תקציר: הוצאות להורג של בני אדם, באמצעות השלכתם כטרף לחיות מסוכנות היא טכניקה קדומה - אחת מיני רבות - של ביצוע עונש מוות; או במילים אחרות: הוצאה להורג. לעתים היה המוות מגיע מידי החיות. במקרים אחרים היו האנשים מומתים בדרך אחרת; ורק אז הושלך בשרם למאכל חיות…

[לקובץ המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

הוצאות להורג של בני אדם, באמצעות השלכתם כטרף לחיות מסוכנות היא טכניקה קדומה - אחת מיני רבות - של ביצוע עונש מוות (Capital Punishment / Death Sentence); או במילים אחרות: הוצאה להורג (Execution):

• לעתים היה המוות מגיע מידי החיות.
• במקרים אחרים היו האנשים מומתים בדרך אחרת; ורק אז הושלך בשרם למאכל חיות.

בגלל האתגר והעניין שיוצר המאבק בין אדם לחיה, התפתח, עד מהרה, גם מסלול של מלחמה בחיות הבר כסוג של מופע המונים, ששרידיו קיימים עד היום במלחמות השוורים, שהן אחד מסימניה המובהקים של התרבות הספרדית והלטינית; ורווחות עד היום בספרד, בפורטוגל, בדרום צרפת, במקסיקו, בקולומביה, באקוודור, בונצואלה ובפרו.

התופעה קיימת עוד מהזמן העתיק

מתוך המקורות אנחנו למדים שהתופעה הייתה נפוצה בעולם העתיק, עברה ממנו לפרס ולמדי; ומשם - ליוון ולרומי.

יוסף מושלך לבור הנחשים על ידי אחיו

המקרה הקדום ביותר המוכר לנו, הוא השלכתו של יוסף לבור על ידי אחיו. במקום להורגו בעצמם, העדיפו להשליכו ללא מים לבור שורץ נחשים, בהנחה שהטבע - משמע, הצמא ו/או ארס הנחשים - יעשה את ה'עבודה':

" וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו; וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו. וַיִּקָּחֻהוּ--וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם" (בראשית ל"ז, כ"ג- כ"ד):

דניאל בגוב האריות

הסיפור המאוחר יותר - של דניאל בגוב האריות - מלמד שהשיטה השתכללה: ממצב שבו סומכים על הטבע שיעשה את שלו ליצירה של מקום הוצאה להורג מלאכותי: ריכוז חיות טרף בבור גדול ממנו אין הם יכולות לצאת, וזריקת הקרבנות למטה, כמזון עבורן...

אנו למדים עליה בפרק ו' בספר דניאל, בו מסופר כי דניאל עובר על חוקי ממלכת פרס ומדי, וכעונש, הושלך לגוב האריות. אולם מלאך ה' נשלח לסגור את פי האריות ודניאל שורד. כתוצאה מכך, המלך דרוייוש מכיר באלוהים ואף מצווה על אזרחי המדינה להכיר בו:

הוצאות להורג ע"י חיות טרף ברומי העתיקה

יש המכנים בטעות את האנשים שהתמודדו מול חיות הטרף הללו גְּלַדְיָאטוֹרים (Gladiators); אולם, זה שמם של אלה שנלחמו, בראש ובראשונה, נגד אנשים אחרים. השם האמתי היה פסטיארי (Bestiarii).

מקובל להבחין בין שתי קטגוריות של פסטיארי: אלה שנדונו למוות; ואלה שבחרו מרצון להלחם בחיות, תמורת שכר או תהילה (המקור: WIKIPEDIA: Bestiarii).  

קטגוריה ראשונה: הוצאה להורג של נדונים למוות

העונש של להיטרף בידי חיות פרא היה, בדרך כלל, עונש של אויבי המדינה: אלה שנלקחו בשבי ועבדים שנמצאו אשמים בפשע חמור. אלה נקראו botiari או damnatio ad bestias.

הדבר נעשה כמופע של בידור להמונים, והנדונים למוות נשלחו אל מותם עירומים; ולא יכלו להגן על עצמם מפני החיות. גם אם הצליח אדם להרוג את החיה שעימה נאבק, היו נשלחות לזירה עוד ועוד חיות רעננות ורעבות, עד שנטרף.

מהמקורות אנו למדים, כי רק לעתים נדירות היה צורך בתגבורת של חיות טרף. בדרך כלל קרה ההיפך: שחיה אחת טרפה מספר בני אדם.

הנואם, המדינאי, הסופר והפילוסוף ברפובליקה הרומית המאוחרת, מרקוס טוליוס קיקרו (Cicero; ראו דיוקן משמאל) מזכיר אריה אחד שרשם לזכותו, לא פחות מטרף של 200 נידונים למוות!

קטגוריה שנייה: אלה שבחרו מרצון להילחם בחיות, תמורת שכר או תהילה - התפתחות ה'ספורט' של מלחמה בחיות הטרף

העניין ציבורי העצום שעוררו האירועים הללו גרם להתפתחות במקביל של מעין ספורט של מלחמה של אנשים חמושים, בחיות בר מסוכנות, כמו: אריות, פילים, דובים, נמרים, תנינים, חזירי בר, צבאים, היפופוטמים וכדומה. המופעים הללו כונו "אירועי ציד חיות" (venationes); והלוחמים - venatio.

לעתים היה מדובר בקרב של אדם אחד נגד חיה אחת; ולעתים, הוטלו לזירה בבת אחת מספר חמושים, נגד מספר חיות, כמתואר בתמונת הפסיפס הרומי שלמטה:

ה'ספורט' הזה מזכיר במשהו את מלחמות השוורים של ימינו, רק שללוחמים היה סיכוי קטן בהרבה מזה של המטאדורים הנלחמים נגד פרים. הפסיפס שלמטה ממחיש את סופו של לוחם, שחניתו נשמטה מידו והחיה זינקה ונגסה בפניו:

הנה דוגמה נוספת של לוחם שהוכרע על ידי אריה:

הלוחמים הללו זכו לכבוד ולתהילה נוסח הכבוד הציבורי המוענק למטדורים (לוחמי שוורים) בימינו. היו קיסרים שאף עודדו סוג זה של עיסוק; וכנראה, אף היו בתי ספר ברומא, שבהם אנשים הוכשרו להילחם חיות בר.

קרבות אלה התפשטו ברחבי הרפובליקה ומעבר לה; והתקיימו בערים רבות של הרפובליקה הרומית והאימפריה הרומית, לרוב במבנים שנבנו במיוחד לכך, כדוגמת זירות או אמפי-תיאטרונים כמו הקולוסיאום. הנה תיעוד של קרבות כאלה בארמון הגדול בקונסטנטינופול:

ה'משחקים' הללו הגיעו לשיאם בין המאה ה-1 לפנה"ס ועד המאה ה-2 לספירה, והם דעכו לבסוף במהלך המאה החמישית המוקדמת, לאחר אימוץ הנצרות כדת המדינה, אם כי אירועי "ציד חיות" (venationes) נמשכו אל תוך המאה ה-6 (ויקיפדיה: גלדיאטור).

התקופה הקולוניאלית

התופעה הזו שרדה אף בתקופה הקולוניאלית, שבה הרשו לעצמם האירופים ה'נאורים' לעשות בקולוניות את מה שלא יכולים היו לעשות במדינת האם שלהם.

כך לדוגמה, קיים תיעוד של הוצאות להורג של השלטון הצרפתי, שבהן נכרתו ראשי הנדונים בעזרת מצ'טה; וגופותיהם הושלכו לנהר למאכל התנינים (ג'יניאו, 2017).

[להרחבה בנושא הוצאה להורג בדרך של עריפה, לחצו כאן]

ובימינו?

בימינו אלה לא מצאתי תיעוד להוצאות להורג ממוסדות באמצעות חיות טרף, אל הספור של מלחמות האדם בחיות המסוכנות שרד, כאמור, בתרבות הספרדית והלטינית, בדמות מלחמות השוורים, רק שהפעם, הקרבנות אינם הלוחמים אלא החיות...

מלחמת שוורים היא מופע מסוגנן שבו מתנהל קרב בין לוחמי שוורים - בעיקר המטדורים המבצעים את ההרג - לבין פר בלתי מסורס, לרוב עד להריגת הפר. יחד עם זה, מידי פעם הפרים עוד מפתיעים ומחזירים מלחמה:

[לקובץ המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), עריפה: "הסירו את ראשו"…, ייצור ידע, 10/5/19.
• רות ג'יניאו (2017), הרצח שגרם לקולוניאליזם הצרפתי לחשב מסלול מחדש, הארץ, 2/4/17.
• דניאל בטיני (2016), מזעזע: שור הרג את לוחם השוורים בשידור חי, 10/7/16, ynet.
• WIKIPEDIA: Venatio.
• WIKIPEDIA: Bestiarii.