[לקובץ המאמרים אודות 'אונס קבוצתי', לחצו כאן]
עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.
רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.
הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.
* * *
בית המשפט העליון בספרד פסק: חברי "להקת הזאבים" אשמים באונס קבוצתי של נערה, כל זאת לאחר הפגנות ענק במשך כשנתיים... שנתיים של מהומות שסחפו המונים להפגין ברחובות, הסתיימו בהחלטת בית המשפט העליון שקבע כי חברי הכנופיה שבעלו תחת איומים והפחדה נערה; והורשעו רק בתקיפה מינית, אשמים באונס. ראש הממשלה סנצ'ס: "רק כן. זה כן, אנחנו מאמינים לה".
[למאמר המלא (בספרדית), לחצו כאן]
בית המשפט העליון בספרד קבע ביום שישי 21.06.19 כי חמישה גברים שבעלו את הנערה בפסטיבל שוורים בשנת 2016, אשמים באונס.
הרקע: שישה שוורים, זכרים שריריים מפרסותיהם ועד קצות הקרניים, שועטים בסמטאות המרוצפות אבן, מבקשים לרמוס ולשפד כל מי שבדרכם. אלפי בני אדם שטופי אנדרנלין רצים איתם, לצידם, לפניהם, מתגרים בהם, חומקים מהם, או נופלים קרבן לפרסות ולקרניים, ודמם שותת על מרצפות הרחוב. ריח של זיעה והתרגשות באוויר.
פמפלונה, ספרד, בכל חודש יולי, אלה החגיגות של פסטיבל סן פרמין לכבודו של הקדוש פרמין מאמיין, הפטרון של פמפלונה שיום חגו חל ב-7 ביולי. במשך הפסטיבל נהוג ללבוש חולצה לבנה ולקשור מטפחת אדומה סביב הצוואר. גולת הכותרת של הפסטיבל היא ללא ספק האנסיירו (encierro) - ריצת הפרים ברחובות העיר, אשר ארנסט המינגוויי, עשה לו שם עולם בספרו "וזרח השמש" (ראו תמונת כריכה משמאל), והפכו למוקד עלייה לרגל מצ'ואיסטי בינלאומי.
בכל יום כך, בין ה-6 ל-14 ביולי, בתום המירוץ מתפזרים הכל לאכול, לשתות, לחגוג, עד לבוקר יום המחרת. כל שנה, כבר כמעט ארבע מאות. אולם במהדורה של שנת 2016, נפל דבר. בחדר מדרגות של בית ישן במרכז העיר, בין מירוץ למירוץ, נמצאה מעולפת למחצה, עירומה, חבולה ובוכיה, צעירה בת 18.
מאז עוקבת ספרד בהתרגשות ובסערת נפש אחרי המשפט, בו עמדו לדין חמישה גברים, בשנות ה-20 לחייהם, כולם תושבי העיר סביליה, חברי כנופיה המכנה עצמה בשם "LA MANADA" - להקת-הזאבים. הם הואשמו בכך שבשעת לילה מאוחרת, באחד הברים אשר במרכז פמפלונה, נכנס אחד מהם לשירותים בעקבותיה של הצעירה, ואנס אותה. אחריו הגיעו חבריו, הוציאו אותה מהמקום, והמשיכו לאנוס אותה בזה אחר זה בחדר כניסה חשוך של אחד הבניינים הסמוכים. בעת ההתרחשויות הגברים צילמו את המעשים ואף התפארו בהם במסרים ששלחו לחברים אחרים.
[על אירוע אונס אחר שבו הייתה מעורבת להקת הזאבים, לחצו כאן]
בני זוג שעברו במקום הבחינו בצעירה, לבושה למחצה, מייבבת ובמצב של הלם, הזעיקו את המשטרה. היא הועברה לבית חולים סמוך לבדיקות, וחקירה נפתחה בעניין. החוקרים נעזרו בחומרי מצלמות האבטחה הרבות הפזורות בעיר ובפרט עליו חזרה הצעירה: משפט מקועקע על רגלו של אחד מתוקפיה, שהיה מול עיניה באותו לילה נורא: "כוחו של הזאב מצוי בהיותו בלהקה".
[מתוך סדרת הדרמה האמריקאית בול (Bull): אנשים מתנהגים בצורה שונה בקבוצות... התמונה היא צילום מסך]
מעט לפני השעה שמונה בבוקר, עת ניתן אות הזינוק לריצת השוורים, אותרו חמשת הצעירים ונעצרו על ידי השוטרים.
כשנפתח המשפט, הוא לווה מרגעיו הראשונים בסערת רוחות גדולה, בכיסוי תקשורתי גדול, ובהפגנות מחוץ לאולם בית המשפט המחוזי, נגד ניסיונות ההגנה להפוך את הצעירה לנאשמת "האמיתית" בפרשה. הנאשמים באמצעות סנגוריהם טענו כי כל מה שאירע היה "בהסכמה", ואחד מעורכי דינם הגיש לבית המשפט דו"ח של בלשים ששכר, אשר ירד לפרטי חייה של הקרבן, ליקט פרטים וצילומים מהרשתות החברתיות, והציג אותה כנערה פתיינית וקלת דעת. הם גם עקבו אחריה ואחר התנהגותה בתקופה שלאחר האירוע, כאשר שבה לביתה במדריד. השופטים, עוררו זעם ציבורי, כאשר הסכימו לקבל את הדו"ח המשחיר והמשמיץ כראיה במשפט.
הסנגורים גם טענו להגנת שולחיהם, כי על גופה של הצעירה לא נמצאו חבלות משמעותיות בבדיקה הרפואית שנערכה לה - אות לכך שיחסי המין לא נכפו עליה. כאן עמד להגנתה קצין משטרה, שסיפר בעדותו בבית המשפט, כי כאשר הגיע עם אנשיו למקום בו נמצאה הצעירה, היא הייתה במצב קטטוני והלם מוחלט, אפאטית מאוד, לא הייתה מסוגלת לדבר ולהסביר מה עבר עליה מלבד בכי ומילמולים לא ברורים. רק לאחר טיפול רפואי הצליחה לתאר מה עבר עליה. גם היא עצמה, בעדותה במשפט, סיפרה שלא נאבקה בתוקפיה כיוון שחשה שיתוק והלם עקב הפחד.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
בבית המשפט גם הוצגו הסרטונים (שבעה בסך הכל) שתפסה המשטרה בטלפונים הניידים של החמישה, וכן ההודעות ששלחו, בעת שנעשו המעשים, בהן: "חה חה חה… אנחנו דופקים חמישתנו חתיכה אחת… איזה טיול מדליק... ויש גם סרטון". התביעה ביקשה מבית המשפט לשלוח כל אחד מהחמישה ל-25 שנות מאסר בפועל בגין ביצוע אונס קבוצתי. אולם מה רבה הייתה התדהמה כאשר השופטים החליטו לזכות את הצעירים מאונס ותחת זאת הרשיעו אותם בתקיפה מינית. הם נידונו ל-9 שנות מאסר וקנס של 10,000 אירו. הסיבה להפחתה: לטענת בית המשפט: לא נראה שהנערה התנגדה באופן מספק למעשי הבעילה של הבחורים.
השיא היה כ-350 אלף מפגינות ומפגינים שהפגינו בעיר פמפלונה, תחת הססמאות "זו לא תקיפה מינית, זה אונס!" ו"זה לא צדק זה חרטא!", הזעקה הציבורית סחפה את כל ספרד ונמשכה ברציפות כשנתיים.
על פי החוק הספרדי, העבירה הפחותה של תקיפה מינית אינה מחייבת נקיטת אלימות או הפחדה, בשונה מעבירת אונס. בסרטונים שצילמו הנאשמים במהלך הפשע, נראה כי הנערה עצמה את עיניה ועטתה הבעת פנים קפואה ואפטית – זה הספיק עבור השופטים בכדי לקבל את טענת הסנגורים כי הפעולה הייתה בהסכמתה.
כאמור, ביום שישי האחרון, בית המשפט העליון ביטל את החלטת הזיכוי של בית המשפט המחוזי ופסק שהתקיפה הייתה אמורה להיחשב מההתחלה כאונס "מפני שהמקרה מתאר תרחיש של הפחדה אמתית, שבה הקרבן לא הסכימה בשום פנים ואופן למעשי המין שביצעו בה הנאשמים".
בית המשפט העליון ביקר את השופטים בבית המשפט המחוזי, ששמעו עדויות מפורשות לפיהן הגברים דחפו את הנערה לתוך מסדרון של בניין נטוש ואיימו עליה לשתוק בטרם ביצעו בה את זממם בזה אחר זה. הנערה אימצה הלך רוח סביל, משום שחשה לכודה ומפוחדת ולא הצליחה להתנגד. בגזר הדין החליט בית המשפט העליון להחמיר את עונש מאסרם של האנסים מתשע שנים ל-15 שנים.
על אחד הנאשמים נגזרו שנתיים נוספות מעבר ל-15 השנים בכלא, בגלל שגנב את המכשיר הסלולרי של הנאנסת. נוסף לכך, "כנופיית הזאבים" תצטרך לשלם 100 אלף אירו כפיצוי לנפגעת. עורך דינם של הנאשמים, אגוסטין מרטינז, טען כי הדברים נעשו בהסכמה ואמר כי "היא יכלה להגיד 'לא'".
מריסה סוליטו, ראש אגודת הנשים למען שיוויון, קיבלה בברכה את פסק הדין אך הבהירה כי אין שום צורך לדרוש הוכחת אלימות או הוכחה כי הקרבן ניסתה להילחם בחזרה: "לא נצטרך להתבייש בפסק הדין הזה כפי שעשינו עם הקודם. עם זאת, אנו עדיין דורשים לבחון את החקיקה על פשעים כאלו". התובעת הציבורית, איזבל רודריגז, אמרה כי הוכח שנעשה שימוש באלימות ובהפחדה: "אי אפשר לבקש מהקרבנות לפעול באופן הרואי ובצורה מסוכנת".
המסר מספרד הוא צלול וברור - אם אישה לא אומרת במפורש 'כן', כל דבר אחר הוא 'לא' !!!. רק כך משתמרת האוטונומיה שלה, יחד עם חירותה והכבוד לגופה ולמיניות שלה...
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
בעקבות הזיכוי התפתח ויכוח ציבורי ער בספרד ואירופה לגבי מושג ההסכמה באונס. מושג ההסכמה החופשית, ככלל, הוא מושג מאוד חמקמק, להסכמה יש את ההיבט הרצוני — האשה צריכה להסכים באופן ברור וחופשי, ויש את ההיבט הקוגניטיבי — האשה צריכה לדעת למה היא מסכימה.
משפטנים בספרד, הדגישו את ההיבט העקרוני, האם מושג ההסכמה הוא הקונספט הנכון לבחון דרכו מקרים של אונס???. מאחר ורכיב זה מפנה את הזרקור לאשה, כך שבמקום שהמשפט יעסוק בגבר הנאשם עוסקים באשה הנפגעת, מה שפותח את הפתח בחקירות נגדיות לחטט בנפשה.
הפרדוקס: ככל שהסכמת המתלוננת ממלאה תפקיד מרכזי יותר, כך גדלה המוטיבציה השיפוטית לבחון ביסודיות כל תג בהתנהגותה של המתלוננת ובאישיותה. ככל שפוחת משקלה של האלימות אשר הופעלה על ידי הנאשם – כך פוחת העניין השיפוטי בנאשם, ומפנה מקום לבחינת המתלוננת וחלקה באירוע הנדון, מדוע לא התנגדה? כל מילה של המתלוננת, כל תנועה, כל פרט לבוש, כל אינטונציה הופכים לגורמים רלבנטיים וחשובים, ומערכת המשפט הופכת והופכת בהם.
שיקול דעתה של המתלוננת, תבונתה, צניעותה, כנותה, סבירותה, ההיסטוריה המינית שלה, כולם עומדים לביקורת שיפוטית מדוקדקת. במילים אחרות: המתלוננת היא המוצבת על דוכן הנאשמים במקום הנאשם, עליה לשכנע כי חששה להתנגד בכוח והתנהגותה הסבילה לא היוותה הסכמה למעשה המיני שבוצע בגופה.
[תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Valeri Pizhanski לאתר flickr]
מצב בעייתי זה נוצר כתוצאה ישירה מהשמטתם של מרכיבים מסורתיים של עבירת האינוס מהגדרתה המהותית של העבירה (הכוונה לשימוש בכוח על ידי הנאשם והעדר התנגדות של הנאנסת) אולם מטעמי בירור האמת מרכיבים אילו מוסיפים לשלוט בדיון המשפטי בעבירת האינוס ככלים ראייתיים במשפט כאשר נטענת טענת העדר הסכמה.
במסגרת הרפורמות המקיפות בתחום עבירות המין הן בקנדה והן באנגליה, המחוקקים נתנו את דעתם על הבעיות הללו, ונוסחי החוקים החדשים מתמודדים עמן ביסודיות ובמקצועיות. הפתרון הוא פירוש במושגי כפיה ואלימות בנסיבות בהן לא התקיים היסוד של "הבעת הסכמה חופשית".
באשר לטענת טעות בהבנת ההסכמה, הפתרון אינו מאפשר לאדם לטעון כי האמין שהאישה בה ביצע מעשה מיני הסכימה למעשה המיני אם לא נקט צעדים סבירים, בנסיבות העניין כפי שהיו ידועות לו, כדי לוודא את דבר הסכמתה. בכך אימצו הגישות האנגלית והקנדית, את פסק דינו של השופט חשין בפרשת שמרת (ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' בארי ואח', פ"ד מח(1) 302). ההנחה כי באקט מיני חייבת להיות הדדיות, נאשם, בקנדה ובאנגליה, לא יכול להתגונן בטענה כי האמין שהאשה הביעה הסכמה חופשית לפעילות המינית כי היא לא התנגדה. על הנאשם חלה החובה לשכנע כי נקט צעדים סבירים, כדי לוודא שהאשה אכן הביעה הסכמה חופשית.
בנוסף, התנהגות מתירנית של המתלוננת לא יכולה לשמש הגנה לנאשם אשר "טעה" לחשוב שחוסר ההתנגדות מהווה הסכמה שבשתיקה של המתלוננת.
