[בתמונה: תהילה נגר ז"ל. התמונה באדיבות המשפחה]

[לקובץ המאמרים על עסקאות טיעון באתר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן]

ד"ר יוסף זהר, הינו עמית מחקר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן; ועמית הוראה, החוג לקרימינולוגיה, אקדמית גליל מערבי. מחקרו לתואר שלישי, "משפט פלילי בצל המיקוח – השפעת עסקאות הטיעון על המשפט הפלילי", נערך במסלול הרב-תחומי של אוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של הפרופסורים ישראל אומן, אורן גזל-אייל ואלון הראל. יוסף הואשם ברצח שלא היה, ישב במעצר שלושה חודשים באבו-כביר וארבע וחצי שנים (!) במעצר בית עד שזוכה זיכוי מלא מכל אשמה.

לאחר מאבק של ארבע שנים נוספות, הפרקליטות ומשטרת ישראל פיצו את זוגתו ואותו על הנזק והעוול שגרמו להם.

*  *  *

פרשת רצח תהילה נגר זכרה לברכה, ממחישה במלוא חריפותה את הבעייתיות של עסקאות הטיעון במשפט הפלילי בישראל, היוצרות לעיתים פער בלתי מתקבל על הדעת בין האמת המשפטית לעובדות המקרה, ובין האשמה לעונש.

בני משפחתה של תהילה הגיעו ביום שני ה 17.6.19 לבית המשפט העליון לדיון בעתירתם נגד עסקת הטיעון שנחתמה עם הרוצח בבית המשפט המחוזי בנצרת, שבמסגרתו סעיף האישום הופחת להריגה. בפתח הדיון אמר יגאל, אביה של תהילה, "לא הסכמנו לזה מעולם. הוא רצח את הבת שלנו", וביקש מבית המשפט להחמיר את הסעיף לרצח: "בית המשפט צריך להכביד על הרוצח הזה כדי שלא יסתובב בחוץ בעוד כמה שנים. אנחנו לא נוותר על זה".

עמדה דומה הביעה לרה צינמן, יו"ר ארגון משפחות נרצחות ונרצחים, בדיונים שנערכו בשנת 2012 בוועדת החוקה חוק ומשפט בהצעת החוק עסקאות הטיעון, "99% מהמשפחות אומרות: אפילו אם יהיה זיכוי זה עדיף לנו על עסקה עם השטן ולחיות עם זה". ליאת קליין, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית, הוסיפה על כך וטענה, "פעמים רבות עושים שימוש בטענה שנפגע העבירה לא רוצה להעיד כמניע מרכזי ללכת לעסקת טיעון, "והרבה פעמים זה משמש איזה עלה תאנה לסגור עסקאות שלא בהכרח עולות בקנה אחד עם רצון הנפגע... וזה עלול להרתיע נפגעי עבירה אחרים לגשת ולהתלונן".

זוהי תוצאה ישירה של הלכה שקבעה בשנת 2002, בפס"ד "פלוני נגד מדינת ישראל", השופטת דורית ביניש (כתוארה אז; ראו תמונה משמאל), בשם הרכב של תשעה שופטים, קבעה הלכה, שהעניקה לתביעה שיקול דעת כמעט בלתי מוגבל.

[מקור תמונתה של דורית בייניש משמאל: הרשות השופטת של ישראל]

הגיעו הדברים לידי כך שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, צבי גורפינקל, ביטא את רחשי ליבו בפסק דין בשנת 2011: "כבר בעת הצגת הסדר הטיעון, הודעתי לצדדים כי דעתי אינה נוחה מהסדר מקל בצורה קיצונית זה, אולם הפרקטיקה הנהוגה בעקבות ע"פ 1958/98 פלוני נ' מ.י., היא שרק במקרים קיצוניים ונדירים ביותר, יסטה ביהמ"ש מהסדר הטיעון המוצג לפניו, כאשר יש לכבד את הצעת התביעה המופקדת על האינטרס הציבורי".

תוצאה נוספת של הלכה זו היא ששופטים נמנעים מלשאול שאלות שהתשובה עליהן עלולה לסכן את אישור עסקת הטיעון, והכל עוצמים עיניהם מלראות את המציאות. כאשר התובע יכול להתאים את העבירה לעונש המוסכם, מתאיינת מאליה היכולת של בית המשפט להתאים את העונש לעבירה שבוצעה, הוא בוחן את סעיפי האישום המופחתים וגוזר עונש בהתאם.

יתרה מכך, במקום ביקורת שיפוטית ראייתית על עבודת הפרקליטות והמשטרה, בתיקים רבים השופטים מפגינים אקטיביות בהנעת הצדדים להתפשר ולסיים את התיקים בעסקאות טיעון. כך לדוגמה, בראיון במסגרת מחקר לתואר שלישי, נשאל שופט כמה לחץ הוא מוכן להפעיל על הנאשם באמצעות הסנגור כדי שהוא יודה? השופט ענה: "... אני מפעיל מידה מסוימת של לחץ, כי גם בזה אני רואה אינדיקציה אמתית לחפות. באיזו מידה יעמוד הנאשם בלחץ. אם הוא עומד בלחץ, סימן שהוא באמת. אני גם עוקב אחרי התגובות שלהם". אלא שלדבריו, "כולם. כולם לא עומדים בלחץ."

ההיגיון הפרדוקסלי של עסקאות הטיעון

גרף הנתונים מן השנתון הסטטיסטי לישראל 2018 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מצביע על ירידה נמשכת במספר המורשעים בפלילים, חרף התרבות עסקאות הטיעון. למעשה, ניתן בכל שלב להתמקח על עסקת הטיעון, ונפרמת ההפרדה בין הליך המשפט לבין שלב המיקוח על תוצאת המשפט. לכן בפועל בניגוד לאינטואיציה, המיקוח מאריך ומייקר את המשפטים.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

הפיתוי לערוך עסקאות טיעון מהטעמים של הבטחת הרשעתו של הנאשם, התגברות על קשיים ראיתיים, וקיצור הליכים, מוביל לעריכתן של עסקאות שטן המשלות אותנו להאמין בנחיצותן אך מתגלית האמת במערומיה, התוצאה מרחיקה אותנו מן האמת העובדתית ולמרות הגידול העצום בשימוש בעסקאות הטיעון כחלופה לניהול משפט מלא, ההליך המשפטי הפלילי התארך וגרם לירידה התלולה בתפוקת בתי המשפט.

התוצאה אינה רק עינוי דין מתמשך לנאשמים ולקרבנות, אלא צמצום מספר התיקים שבהם המערכת מסוגלת לטפל, צמצום שבעקבותיו לא נערך בירור דין עם אלפי חשודים, וניתן זיכוי עקיף לאשמים רבים שהדין עמם לא מוצה.

התרופה להיחלצות מעסקאות הטיעון, ומן הנזקים והעיוותים הגלומים בתופעה, כרוכה בתיקון סעיף 154 לחוק סדר הדין הפלילי כך שהודאת נאשם לא יראוה כהוכחה, והשופט יידרש לערוך, כפי שמקובל במדינות אירופה, הליך מהיר של בירור האמת העובדתית על בסיס חומר החקירה ועדות הנאשם. הליך זה יבטיח שנאשם יורשע רק על סמך ראיות הקושרות אותו לביצוע העבירה, אם קיימות כאלו, ואם יורשע ייענש בהתאם.

[לקובץ המאמרים על עסקאות טיעון באתר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן]