[בתמונה: דלאל דאוד בבית המשפט. התמונה היא צילום מסך מסרטון היו טיוב: "מפגינות של מטה המאבק לשחרור דלאל דאוד מחוץ לדיון ועדת השחרורים הדנה בקיצור מאסרה"]
[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'אלימות נגד נשים', לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
דלאל דאוד היא אחד הכישלונות הערכיים הגדולים ביותר של של מערכת האכיפה; ומהווה הוכחה חיה לפער הרלוונטיות שפתחה המערכת הזו מול האזרחים בישראל. שכן:
- על פי החוק היבש, דלאל דאוד היא רוצחת.
- אבל על פי הצדק הצרוף, דלאל דאוד פעלה מהגנה עצמית וסבלה התעללות, לא רק מבעלה, אלא גם מסביבתה ואפילו ממערכת אכיפת החוק, שהייתה אמורה להגן עליה.
זה שבתי המשפט עושים משפט ולא צדק, אנחנו יודעים. אבל מה עושה מערכת האכיפה כולה כשהפער בין החוק היבש לצדק זועק לשמים?
[להרחבה בנושא 'פער רלוונטיות', לחצו כאן]
על העובדות אין מחלוקת:
- דלאל נישאה לבעל שתיין, פסיכופת ואלים, שהתעלל בה פיסית ונפשית.
- היא סבלה מחבלות קשות שבעטיין הגיעה לבית החולים, וממקרי אונס אכזריים, גם בעת שהייתה פצועה: "... רצה לשכב איתי ולא הסכמתי. אמרתי לו 'אני עם תפרים, איך אני אשכב איתך? (לא עזר לה...); פעם הוא הרביץ לי מכות חזקות עד שהתעלפתי. אחרי זה, הוא שכב איתי ורק אז הזמין לי רופא"... (שילוני ומזרחי, 2017).
- כל סביבתה ידעה שהיא קרבן להתעללות קשה ואיש לא הגן עליה.
- היא התלוננה אין ספור פעמים במשטרה והתלונות נסגרו מאין עניין לציבור או מחוסר הוכחות. המערכת לא הבינה שמדובר בדפוס חוזר. היא עצמה את עיניה. לא סיפקה לה הגנה. לא השאירה לה ברירות...
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
אם הייתה ממתינה, הייתה מן הסתם נרצחת. נשארה לה רק ברירה אחת. להקדים רפואה למכה ולרצוח אותו לפני כן; ולהיאסר מהר, לפני שמשפחתו תעשה בה שפטים (מה שסביר שעוד יקרה, מן הסתם...).
- מבחינת הצדק הצרוף, זו הגנה עצמית.
- מבחינת החוק, זה סיפור אחר לגמרי. מה היא הייתה אמורה לעשות? להיאבק איתו, ולהחזיר לו באותם כלים שבהם תקף אותה? הרי ברור שזו אשליה...
אם הייתה נהוגה בישראל שיטת המושבעים, דלאל הייתה יוצאת זכאית. גם בית המשפט המחוזי הבין את הבעיה, נהג נכון ומצא 'פיתולי חוק', שאפשרו לו לזכותה מחמת הספק.
אבל הפרקליטות לא הבינה. שם קלטו, שהתפתלויות המחוזי הן קרקע נוחה לזכייה בערעור; וערערו לבית המשפט העליון.
ושם בבית המשפט העליון, דלאל הורשעה על פי חוק; ומערכת האכיפה הורשעה על פי הצדק (ב'הפוך על הפוך' זו גם הייתה הדרך היחידה למנוע את רציחתה בידי משפחת בעלה, אבל זה לא רלוונטי לעניין היכולת לעשות צדק, למרות החוק...)
אחר כך, הנשיא, ראובן ריבלין - כמו בית המשפט המחוזי לפניו - הבין את הבעיה וקיצר את עונשה, למרות התנגדות משפחת הנרצח.
אבל דלאל דאוד לא שוחררה כי צריך לעשות עימה צדק. היא שוחררה לפי הנהלים, מהסיבות הלא נכונות, כשם שהורשעה מהסיבות הלא נכונות...
על שלטון החוק ושלטון הנהלים
אנחנו אוהבים דקלומים ולא תמיד מבינים מה אנחנו מדקלמים...
סוג כזה של דקלום הוא הביטוי "שלטון החוק" שנישא בגאווה בפי כל אוהבי הדמוקרטיה ושונאי השחיתות והפוליטיקאים החוטאים... מה חיובי יותר משלטון החוק?
רק שבתחום הארגוני, "שלטון הנהלים והפרוצדורות" הוא מחלה ארגונית סופנית התוקפת ארגונים ביורוקרטיים. זהו 'סרטן גרורתי' המשתק ארגונים; וגוזר עליהם חוסר רלוונטיות, ולעתים כיליון.
רק ארגון טיפש מקדש נהלים ופרוצדורות. רק ארגון טיפש איננו משאיר פתח לשיקול דעת, כשהנוהל סותר את ההיגיון. למחלה הזו יש שם: פרוצדורה במקום מהות!
באותה מידה, מדינה היא ארגון גדול. רק מערכת אכיפה טפשה מקדשת חוקים מטעמים פרוצדורליים, גם כאשר הם נוגדים את הצדק, וגם היא חולה באותה מחלה: פרוצדורה במקום מהות!
חומר למחשבה...
[להרחבת המושג: 'פרוצדורה במקום מהות', לחצו כאן]
זה עוד לא נגמר
מי שחושב שהסיפור הזה מסתיים עכשיו בהפי-אנד, כדאי שירגיע...
באבו סנאן מחכה לדלאל משפחת הנרצח.
האם אנחנו בדרך לרצח נוסף, שבו כולם יודעים - כמו קודם - מה יהיה, ואיש לא נוקף אצבע? נשאר רק להתפלל (אבל חזק...) שלא!
Pingback: הכל על ביורוקרטיה באתר 'ייצור ידע' | ייצור ידע