[בתמונה: האם האלימות והפשיעה במגזר הערבי הם תוצאה של הצנחת הרשויות בישראל בלבד, או שהיא יונקת גם משורשים תרבותיים חברתיים? בתמונה - אלימות קשה בסוריה, מעבר לגבול. התמונה היא צילום מסך מסרטון היו טיוב: إستمرار أعمال العنف في سوريا...]

[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]

ניצב משנה יגאל חדד הוא קצין משטרה. פיקד בעבר על תחנות - רמלה, קרית שמונה ועפולה; הקים את מרחב כנרת ושימש כמפקדו הראשון. הוא בעל תואר ראשון בחוג למדעי בעלי חיים, בפקולטה לחקלאות שבאוניברסיטה העברית; ובעל תואר שני במינהל ומדיניות ציבורית מאוניברסיטת בן גוריון. חומרים אלה הם חלק מעבודת הגמר שלו במכללה לביטחון לאומי, צה"ל. זהו מאמר שני בסדרה.

*  *  *

בשנת 2014 פרסמו אוניברסיטת חיפה ומרכז אמאן[1] את ספרו של נוהאד עלי – "אלימות ופשיעה בחברה הערבית בישראל, קונספירציה ממסדית או פשיעה תרבותית" (עלי, 2014). עלי מנתח את הרקע והסיבות לתופעת הפשיעה בחברה הערבית (ביחס לעבירות בתוך החברה הערבית של ערבים אזרחי ישראל) בשני צירים מרכזיים המנוגדים מאוד זה לזה, כפי שמרמז שמו של הספר:

[לספרו של נוהאד עלי, לחצו כאן]

הציר הראשון: ביחס לאחריות הרשויות והממסד בישראל לתופעה

על פי גישה זו, התגברות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית נובעות מתפקוד לקוי או מחוסר תפקוד מכוון של רשויות האכיפה.

אחריות זו של הרשויות, באה לידי ביטוי בהיעדר אכיפה מספקת ובהענקת מעין "אוטונומיה" לציבור הערבי לטפל בפשיעה ובאלימות בתוך עצמו. מערכת האכיפה אינה פותרת את הבעיות באופן אפקטיבי ולכן הפשיעה מתגברת. גישה זו הביאה לפריחה של תיאוריות קונספירציה הגורסות שהרשויות, ובראשן משטרת ישראל, מזניחות את הטיפול בפשיעה בחברה הערבית, בכוונה כדי שהערבים יהיו עסוקים בתוך עצמם ולא יתפנו לעסוק בבעיות האמתיות שלהם מול המדינה ביחס לנושאים לאומיים ואזרחיים (עלי, 2014). יש להוסיף כי, לא אחת, התבטאו מנהיגים ערבים באופן מפורש ברוח זו.

דוגמה טובה לכך אפשר למצוא בנאומו בכנסת של חבר הכנסת ד"ר יוסף ג'בארין (ראו תמונה משמאל) מטעם הרשימה המשותפת, בתאריך 17 לדצמבר 2018 בו אמר את הדברים הבאים:

[תמונתו של חבר הכנסת ד"ר יוסף ג'בארין נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי רדיומן. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC 0]

...בקשר לעבודת המשטרה בחברה הערבית, ואני חושב שהשאלה המרכזית שמעסיקה את הציבור הערבי בעניין הזה, בעניין האלימות הגואה בחברה הערבית שעד עכשיו השר(פונה לשר לביטחון הפנים- י.ח) לא ענה עליה, מדוע כשיש אותו אירוע של ירי או כשיש שימוש באותו כלי נשק, בדרך כלל כמובן לא חוקי, מדוע אם מדובר באירוע על בסיס לאומי או לאומני תוך שעות המשטרה מצליחה להגיע למי שביצע את האירוע ולמי שהיה מעורב בו אבל אם פחות או יותר אותו אירוע באותם תנאים עם אותו נשק הוא בתוך החברה הערבית עצמה, הוא פנים ערבי, אז כמעט ולא קורה כלום מבחינת למצות את הדין עם הפושעים...

זו השאלה שהציבור הערבי שואל, מדוע כשמדובר בעניינים שאתם רואים בהם עניינים ביטחוניים אז זו שאלה של שעות כדי להגיע למבצעים ולמעורבים אבל כשזה מגיע לנושאים של אלימות פנים ערבית זה יכול לקחת שנים וזה בדרך כלל נגמר בלי כתב אישום...

הציר השני: היבטים תרבותיים וחברתיים של החברה הערבית עצמה

הציר השני מתייחס להיבטים התרבותיים והחברתיים של החברה הערבית עצמה כגורם להתגברות האלימות והפשיעה. התומכים בעמדה זו טוענים כי יש לאלימות שורשים עמוקים בתרבות הערבית ובמיוחד המוסלמית ולכן, גם אם משקיעים משאבים ניכרים, לא ניתן למגר אותה.

יש המצביעים על האלימות המשתוללת במדינות הערביות השכנות כדוגמה לביטוי האלימות בתרבות הערבית. עלי מסביר את חוסר ההצלחה להתמודד עם הפשיעה במגזר הערבי בכך שההנהגה הערבית מטילה את האחריות על המדינה ועל רשויות האכיפה ומצד שני, רשויות המדינה רואות בפשיעה מאפיין תרבותי, הטבוע באופייה של החברה הערבית.

גם אם יוקצו לכך משאבים מרובים, לא ניתן יהיה למגר את התופעה. מכך יוצא שההנהגה הערבית והמדינה אינן משתפות פעולה והפשיעה אינה מטופלת באופן אפקטיבי (עלי, 2014).

[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] מרכז אמאן – המרכז הערבי לחברה בטוחה ומאבק באלימות. נוסדה ב 2009 ע"י כמאל ריאן (היה ראש מועצת כפר ברא וסגן יור' השלטון המקומי ) לאחר שבנו הבכור נרצח.

• נוהאד עלי. (2014). אלימות ופשיעה בחברה הערבית בישראל: קונספירציה ממסדית או פשיעה תרבותית? חיפה: אוניברסיטת חיפה.