[בתמונה: מי המרים המאררים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 1465301 לאתר Pixabay]

עודכן ב- 13 ביוני 2024

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פָּרָשַׁת נָשֹׂא (או נשוא) היא פרשת השבוע השנייה בספר במדבר. היא מתחילה בפרק ד', פסוק כ"א ומסתיימת בפרק ז', פסוק פ"ט. פרשת נשוא היא הארוכה ביותר בתורה (למעט פרשיות מחוברות), ויש בה 176 פסוקים. (ויקיפדיה: פרשת נשא).

השבת שבה קוראים את פרשת נשא היא תמיד השבת הסמוכה לחג השבועות (לפניו או אחריו).

הנושאים העיקריים בפרשה זו: 

• אישה סוטה או אולי חברה חולה.
• ברכת כוהנים.
• נדחפים בתור או חיים בהרמוניה?

במדבר, פרק ה' - אישה סוטה

זה פרק, הכולל בתוכו את נושא "האישה הסוטה". תמצית העניין – אם גבר חושד שאשתו בוגדת בו, גם אם אין לו הוכחות, וקנאתו בוערת בו, הוא צריך לקחת אותה אל הכהן ושם יבוצע באישה "מבחן".

כמובן לא מדברים על מצב בו הגבר בוגד באשתו. זה לא. זה "בסדר"...

[בתמונה משמאל: זה פרק, הכולל בתוכו את נושא ה"אישה הסוטה"... היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

וזה ה"מבחן":

ראשית – היא תעבור סדרה קלה של התעללות פיסית (מעמידים אותה מול יהוה – רמז לכך שמפשיטים אותה מבגדיה) ופורעים את שערה (השער הוא הלבוש הטבעי אותו פורעים משל הייתה משוגעת) (יש הסבורים שבגלל הטקס הזה, הכולל את פריעת שערה של אישה נשואה, הביא את המנהג של כיסוי ראש לנשים נשואות. בכך הן מעידות שהן לא בוגדות בבעלים שלהן שהרי שיערן אינו פרוע ולא ניתן לפרוע אותו).

אח"כ - נותנים לה להחזיק מנחת קנאה די עלובה והכהן מחזיק בידו מרקחת מים מעורבבים בעפר האדמה הנקראים "מים מאררים": יח וְהֶעֱמִ֨יד הַכֹּהֵ֥ן אֶֽת־הָאִשָּׁה֮ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ וּפָרַע֙ אֶת־רֹ֣אשׁ הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֣ן עַל־כַּפֶּ֗יהָ אֵת מִנְחַ֣ת הַזִּכָּר֔וֹן מִנְחַ֥ת קְנָאֹ֖ת הִ֑וא וּבְיַ֤ד הַכֹּהֵן֙ יִהְי֔וּ מֵ֥י הַמָּרִ֖ים הַמְאָֽרֲרִֽים.

ולבסוף, אחרי כל זה, ובהנחה שהאישה עדיין לא החזירה את נשמתה לבורא מרוב פחד והשפלה, נגשים למבחן. הכהן מודיע לאישה שעליה לשתות את ה"מים המאררים" ואז:

• אפשרות א' – גופה של האישה יתנפח או יתעוות כתוצאה משתיית המשקה. במקרה כזה המסקנה היא שהיא אכן בגדה בבעלה.
• אפשרות ב' – גופה של האישה אינו מושפע משתיית המשקה. במקרה כזה תוכרז האישה כזכאית.

[בתמונה: ולבסוף, אחרי כל זה, ובהנחה שהאישה עדיין לא החזירה את נשמתה לבורא מרוב פחד והשפלה, נגשים למבחן. הכהן מודיע לאישה שעליה לשתות את ה"מים המאררים"... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Engin_Akyurt לאתר Pixabay]

אגב – מבחינת הגבר, בשתי האפשרויות הוא יוצא ללא פגע. אפילו ללא הערת אזהרה. הוא יכול לחזור על ה"תרגיל הזה" בכל עת שיחפוץ וימצא כהן שמוכן להשתתף בטקס.

קראתי פרשנויות המדברות על כך, שהמבחן הזה נועד למנוע מצב שבו גברים יוכלו, רק בחשד, להיפטר מהנשים שלהם, שזה כשלעצמו עונש מאוד קשה בחברה שבה הגבר הוא האדון והאישה היא רכושו. שהרי איזה גבר אחר ייקח אישה שהאדון שלה גירש אותה מעליו בחשד של בגידה?

כמעט התפתיתי לקבל את הפרשנות הזו, ההופכת טקס פרימיטיבי לעניין חברתי מתקדם... אבל אז נזכרתי בספר בראשית פרק ג': טז אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ. בעקבות הגירוש מגן עדן האישה נענשת בכך שבעצב תלד בנים ושהגבר ימשול בה. חוט מקשר ישיר בין שני הפרקים - האישה היא רכוש הגבר.

[בתמונה: אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Andrew Milligan sumo לאתר flickr]

אז אפשר אולי לקבל את כל העניין הזה בהקשר של החברה בימים ההם. אבל היום? לקבל מרבנים או אחרים הסברים מעליבי אינטליגנציה שהטקס הזה נועד למנוע רצח של נשים ע"י גברים? עלי זה לא מקובל!

מה שדרוש זה חינוך לגברים, עוד כשהם ילדים קטנים, שיש שוויון גמור בין המינים ובשום פנים ואופן האישה אינה רכוש של הגבר. ובמקום טקסים ושאר שטויות – פשוט להכניס את הגברים למעון לטיפול בגברים מכים ומעליבים, שם ילמדו דרך ארץ הקודמת לתורה.

במדבר, פרק ו' - ברכה מחויכת

זה פרק, הכולל בתוכו שני נושאים – הנחיות בנושא "נזירות" ו"ברכת הכוהנים".

אני בוחר להתייחס לעניין "ברכת הכוהנים".

התורה משקיעה פרקים ואף ספרים שלמים בהנחיות מפורטות של דרישות מבני ישראל כעובדי אלוהים. למי שמצפה לתמורה בעד ההשקעה הרבה הזו מצפים בסך הכול 5 פסוקים בסופו של פרק ו':

כג דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָרֲכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם ׃ כד יְבָרֶכְךָ֥ יְהוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ כה יָאֵ֨ר יְהוָ֧ה׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ ׃ כו יִשָּׂ֨א יְהוָ֤ה׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם: כז וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרֲכֵֽם.

כאשר הברכה עצמה היא בעצם 3 פסוקים בלבד.

[בתמונה: ברכת הכוהנים, על מעלות האולם במקדש. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

מדוע כה מצמצמת התורה בברכה? כבר ראינו בספר ויקרא, פרק כו', איך הברכה לעם ישראל, אם ימלא אחרי מצוות אלוהים, קצרה ואילו הקללה ארוכה וקשה.

הסיבה למוטיב הברכה הקצרה בעיני היא פשוטה – כדי להיות מאושר לא צריך הרבה. האושר מצוי ביכולת ליהנות מהחיים מבלי להפוך את החיים למירוץ אחרי אושר לא מושג. יש מי שחי כדי להיות מאושר ויש מי שמאושר מעצם החיים. הראשון לעולם ירצה עוד ועוד כדי להגיע לאושר והשני יגיע לאושר כל יום מחדש.

הברכה היא אישית. בימנו אנחנו חוזים בברכת כוהנים המונית ברחבת הכותל ובמקומות נוספים. אבל הברכה היא אישית. באמצעות הכוהנים מברך יהוה את כל אחד מבני ישראל בנפרד ולא כציבור. מדוע?

אני חושב שזה ברור. כל אדם נשפט ומבורך על מעשיו שלו עצמו. אחריות אישית היא מהות המושג אדם. אדם הוא אמנם חלק מעם (במקרה הזה עם ישראל) אך הוא אינו חלק מעדר והוא לעולם לא יכול להתגונן ולומר שמעשיו נבעו מכך ש"כולם עשו כך".

ולבסוף – תוכן הברכה הוא שיעור מאלף להורים ולמחנכים. כדי שהילדים יצאו לעולם כ"אנשים טובים" צריך לחנך (להציב גבולות, לרכוש דעת בבית הספר, להעניש לעתים וכו') אבל כל זה חייב לבוא עם הענקת תחושה לילד ששומרים עליו, שמאירים אליו פנים (חיוך – תנסו, זה עובד נפלא), סולחים לו ונותנים לו הזדמנויות אמתיות להשתפר, מסתכלים עליו ורואים אותו באמת.

אם נפעל כך אפשר לקוות שברכת השלום הנועלת את ברכת הכוהנים תגיע. לפחות שלום בבית.

[בתמונה: ברכת הכהנים בכותל. התמונה הועלתה על ידי 'צילמתי' לויקיפדיה ואושרה לשימוש על ידו]

המבנה של הברכה גם הוא יפה:

• פסוק ראשון – 3 מלים.
• פסוק שני – 5 מלים.
• פסוק שלישי – 7 מילים.

חברו את המילים האמצעיות ותקבלו "יְהוָֹה פָּנָיו אֵלֶיךָ ".

כמו בברכה השנייה והשלישית, המילים "יהוה פניו אליך" חוצות את שלוש הברכות באמצע. יהוה מברך כשהוא פונה אל האדם עם הפנים. כאילו נכנס אליו דרך העיניים ומשם מברך. כמה יפה.

 לאונרד כהן, מסיים הופעה בישראל, ומברך את הקהל בברכת הכוהנים, בדגש על שלום:

במדבר, פרק ז' - כולם שווים. לא להידחף!

פרק מיוחד מאוד – הארוך ביותר בתורה: 99 פסוקים.

בפרק משתמש הכותב בטכניקת "cut and paste". שתיים עשרה פעמים משוכפל הקטע המתאר את המנחה שהביאו שבטי ישראל לאוהל מועד עם סיום בנייתו. הנה תיאור המנחה שמביא ראשון השבטים, יהודה:

יב וַיְהִ֗י הַמַּקְרִ֛יב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן אֶת־קָרְבָּנ֑וֹ נַחְשׁ֥וֹן בֶּן־עַמִּינָדָ֖ב לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה ׃ יג וְקָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה ׃ יד כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת ׃ טופַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה ׃ טז שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת ׃ יז וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתּוּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב.

והתיאור הזה חוזר במדויק 12 פעמים עבור כל אחד מהשבטים.

ברור שהרעיון כאן הוא לתת במה לכל אחד מהשבטים באופן שוויוני לחלוטין והחזרה המלאה והמדויקת, באה להדגיש זאת במיוחד – כולם שווים בפני יהוה (לפחות בנקודת ההתחלה) מצד אחד וכולם גם פועלים בתיאום הדדי מבלי שמישהו מהשבטים מנסה לבלוט מעל האחרים.

עם ישראל, על מגוון שבטיו, פועל בתיאום, בשוויון ובהרמוניה. התורה, הידועה בקמצנותה במילים, לא חוסכת מילים כדי להדגיש זאת בפנינו.

שמתי לב שהסדר המופתי, שבו כל שבט מביא מנחתו ביום אחר, מבלי להידחף בתור, לא היה ברור מאליו. שני הפסוקים המקדימים את המחזה ההרמוני הזה מעידים על כך: י וַיַּקְרִ֣יבוּ הַנְּשִׂאִ֗ים אֵת חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הִמָּשַׁ֣ח אֹת֑וֹ וַיַּקְרִ֧יבוּ הַנְּשִׂיאִ֛ם אֶת־קָרְבָּנָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ ׃ יא וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה נָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד לַיּ֗וֹם נָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לַיּ֔וֹם יַקְרִ֨יבוּ֙ אֶת־קָרְבָּנָ֔ם לַחֲנֻכַּ֖ת הַמִּזְבֵּֽחַ.

הנשיאים, כלומר ראשי השבטים, מתקרבים עם זבח הקורבנות למזבח. הם מתקרבים כולם, ואז מתערב יהוה ואומר למשה – "נשיא אחד ליום, נשיא אחד ליום…".

כבר אז, לפני 3000 שנה, היינו נדחפים בתור...

[בתמונה: כבר אז, לפני 3000 שנה, היינו נדחפים בתור... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי sheadquarters לאתר Pixabay]

למזלנו – אז ה' היה בשטח ודאג לסדר (וגם הוא נדרש לחזור על ההנחיה פעמיים). והיום? היום אנחנו צריכים לדאוג לסדר ולהרמוניה בחברה בעצמינו.

אז בפעם הבאה כשאתם רואים ישראלים נדחפים בתור, תתנו להם את פרק ז' בספר במדבר לקריאה!

[לאוסף המאמרים על נשים באתר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פָּרָשַׁת נָשֹׂא', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פָּרָשַׁת נָשֹׂא'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת נשא באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 2/6/19.
• ויקיפדיה: פרשת נשא.