עמר דנק: מבט נוסף על ביטול התקיפה באיראן

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי MabelAmber לאתר Pixabay]

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק]

המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...

[לאתר של עמר דנק, לחצו כאן]

*  *  *

ביטול התקיפה באיראן על ידי הנשיא, דונלד טראמפ מעורר סימני שאלה. אם זה נכון, יתכן שנזכר בדבריו של הנרי קיסינג'ר, מרגע שהנשיא החליט להפעיל כוח הוא נמדד רק בתוצאה הסופית; ויתכן שהבין שקל מאוד להתחיל מלחמות וקשה מאוד לסיים אותן...

[למאמרו של עמר דנק: 'מדוע קשה לסיים מלחמות? הצורך להתפשר…', לחצו כאן]

אבל יתכן שזה היה ניסיון נוסף של "תחזיקו אותי" מתוכנן. היועצים המליצו לתקוף, הנשיא אישר וחזר בו. מבצע תדמית לדיאלוג אסטרטגי. אני נותן לכם עוד הזדמנות, תיראו כולם מסביבי רוצים לתקוף.

.

חמש מלחמות יזמה ארה"ב מאז מלחמת העולם השנייה, בכולן היה קונצנזוס ביריית הפתיחה. ב-1991, הנשיא בוש האב עצר מוקדם. בכל היתר, המלחמה נמשכה ועד מהרה הפכה למחלוקת פוליטית חריפה.

[בתמונה משמאל: הנשיא בוש האב - היחידי שידע לעצור בזמן... התמונה היא נחלת הכלל]

לטראמפ אין קונצנזוס, ולא יהיה כזה, למעט אם איראן תעשה טעות גדולה. בינתיים האיראנים משחקים צ'יקן ראוי. הפלת כטב"מ (לא חשוב מה מחירו), בלי חייל הרוג, שלא ברור האם חדר למרחב האווירי שלה, לא מעניקה לגיטימציה לתקוף אותה.

לדעתי, טראמפ נקלע למציאות הזאת כיוון שהאסטרטגיה שלו רווית סתירות. האינסטינקט הבסיסי שלו היה לצאת מהמזרח התיכון, זה בא לביטוי בהחלטות שלו (כולל הסכמה על הפסקת האש בסוריה, וההנחיה להחזיר את הכוחות מסוריה) אבל הקבינט, היועצים והחשש מתדמית לא קשוחה השאירו אותו בפנים.

מול איראן הוא לא רוצה מלחמה, אלא מו"מ חדש. אבל לצפות למו"מ אחרי שעזבת הסכם חתום, בעוד שבמקביל הממשל שלך מציב דרישות שפירושן הן החלפת המשטר בצד השני? האמת, שיתכן שבעולם העסקי של טראמפ זה נראה לו סביר (ההתנהלות שלו מול צפון קוריאה יכולה להעיד על זה); אבל, קשה לראות את האיראנים זורמים עם זה.

"לחץ מקסימלי" שתכליתו לקיים פסגה נתקל בשאלה, האם אתגרים קטנים מצדיקים תקיפה שיכולה להביא למלחמה, וכל זה רק כדי לדבר... בשולי הדברים, ראש ממשלת ישראל עומד מהיציע ומעודד את טראמפ למלחמה. זאת גם הייתה האסטרטגיה הישראלית בזמן אובמה. גם אז ישראל נכנסה לתוך המחלוקת הפוליטית הפנימית בארה"ב, הפעם, לאור החיבור המלא בין נתניהו לטראמפ (דו-סיטרי) היא עלולה להיות קשורה לחבל אותו מושכים הצדדים.

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *