[בתמונה: פטה מורגנה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.

*  *  *

קצת מוזר בלשון המעטה, כיצד במדינה - המצויה מאז הקמתה במלחמת התשה מתמשכת - לא נמצא עד היום, יותר משנים שלשה נימולים, הכותבים ו"מדברים צבא".

קרוב לוודאי שהמקור לפגע, נובע מחוסר ההבחנה במהותה של תפיסת ביטחון לאומי, שאיננה תחליף לשיח מקצועי, אלא כקו מנחה לזרועות הביטחון. קו שממנו קובעת כל אחת מהזרועות, את תורת הארגון ותרגומה: לבניין הכוח, לשיטות הכשרה והאימונים, לאופני הפעלתו בשגרה ובמלחמה, ולנוהל הפקת לקחים אחריה. כך ש"לדבר צבא" משמעו, ניהל שיח/מחקר/ ואו בסדרת תחקירים, כדי לבחון את מידת התאימות בין תפיסת הביטחון, לבין אופני מימושה כמשתקף במלחמות ובכלל.

לא בכדי אין "מדברים צבא" בישראל. שהרי לאחר מלחמת העצמאות, משום חוסר מקצוענות ומשיקולי יוקרה. נמנע צה"ל הירוק (ושלוחיו במטכ"ל) מתחקור מקצועי של המלחמה ומהפקת לקחיה. פתח דבר להפיכת אירוע צבאי ובעיקר תוצאותיו (מבחן התוצאה) לראש ולעיקר, בלית טיפת מחשבה בצורך להתמקד דווקא בגורמי האירוע. שהרי רק בהם, נתן לזהות ולהפיק לקחים.

[לאוסף פרקי החוברת: אסטרטגיית ההתשה בעימות מוגבל – בחירה או כורח, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן] [להרחבה בנושא: 'מקצוענות בארגונים צבאיים', לחצו כאן]

מה גם שעד תחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, נזקי חסרונם של לקחי המלחמות, כמעט ולא הורגשו, מכמה וכמה סיבות:

• החל מנוהגו של האויב לברוח ("קדש ומלחמת ששת הימים");
• הסכמה ומשמעת לאומית;
• תרבות השכול;
• תקשורת ציבורית מטעם;
• וכמובן, שליטת הרדידות הלאומית בסוגיות הביטחון.

בזכותם של אלה התאפשר שלא "לדבר צבא", למרות הנזק שנגרם כבר במבצע "כרמה" ב"התשה",וכמסד איתן לכאוס ששלט ב"מלחמת כיפור" הארורה. אחריה במסגרת "שיקום צה"ל אחרי כיפור", נמנעה התפנית, לאחר שכל כשלי כיפור חזרו על עצמם במלחמת שלום הגליל. זו שממנה והלאה הכול הפך לפוליטי.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ArmyAmber לאתר Pixabay]

לא פלא שבכירי צה"ל שהלכו "לשרת את העם", מעולם לא דברו צבא, וממלא לא תרמו כזית לביטחון הלאומי, ולא בכדי. לפי כך, בהיסמך על מאמרים שכתבו, ונאומים שנשאו בתחומי חברה וביטחון. בלטה הימנעותם ל"דבר צבא". כהוכחה לחוסר הבנה ובקיאות באותם תחומי יסוד, שאין בלתם להכנה נאותה של צבא למלחמה.

השיא המעודכן לחוסר ההבנה על מהותו של צבא, שמור למנהיג מפלגת "כחול לבן" רא"ל בעברו. שאמש פרשן לציבור את סיבת המשך ירי החמאס - משום אבדן ההרתעה (מה שנכון ועוד איך). מבלי לציין את חלקו שלו ושל שני חבריו להנהגת המפלגה, לשחיקת ההרתעה עד דק. כל שכן, נוכח האתגר הביטחוני שמתעצם, הייתי מצפה מקברניט כמו בני גנץ, לבאר לציבור פשר שחיקת ההרתעה - ובאותה נשימה, להצביע על הנדרש (בארגון שונה ואימונים אחרים) לשם השבתה. שהרי המדובר במעשה שכולו בהישג יד, ובלבד ונתחיל סוף כל סוף לדבר צבא.

[להרחבה על המושג 'הרתעה', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), התשה ואסטרטגיית התשה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/12/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), אסטרטגיית ההתשה בעימות מוגבל – בחירה או כורח, ייצור ידע, 13/3/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), מקצוענות בארגונים צבאיים, ייצור ידע, 21/5/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 12/4/14.