לא. אלה שטחים בתוך היישובים, בין הבתים, שפגיעה בהם משבשת את החיים במרחבי הדרום. בתי ספר נסגרים, תחבורה נפסקת, עסקים נפגעים, אנשים מרותקים לממ"דים. אז על מה הגאווה במערכת הפלא, שמשאירה היוזמה בידי החמאס, ואותנו במרחבים המוגנים, הממ"דים והמקלטים?

החמאס עקבי במדיניותו לקיים עימות בעצימות נמוכה. אז:

• מה יקרה אם במקום רקטות קצרות טווח עם רש"ק של 10-20 ק"ג, החמאס ישגר רקטות בינוניות או כבדות עם רש"ק של 100-500 ק"ג?
• ומה יקרה אם במקום 700 רקטות בסבב לחימה אחד, ישגרו לעברינו 2,000 רקטות ליום?
• ואיך תתמודד מערכת כיפת ברזל עם מטחים כבדים?
• ומה יקרה אם יגדילו את טווח הירי מעבר לגזרה של 40 ק"מ, וישגרו רקטות בינוניות וכבדות לעבר מרכז הארץ ולעבר אתרים אסטרטגיים?
• ומה יקרה אם ישגרו טילים מדויקים, או טילי שיוט שיפגעו במטרות איכות בדיוק של מטרים ספורים?
• ומה יקרה כאשר העימות לא יהיה רק בדרום, אלא גם עם החיזבאללה, שמצויד בכ- 200 אלף טילים ורקטות מכל הסוגים?
• בעימות זה, כמו בכל קודמיו, לא הוזכר הפתרון היחיד, שיכול היה להסיר את איום הפצמ"רים, הרקטות והטילים, מפתחינו - לייזר... מילה מגונה, שהס מלהזכירה.

מערכת לייזר חשמלי (סיבים), בעוצמה של מספר ק"ו, שקיימת כבר מספר שנים בשימוש הצבא האמריקאי, הייתה מסירה את איום העפיפונים ובלוני הנפץ, ששורפים את שדות הדרום. גם כל אחת משלושת התעשיות הביטחוניות המקומיות הגדולות יכלו, כבר מזמן, להעמיד לרשות צה"ל מערכות כאלה.

[בתמונה למעלה: תותח לייזר על ספינת חיל הים האמריקני. צילום מסך מסרטון ynet]

אז למה אלה אינן?מערכת לייזר כימי (סקייגארד) בעוצמה של כ-מ"ו (1,000 ק"ו) הייתה מוכנה לייצור כבר לפני למעלה מעשור, אחרי שאב הטיפוס שלה (נאוטילוס), שהוזמן ע"י ממשלת ישראל ושפותח במשותף ע"י חברת נורתרופ גרומן האמריקאית ומספר תעשיות ישראליות (רפאל, תע"א/ מב"ת, תע"א/ אלתא, תדיראן), סיים סדרה של עשרות ניסויי יירוט מוצלחים בשדה הניסויים ווייט סנדס בארה"ב. אבל, לייזר היא מילה מגונה במחוזותינו, שהוצאה מהלכסיקון הביטחוני. למה? מי עומד מאחורי המדיניות להעלים קיומו של הלייזר? ומה השיקולים? האם לא הגיע הזמן להפסיק חרם מגוחך זה על הלייזר? האם חלילה, רק מאות או אלפי הרוגים, יביאו לשינוי המדיניות בסוגיה זו?

[לאסופת המאמרים באתר בעניין המאבק על השימוש בנשק הלייזר, לחצו כאן]