תקציר: כאשר אלימות ועידודה הם הנושא של יצירה מסוימת, ניתן להעלות את השאלה המוסרית; אך חשוב גם לשאול, האם העיקר טמון באמת באלימות; או שמא מדובר בכלי ספרותי שהוא חלק מן העולם שבונה היוצר.

[לאוסף מאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם', לחצו כאן]

חודש ב- 1 בנובמבר 2022

דניאל יחזקאלי הוא מפיק מוסיקלי, מלחין למשחקי וידאו ומרצה, העוסק בחיבור שבין מוסיקה ומשחקים לניהול.

*  *  *

על פי אפלטון, אומנות אינה מוסרית, כיוון שהיא בהגדרה שקר, חיקוי, ייצוג צורני של המציאות ולא המהות של המציאות עצמה.

כך למשל, ציור של עץ, לא משקף את מהותו של העץ אלא רק את צורתו החיצונית של העץ ברגע מסוים, במצב מסוים של הגדילה שלו, בחלל מסוים.

לפי אפלטון, האמת האבסולוטית נמצאת בידיעה ובחקר שכלתני, ולא בצריכה רגשית, כמו שפוגשים בתאטרון למשל...

.

כך למשל, מלך בתיאטרון אינו מלך, כי אם ייצוג של צורתו החיצונית של מלך לכל היותר. לפיכך - ולפי אמונתו של אפלטון כי לאומנות ערך חינוכי - מוסרי יותר לאסור על ייצוג שקרי של המציאות; ולכוון את ההמונים לכיוון האמת, העמוקה, המצויה בשאילת שאלות וחקר טבע הדברים לעומק.

[דיוקנו של אפלטון משמאל הוא נחלת הכלל]

אפלטון סייג עמדה זו רק עבור אומנים המונעים מכוחה של המוזה, היות והם אחוזי שיגעון ויוצרים מתוך הכוונה אלוהית. על כן, אותם אי אפשר לחנך או לכוון בכיוון ההשכלה והצריכה השכלתנית.

דוגמה מודרנית, לדיון על מוסר באומנות, ניתן למצוא ביצירתם של סטודיו Rockstar, המשחק Grand Theft Auto V.

אל היצירה הזו אבחר להתייחס כיצירה אמנותית אינטראקטיבית, היות והיא מציעה קווי עלילה רבים ומורכבים, השרועים לאורך 50 שעות של משחק. משמע, תוכן ספרותי שלא נופל בכמותו מסרט קולנועי.

באשר לאיכות אותו תוכן, באיטרציה החמישית בסדרת המשחקים של החברה, ישנה כתיבה עלילתית מגוונת ומעמיקה הבוחנת מקרים אנושיים של אנשים שנכנסו לעולם הפשיעה מנסיבות שונות, מתרבויות שונות ומגזעים שונים.

מאפיין נוסף של המשחק הן הסיטואציות האלימות המתרחשות בו, בצד תופעות אנטי מוסריות שנויות במחלוקת; שהביאו לכך שבארצות הברית הוגבל גיל השחקנים ל- 18 ומעלה; ונתעוררה מחלוקת לגבי הצורך בצנזורה לתכניו של המשחק...

האם נדרשת צנזורה לתכנים שבמשחק?

תחילה אבחן את העמדות התומכות בצנזורה, ולאחר מכן אציג את הדעות כנגדה. לסיום אציג גם את עמדתי האישית בעניין המדובר.

בעד הצנזורה

המשחק מציב בפני השחקנים סיטואציות של גניבה, אלימות, ועינויים.

מה שהופך את העבירה המוסרית הזו לקשה כפליים, הוא שבניגוד לסרט קולנוע - שבו הצופה הוא צרכן פסיבי - במשחק הוא מתבקש לקחת חלק בקבלת ההחלטות ובהוצאה לפועל של הסיפור, שהוא בוחר להשתתף.

תדמית כזו של המציאות עשויה ללמד ילדים, שאין השלכות שליליות למעשיהם הרעים; ולעודד אותם לאלימות, גם מחוץ לעולם הווירטואלי (אם כי חשוב לציין, שמרבית המחקרים שהתבצעו בשנים האחרונות לא מצאו קשר בין פיתוח נטיות אלימות בילדים למשחקי מחשב, אם נטיות אלו לא היו שם לפני כן).

נגד הצנזורה

ראשית, יש לבחון את טיעון היסוד, שלפיו משחקים מיועדים לילדים. אם נבחן את היצירה תחת שם אחר (למשל יצירת מולטימדיה אינטראקטיבית) נוכל להימנע מן השיוך לעולם הילדות, ולבחון את מוצר התרבות האמנותי הזה כמות שהוא.

גילו של השחקן הממוצע בעולם המערבי כיום הוא 30, והכתיבה עוסקת בנושאים הרחוקים מאוד מעולם הילדות, כמו השלכותיה של גזענות; דיכאון; יחסי משפחה מורכבים, שאינם מושלמים כלל; והקושי של ייצור פרנסה, כשאתה מגיע ממקום סוציו אקונומי לא שוויוני, בלוס אנג'לס של 2016.

המשחק, אם כך, עשוי להעניק לשחקן תובנות בנוגע למציאות שבה הוא חי; ולהעביר אותו תהליך מחשבתי עמוק על בעיות; שייתכן והוא לא היה נחשף אליהן, ללא החלון שפתחה לו אותה יצירה.

נוסף על כך, אנחנו מאפשרים תכנים אלימים ומורכבים בסרטים ובסדרות תחת ההנחה, שהקהל הצופה מסוגל להפריד את הכלים הצורניים בהם משתמש הכותב ממהות היצירה.

המלך בבר והצנזורה

דוגמה למצב אחר - שבו לא הייתה צנזורה כלל - היא ספר הילדים המלך בבר.

הסיפור מתקיים בגרסה בדיונית של צרפת, ובמהלך הסיפור, המלך בבר נישא לבת דודתו. אם כך, יכל לקום קול זעקה הקורא לצנזורה בשל גילוי עריות; אך שומרי הסף באשר יהיו בחרו להתמקד דווקא במסר שבחר הסיפור לספר, ולא רק בכלים הספרותיים והצורניים בהם הוא השתמש כדי לעשות זאת.

לפי דוגמה זו ניתן לראות שהטיפול בצנזורה ובמוסר אינו עקבי לגמרי במעבר בין מדיומים אמנותיים, מה שמקשה על יצירות מולטימדיה אינטראקטיביות הנקראות בפי הציבור - משחקים. 

לסיכום, אפרט ואנמק את עמדתי האישית בנושא

לדעתי האישית, אין לנקוט בצנזורה, אלא לנהוג בשקיפות לגבי תכנים שנויים במחלוקת במשחק, דבר שיאפשר להורים להגן על ילדיהם מחד גיסא; אך לא ימנע מאנשים עצמאיים לצרוך אומנות, מאידך גיסא.

כאשר מדובר בילדים ניתן לומר, שאין ביכולתם להפריד בין המכניקות הצורניות של היצירה; לבין המהות שהיא נועדה לייצג. על כן, נוטים לרוב לאפשר צנזורה מסוג זה ללא התנגדות של ממש.

אבל, המשחק המדובר קיבל בארצות הברית הגבלת גיל לשחקנים מגיל 18 ומעלה; משמע, שכבר ננקטה צנזורה כלשהי.

עם זאת, אם הייתה צנזורה מלאה - שלא מאפשרת את מכירת המשחק כלל, היות והוא כולל בו תכנים בעלי אופי מוסרי שנוי במחלוקת - הייתי טוען, באופן אישי, שישנה החמצה של העיקר ועיסוק בטפל.

כאשר אלימות ועידודה הם הנושא של יצירה מסוימת, ניתן להעלות את השאלה המוסרית; אך חשוב גם לשאול, האם העיקר טמון באמת באלימות; או שמא מדובר בכלי ספרותי שהוא חלק מן העולם שבונה היוצר.

בסופו של יום, חלק מהאומנויות עוברות ביקורת יתרה; לא עבור התוכן שבהן, אלא עבור המדיום שבו הן לוקחות חלק. היה ואותו הסיפור היה מסופר ברומן - ייתכן מאוד שאותה הביקורת לא הייתה עולה כלל, ואף הגבלת גיל לא הייתה מתבקשת.

[לאוסף מאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף מאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם'.