[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי sibya לאתר Pixabay]

[מאמר זה ראה אור לראשונה בעיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

עו"ד פנחס (פיני) פישלר הוא קצין משטרה לשעבר ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) בימי ניצב בנימין זיגל. הוא בעל חמישה תארים אקדמיים, שלושה מהם בהצטיינות, ממייסדי תנועת אומץ, הגן בערכאות שונות על שוטרים וקציני משטרה רבים, פעמים רבות בהתנדבות. לוחם בלתי מתפשר למען טוהר המשטרה והאפקטיביות שלה. מייסד דף הפייסבוק "משטרת לואי דה פינס". מוציא מידי חודש דו"ח מסכם על חריגות במשטרת ישראל, שהפך חומר חובה בידיהם של אנשי אקדמיה ואזרחים שאכפת להם. [לדף הפייסבוק, משטרת לואי דה פינס, לחצו כאן]

*   *   *

הימים, ימים של מ"מ מפכ"ל כבר 7 חודשים. עם כל הצער והכאב שבדבר, תיק אונס הילדה בת ה -7, התנהל במשטרת ישראל, בתחנת בנימין, במחוז ש"י, כאילו היה תיק איזוטרי של בקושי "סכסוך שכנים". תיק כה רגיש, שהתנהל בחובבנות הגובלת בשרלטנות רבתי, כבר למן הריישא, עובר לפתיחתו בתחנה.

המחדלים רובצים ברמה המקצועית והפיקודית. הדיווחים, ברמה המקצועית והפיקודית, לא באו כלל כדי ביטויים באותן "ישיבות סטטוס" שמתקיימות במשטרה. בעובדה: מאום לא  צף, לא עלה, מעלה מעלה, ב"צנרת הפיקודית" החלודה משאיש לא דיווח – ואיש לא שאל ולא הקשה קושיות אלמנטריות. מפקד המחוז וסגנו כלל לא דווחו? גם  קצין האח"ם של מחוז ש"י  לא דווח?. הם לא ידעו?

[בתמונה: מה הטעם בהשקעה של כספי ציבור במכללה מהודרת לשוטרים, אם אין מקצועיות? מקור התמונה: אתר המשטרה]

ברור כי תיק אונס חמור ורגיש שכזה אמור היה להתנהל ביחידה מקצועית כמו בימ"ר ש"י ולא בתחנת משטרה קטנה. מישהו בכלל חשב להכניס את גם השב"כ לתמונה, בשילוב של אמצעים טכנולוגיים, המצויים בידיו?

תיק חקירה זה, אינו אלא דוגמה מובהקת ללמדו במכללה הלאומית [המהודרת] לשוטרים בבית שמש,  בקורס מיוחד: " הפלופ הגדול - איך לא מנהלים תיקי חקירה". זוכרים? "ככה לא בונים חומה!". תיק חקירה זה,  מלמד, על היות יותר חורים מגבינה. רב בו הנסתר, על הנגלה. רבות בו תהיות מעובדות. תיק שאינו בשל להגשת כתב אישום.

תיק חקירה זה הוא דוגמה מובהקת לסימפטום  של חוסר מקצועיות, כדי חובבנות ממש, יחד ולצד סימפטום הראש הקטן, האדיש. לאמור, במילה אחת; מחפפים.

ודוק: אפילו יום קרות האונס זכרו לא בא בכתב האישום. הם לא יודעים מתי אירע? ממתי אוספים ומלקטים ביגוד לצורך ליקוט ראיות פורנזיות רק בחלוף חודשיים? הנה: יותר מחדלים מעשיה. יותר אוזלת יד – מחשיבה. יותר שאלות ותהיות – מתשובות. "שיטת החפיף" בבחינת " יאללה – מסמנים V - גומרים – והולכים הביתה".

[בתמונה: שיטת החפיף... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי szjeno09190 לאתר Pixabay]

אבל, כשרוני אלשיך, המפכ"ל המחונן, העילוי, הגאון, הידען, רצה לצוד בכל מחיר את המטרה הגדולה שלו, ביבי נתניהו שמה, ולכבוש באמצעות הציד, הוא ה"טרף" - "היעד", את ליבה של התקשורת, שתחבקו כיקירה, הוא ידע לרוץ, להכריז, להתהדר ולהתפאר כי קרא כל עדות, כל עמוד, כל מילה, כל אות, כל "תו", בכל אחד משלל תיקי בנימין נתניהו, כאילו "עשה עליהם דוקטורט". הנה, כך ממש, הוא גם "ניהל" את המשטרה שלו כי הוא היה עסוק עד צוואר "רק" בנתניהו. הוא הרי לא האמין בפיקוד המקצועי שלו – בלה"ב 433 ובמטא"ר - והוא רצה / דרש / פקד לשזוף את עיניו ה"מקצועיות" בכל תיקי ביבי נתניה – דק עד דק. "סופר מקצוען". קפדן. יסודי. מיומן...

אבל כאן? תיק אונס של ילדה בת ה-7... למי בכלל היה רצון - או מוטיבציה, או זמן - לחקור במקצועיות, באחריות, ברגישות, בכובד ראש, בדווקנות, תיק אונס אכזרי של  ילדה בת 7?

בתיק המעצרים התקשורתי של ראשת העיר נתניה מרים פיירברג, תיק שנגנז על ידי הפרקליטות בימים אלו ממש, אצו רצו  בכירי קציני לה"ב 433 של רוני אלשיך, הגאון, לאולם המעצרים והכריזו בפני כבודו – שופט המעצרים: "חקירה מסועפת ומורכבת, הכוללת חשדות כבדים! חיללו המה את אמון הציבור וניצלו את מעמדם הרב כדי להפיק תועלת ורווח כספי אסור!".

ומה נותר מכל זה? ההר הוליד עכברוש חיוור. רתמו המה עגלות לפני סוסים, חתכו "קופונים" בדמות הד תקשורתי וכותרות עיתונים וחדשות, יום אחר יום, רק כדי לזכות באהדת הציבור, ציבור שכבר מזמן איבד אמון במשטרת ישראל, החולה, על מכלול מחדליה, שערוריותיה ומעלליה, כי רבים המה, פעם אחר פעם, שוב ושוב.

ודוק: מרים פיירברג אינה היחידה. נזכיר את אילן שוחט ראש עירית צפת, את ניסים מלכה ראש עירית קרית שמונה, את ישראל זינגר שכיהן כראש עירית רמת גן, ועוד ועוד ראשי ערים ומועצות מקומיות, כי הרשימה ארוכה היא, "חשודים" ומורחקים - מסולקים מכיסאם הרם בבושת פנים, כשמעל לראשם "עננה כבדה", בדמות "חשדות כבדים", שתיקי החקירה נגדם, אלו שהומלצו להגיש כתבי אישום (!) בעניינם, על ידי המשטרה, נגנזו באבחה, זה אחר זה, בערבו של הליך, בקול  דממה דקה, בקול ענות חלושה, על ידי פרקליטות המדינה.

[בתמונה משמאל: מרים פיירברג: היא אינה היחידה... מקור התמונה: פייסבוק] 

מעתה אמור: מי יפיק לקחים ומתי? מי יסיק מסקנות? מי באמת יבוא חשבון עם שלל ומכלול החודלים במלאכה ובעשייה? מי? מתי? ולא רק ב"ש.ג." עסקינן, אלא, עד לראשי ולמפקדי הארגון בואך למטה הארצי בירושלים.

רק נזכיר: בדיני נפשות של ממש עסקינן – תרתי משמע. מכנה משותף אחד למכלול המתרחש לנגד עיננו הבוהות, כבר שנים רבות, רבות מידי, והכל עוצמים עין, אדישים וחומקים מלשאת באחריות: בדק בית של ממש, בית רב קומות, יש לבצע במשטרת ישראל, גם ובסיוע אותה ועדת חקירה ממלכתית מתבקשת, אשר קום תקום, ויפה שעה אחת קודם.