[לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן]
תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.
* * *
רק ישראלי חסר הבנה בצבא וביטחון; ו/או אחד שלדידו הכול פוליטי; ו/או סתם בכיר לשעבר - שמעולם "לא ידע שהוא לא יודע", יכול להתעלם מהעובדה, שבמלחמת ההתשה, יצאה ישראל וידה על התחתונה.
כידוע, משהסתימה מלחמת ששת הימים, זכתה ישראל בעומק אסטרטגי אדיר - זה שבמלחמת כיפור הבטיח את הישרדותה. אלא שמצביאי ישראל, לא עמדו על ערכם של מרחבי התמרון,שכאילו נבראו לאוגדות צה"ל המשוריינות.
[להרחבת המושג: 'עומק אסטרטגי', לחצו כאן]
על כן סביר כי הרדידות וקוצר מחשבה השורה במטכ"ל, הם שמנעו השוואה יסודית בין ההערכות הנייחת לעומת הניידת, מה שהביא בליית חשבון לפריסת הכוחות על קו התעלה - טרף לאש הנק"ל וארטילריה קצרת-טווח. מסד לאויב המצרי שזה עתה הובס, לנהל מלחמה מול הצבא המנצח כשווה לשווה.
למרות חציית גבולות ההיגיון והמוסר, להשקיע כסף טוב בהקמת אמצעי להתשת כוחותינו. הסתבר כי היו עוד מעשי טמטום חמורים אף יותר, כמו שלשת המוצבים, שהוקמו מצפון לעיר קנטרה. כולם מוקפים בביצות, ללא ערך מבצעי, להבדיל מעלות אחזקתם, שחייבה לשלם מחירי עתק של דמים ודם.
בעוד לוחמי קו הדם - אנשי היבשה, האוויר והים - נתנו את המיטב שבהם להגיע להפסקת האש, התמיד המטכ"ל להמחיש את החובבנות במיטבה: תחילה בהפקרת ההכנות להגנת סיני, אלא שאפילו זה - שנחשב לשיא ההפקרות - התגמד ביום הפסקת האש, פועל הסכמת המטכ"ל והקבינט, לממש את הסכם הפסקת האש. למרות ההפרה המצרית, בקידום טילי הנ"מ מזרחה. מהלך שהיווה את "אבן הראשה", בתוכנית הצליחה המצרית במלחמת כיפור. שהרי כבר אז היה ראוי להבחין, שהמדובר בבגידת ההנהגה הלאומית בלוחמי קו הדם.
לא פלא שתחת מטכ"ל חובבני ורופס וקבינט - שאנשיו השתעבדו מרצון/ ואו מחוסר ידע לגחמות המטכ"ל - אימצה ישראל אחרי מלחמת שלום הגליל את "אסטרטגיית ההכלה", שממנה הפכה ההתשה לאויב, כאמצעי אידאלי להכות ב'יהוד'. תחילה, לאחר שדרוג קו בר לב, לא לשנתיים, אלא ל- 18 שנים בלבנון; ומשם גלשה אל שטחי עזה השומרון ויהודה. היום, היא לוחכת באש את שדות המשקים ושמורות הטבע "בעוטף".
מאחר והמדובר במצב בלתי נסבל, עדיין נתן לשנותו - ובלבד ושלשת ראשי "מפלגת כחול לבן" כשלצידם אהוד ברק ושאול מופז (ראשי צה"ל מאז מ' של"ג), היו מציגים לציור את מצבור הליקויים והשגיאות שביצעו, ובאותה נשימה מציגים את הדרכים להעלמתם. מעשה חיוני, שקרוב לוודאי שלא ימומש.
מנגד, כפתרון בר ביצוע, וכהצדעה מאוחרת לחברינו שנפלו במלחמת ההתשה, ראוי שכל "אם עבריה" תדע שנתן לשדרג את צה"ל, לצבא שיכפיל ואולי אף ישלש את עוצמתו. לא באמצעות מנחשת בקפה, אלא בהשבת המשמעת, אלא על ידי תפקוד על פי תורת הקרב ועבודת המטה; מה שיקנה לצה"ל אחרי שנות שחיקה עצמית, לממש במיטב את ייעודו - כצבא הגנה על ישראל.
Pingback: (כמעט) הכל על מלחמת ההתשה באתר 'ייצור ידע' | ייצור ידע