[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי jradclif לאתר Pixabay]

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק] [לאוסף המאמרים על הפצצה אווירית, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 24 במאי 2021

המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...

[לאתר של עמר דנק, לחצו כאן]

זהו המאמר הראשון מתוך שלושה, שהופיעו בסדרה זו. המאמרים האחרים:

• לפרק השני: מבחן המציאות, לחצו כאן;

• לפרק השלישי: ניצחון ע”י הפצצה אווירית, פרק ג’ – גרמניה, לחצו כאן.

*  *  *

רוברט פייפ כתב ספר מחקרי על הפצצה אווירית לתכלית אסטרטגית בשנת 1996 – Bombing to Win, בהוצאת אוניברסיטת קורנל (ראו תמונה משמאל למטה).

לבושתי, לא ידעתי על הספר הזה, למרות שאני עוסק בסוגיה מזוויות שונות מאז. הספר תורגם לעברית ב-2017 "להפציץ כדי לנצח", (ראו תמונת הכריכה משמאל) וגם על כך לא ידעתי.

באורח פלא, עותק מהספר היה בדוכן ספרים מוזלים למכירה בתחנת רכבת האוניברסיטה, ביום נדיר בו ביקרתי בתחנה רכשתי, ולהלן הממצאים.

[בתמונה משמאל: כריכת ההוצאה העברית של ספרו של רוברט פייפ: "להפציץ כדי לנצח", שראה אור בהוצאת מודן בשנת 2017. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

התרגום של Coercion כאכיפה הופיע בתרגום ספרו של תומאס שלינג, "חימוש והשפעה". המשמעות היא כפיית התנהגות רצויה ע"י הפעלת כוח: ניסיון של צד א' להביא להתנהגות מסוימת של צד ב', ע"י תקיפה אווירית.

קיימות 4 אסטרטגיות (הדרכים האפשריות לשינוי התנהגותו של האויב) אסטרטגיות של "אכיפה" אווירית (Coercion); והן:

1. ענישה;
2. איום בהסלמה;
3. שלילת יכולת;
4. ועריפה.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

ענישה

תקיפה של ערים או מטרות תשתית כלכלית אזרחית (חשמל, בתי זיקוק, מים, תחבורה וכו'), שמטרתה הענשת האוכלוסיה כדי להביא למרידה עממית בהנהגה או להתפוררות חברתית, על מנת להביא לכניעת היריב.

זאת היתה אסטרטגיית האכיפה האווירית הראשונה שיושמה, ע"י הגרמנים במלחמת העולם הראשונה כנגד הבריטים. כדי להביא ליציאת בריטניה ממלחמת העולם. בבוקר ה-13 ביוני 1917 תקפו 14 מפציצי "גותה" מרכזי אוכלוסיה בריטים והרגו 162 איש.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של רוברט פייפ, שראה אור בשנת 1996 בהוצאת אוניברסיטת קורנל. אנו מאמינים שאנו עושים תמונה שימוש הוגן]

כך כתב אדמירל אלפרד פון טירפיץ: "יש לרכז את כל ספינות האוויר הזמינות כנגד לונדון, מידת ההצלחה לא תימדד רק בנזק שייגרם לאויב, אלא גם בהשפעה הניכרת שתהיה לכך על הפגיעה בנחישות האויב להמשיך במלחמה, שתהיה גדולה יותר מאשר אם הפצצות יושלכו אחת אחת".

הגרמנים הטילו 9,000 פצצות ביותר מ-50 פשיטות, בהן נהרגו 1,413.

[לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן]

אחרי המלחמה התפתחו דיונים רבים אודות הפצצה אסטרטגית, המודל הראשון שורטט ע"י ג'וליו דואה (ראו תמונה משמאל) הוגה אוויר איטלקי: "חישבו על מרכז עיר גדולה, ודמיינו מה יקרה בקרב האוכלוסיה האזרחית במהלך תקיפה אחת…אין לי שום ספק שהשפעתה על בני אדם תהיה נוראה".

חשיבה דומה התפתחה בבריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה עצמה, שנבעה מההפצצות הגרמניות על הבריטים. באפריל 1918 העביר הקבינט הבריטי בפרלמנט חוק אוירייה, שהקים את חיל האוויר המלכותי כזרוע עצמאית שוות ערך לצי ולצבא. הקמתו היתה אם כן, קשורה ישירות לדוקטרינת הפצצת אוכלוסיית אויב.

[התצלום של הגנרל דואה משמאל, הוא נחלת הכלל]

איום בהסלמה

אחרי במלחמת העולם השנייה, בה אסטרטגיית הענישה לא נשאה פירות רצויים, המשיכו דיונים בדבר אכיפה אווירית. זה הביא לורסיה חדשה, גם היא על בסיס תקיפת מטרות תשתית ואוכלוסיה.

הראשון להעלות אותה על הכתב היה תומאס שלינג (כלכלן שזכה בפרס נובל ביחד עם ישראל אומן, ופרופסור למדעי המדינה; ראו תמונה משמאל). במקום הגישה של דואה להמיט את הנזק הגדול ביותר, בזמן הקצר ביותר, הרעיון מאחורי התורה של שלינג הוא האיום בנזק עתידי. לשיטתו בני האדם מסתגלים לנזק שהומט עליהם; אבל, אם תוכל לאיים עליהם בנזק גדול יותר בהמשך, זה יוביל אותם לשינוי דעתם.

[תמונתו של תומס שלינג משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Hessam Armandehi. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 3.0]

בשונה מדואה, שרצה להביא להתפוררות חברתית ומרידה בשלטון, שלינג ניסה לפעול על החשיבה הרציונלית של סיכונים עתידיים. קרי, הערכת מצב רציונלית תוביל אותם להבין, שהכאב העתידי לא שווה את המשך ההתנהגות הנוכחית.

התפיסה של שלינג זכתה לניסוי שדה במלחמת וייטנאם, בהפצצות האוויריות על הצפון בין השנים 1965-1968 ונחלה כישלון חרוץ.

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בתמונה: ההפצצות על צפון וייטנאם נחלו כישלון חרוץ... מור התמונה: National Museum of the U.S. Air Force</a>/Wikimedia]

שלילת יכולות – תקיפת האסטרטגיה הצבאית של האויב

הרעיון הוא מניעת יכולתו של האויב לתקוף או פגיעה בכוח הצבאי שלו בצורה שתסיר (תחליש למינימום) את יכולתו להתנגד למתקפה צבאית; ובכך, תצמצם בצורה דרמטית את האבדות הצפויות למתקפה. לחלופין, ניתן לשבש את האסטרטגיה הצבאית של האויב ע"י השמדת מרכזי הכובד, שעליהם מתבססת האסטרטגיה. אסטרטגיה זו התפתחה ללא הוגה דעות משמעותי שארגן את העקרונות בצורה סדורה.

לאסטרטגיה זו התפתחו 3 ורסיות:

1. סיוע ישיר לכוחות היבשה, קרי: תקיפת הכוח היבשתי של האויב והשמדתו לפני ההתנגשות בין הצבאות בשדה הקרב (הצבאות פעלו כך במלחמת העולם ה-1, בלא הצלחה משמעותית).
2. תקיפת מערכי לוגיסטיקה: קשר, מתקני שליטה וכו', כדי להביא לשיתוק מערכתי של האויב ולפגוע ביכולתו להניע ולתאם כוחות בזירה.
3. פגיעה בתעשייה הצבאית כדי למנוע יכולת ייצור כלים צבאיים ולמנוע יכולת לחדש אבידות של ציוד במהלך המלחמה.

במלחמת וייטנאם, ארה"ב קיוותה לעשות אמנעה אסטרטגית על אספקת הלוגיסטיקה של הצפון, אבל נגד כוחות גרילה השיטה לא יעילה. ישראל הצליחה לשכלל את השיטה כאשר פיתחה את האסטרטגיה של השמדה ע"י חימוש מונחה (ראו לינק למאמר למטה) במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת, כנגד הצבא הסורי. האסטרטגיה לא נוסתה ע"י ישראל, אבל יושמה בהצלחה ע"י הצבא האמריקאי במלחמה לשחרור עיראק ב-2003, בה הושמדו מאות טנקים ע"י הפצצה אווירית, ולאחריה נכבשה עיראק כמו סכין בחמאה.

[למאמרו של עמר דנק: עמר דנק: "הפצץ וקווה לסיום" כאסטרטגיה, פרק ב’, לחצו כאן]

[בתמונה: התבססות על אסטרטגית השמדה באמצעות חימוש מונחה. בתמונה, טיל שיוט אמריקני, ארוך טווח, מסוג טומהוק. התמונה היא נחלת הכלל]

עריפה

הפעלת כוח אווירי לעריפה נולדה כאשר החימוש האווירי הפך למדויק. הרעיון, שבלי קשר לעוצמת הצבא או ליכולת התעשייה שלה, חיסול המנהיגות יביא להתמוטטות כמו מגדל קלפים. ניתן לפגוע בהנהגה הפוליטית, מתוך שאיפה שהמחליפים שיעלו יהיו פחות מחויבים למטרות המלחמה; או שיחששו, שגורלם יהיה דומה. ניתן גם לתקוף מתקני פיקוד ושליטה לאומיים, כדי לבודד את ההנהגה מהכוחות שלרשותה; או לבסוף, לתקוף את מפקדי הצבא הבכירים מתוך תקווה, שהכאוס שיפקוד את הצבא כתוצאה מהתקיפה ימנע ממנו את היכולת להילחם.

רעיון העריפה בלט בפעם הראשונה כאשר ארה"ב ניסתה לחסל את סדאם חוסיין (ראו תמונה משמאל) בתחילת מלחמת המפרץ ב-1991 ולאחר מכן במלחמה לשחרור עיראק ב-2003. קודם לכן, ישראל חיסלה את ראשי החמאס כדי להחליש את יכולתו של הארגון להוציא פיגועים במהלך האינתיפאדה השנייה.

[בתמונה: סדאם חוסיין, 1979 התמונה היא נחלת הכלל]

במלחמת לבנון השנייה ישראל ניסתה להרוג את חסן נסראללה, אך הפעם המטרה הייתה, יותר תמונת ניצחון; ופחות ניסיון למוטט את יכולתו של חיזבאללה להילחם.

גם החיסול של אחמד ג'עברי בפתיחת 'עמוד ענן' היה כזה, ואיש לא סבר שזה יביא לקריסת הכוח הצבאי של חמאס (ראו הסרטון למטה):

[להרחבת המושג: 'תמונת ניצחון', לחצו כאן]

[למאמר הבא של עמר דנק: עמר דנק: "הפצץ וקווה לסיום" כאסטרטגיה, פרק ב’, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הפצצה אווירית, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), קליקה, ייצור ידע, 27/11/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על העוצמה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), פרדוקס הלכידות, ייצור ידע, 5/3/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), קונפורמיות בקבוצה, ייצור ידע, 5/31/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אין ארוחות חינם, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), נתק, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2021), תמונות ניצחון – חלק בלתי נפרד מהמאבק על התודעה, ייצור ידע, 21/5/21.