

בהמשך הפרק נכתב על מכלול של חוקים בנושא של נדרים, שמחירם אינו נקוב בנפש אדם אלא ברכוש (כמו חיות, בתים וכו'). במקרה הזה, את התעריף קובע הכהן. הכהן מתפקד כשמאי לקביעת תעריף לנדרים של רכוש.

מעניין – תעריף לנפש אדם קובע אלוהים ואילו תעריף לרכוש קובע הכהן. יש גבול לכוחו של הכוהן.

הפרק הזה מזכיר לי סיטואציה בעברי שבה בקשתי העלאת שכר.

בפגישה עם מנהל בכיר מאוד בחברה בה עבדתי, הוא אחז בתלוש המשכורת שלי מול עיניו ואמר לי את המשפט הבא: "המשכורת שלך נכונה" ("your salary is right"). באותה שנייה ידעתי שאת החברה הזו אני עוזב. התחושה הייתה אז שאין אדם בעולם שאני מוכן שינקוב ב"שווי" שלי. יכול היה אותו מנהל בכיר לנקוט בלשון אחרת ולא ל"שחק אותה" כאלוהים הנוקב בשוויו של אדם.

לא התפטרתי מיד. לאחר 3 חודשים, מבלי שכלל בקשתי, החברה העלתה את שכרי ב 30 אחוז. כעבור כחצי שנה נוספת, נכנסתי למנהל שלי במטרה להודיע לו על התפטרותי. רגע לפני שהודעתי על כוונתי זו, הגיש לי המנהל מכתב שבתוכו היה מכתב המעניק לי חבילת אופציות נכבדה של החברה לאות הוקרה על ביצועי. אמרתי למנהל תודה ובקשתי שישאיר את המעטפה הזו לאנשים אחרים כי אני מתפטר. זה לקח עוד 6 חודשים עד שהחברה אתרה מחליף ראוי ויכולתי לעזוב את החברה בהרגשה טובה.

מפרק כז' אני ממליץ למנהלים – היזהרו בלשונכם ואל תנקבו ב"שווי" של אנשיכם.

[לאוסף המאמרים על 'פרשת בחֻקֹתַי', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת בחֻקֹתַי'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת בחוקותי באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 20/5/19.