על אף העובדה, שאין המדובר במכת שמיים, אין הסבר לשרירותו של הפגע - זולת הימנעותם של ראשי מטכ"ל לדורותיהם (יוצאי היבשה), מהפקת לקחים. אחרת, קשה להבין כיצד נסתרה דעתם, ממעמדו המיוחד של מפקד גדוד; וממילא, מהצורך בהתאמת הכשרתו הכפולה באימונים.

שהרי מלבד תפקידו לבצע את משימותיו במיטב, כשלידו מעין "מטה מצומצם". מתייחד תפקיד מג"ד במטלה נוספת: לסכם לעצמו את מצבו המבצעי, תחילה לשם קבלת החלטות בתוואי משימתו. בד בבד להעברת הסיכום השלם למפקדת החטיבה, להערכת מצבה המבצעי - וכמסד להנחיותיה לגדודים, משם משגרת החטיבה את תמונת מצבה לאוגדה. כשזו לאחר שקלול משגרת את נתוניה לפיקוד המרחבי, ולמטכ"ל (מצפ"ע).

[התמונה: דובר צה"ל]

אלא שחובבנות, צרות עין ו/או סתם טיפשות לשמה, מנעה את מעשה שילובם של מפקדות הגדודים, כחלק אורגני במערכת הפיקוד והשליטה.

הדבר מומחש בתרגילים שלדיים, ללא השתתפות מפקדות הגדודים, ו/או במרא"מ (מרכז לאמון מפקדות). שם מסרסת המנהלת את מהות האימון, לאחר שהפקיעה מהמתאמן (לצורכי פעילותה כמנהלת) את מעשה ה"בקרה", ה"חניכה" וה"שפיטה".

זהו ביטוי לחוסר הבנה בסיסי באופני הכשרת המפקדות, המונע מקברניטי צה"ל לדורותיהם, למצות רק מזער מהעצמה שבידם.

מצב ביש אך כזה שנתן לשינוי - בעלות מזערית ובזמן קצרצר.