סיפורנו היום נגוע בשאדנפרויד – שמחה לאיד מהסוג הנלוז (והמענג) ביותר – כמו גם בכלי טיס בלתי מאוישים משוכללים בעלי יכולות הרג מרשימות. השילוב של שני אלו אינו יכול להיות טוב, אבל הוא בהחלט מעניין.

סיפורנו מתחיל בשנת 1995 כאשר נכנס לשימוש לראשונה הכטב"מ (כלי טיס בלתי מאויש) המפורסם ביותר של ארצות הברית, הפרדאטור. כטב"מ זה נמצא בשימוש מבצעי כבר למעלה מעשרים שנים, ועוד היד נטויה. ארצות הברית השתמשה בו במבצעים רבים ושונים, כולל למטרות חיסול מבוקשים באפגניסטן ובעיראק. באופן הגיוני, הממשלה האמריקנית אסרה על התעשייה למכור את כלי-הנשק הזה למדינות אחרות, מלבד לבעלות-בריתה הקרובות ביותר. המונופול על השימוש בפרדאטור נותר בידי ארצות הברית.

זוהי החלטה חכמה, מאחר והפרדאטור הוא מכונת הרג משוכללת, המוטסת מרחוק על-ידי טייס היושב לעתים במרחק אלפי קילומטרים – בצדו השני של כדור-הארץ. הוא יכול להטיס את הכטב"מ במשך 14 שעות שלמות באוויר, ולשגר טילים מכל הסוגים, שמסוגלים להתביית על המטרה באמצעות לייזר או מכ"מ ולגרום לנזק קטלני בעת הפגיעה.

ואז הגיחה סין לכותרות ב- 2016, עם כטב"מים חדשים שפיתחה והייתה מוכנה למכור ל… ובכן, פחות-או-יותר לכל מי שהיה מסוגל לשלם עבורם.

הכטב"מ הסיני הוא מכונת הרג משוכללת, המוטסת מרחוק על-ידי טייס היושב לעתים במרחק אלפי קילומטרים – בצדו השני של כדור-הארץ. הוא יכול להטיס את הכטב"מ במשך 14 שעות שלמות באוויר, ולשגר טילים מכל הסוגים, שמסוגלים להתביית על המטרה באמצעות לייזר או מכ"מ ולגרום לנזק קטלני בעת הפגיעה.

קולטים את העסק?

יכולותיו של הכטב"מ הסיני דומות באופן חשוד לאלו של הפרדאטור, והוא נחשב כחיקוי זול וזמין הרבה יותר של אחד מכלי הלחימה המשוכללים ביותר של ארצות הברית. מכיוון שסין אינה מטילה אותן מגבלות על מכירת כלי-הנשק למדינות זרות, הכטב"מ הסיני נמכר כבר למדינות רבות שזקוקות ליכולות הגנה (או מתקפה) מתקדמות. רשימה חלקית של הרוכשים כוללת את אלגריה, ניגריה, ירדן, זמביה, עירק, ערב הסעודית, אתיופיה, טורקמינסטן, איחוד האמירויות הערביות, פקיסטן ומיאנמר.

איחוד האמירויות הערביות כבר השתמש בכטב"מ ב- 2017 כדי להתנקש בחייו של בכיר בתימן [1].

פרשנים צבאיים הביעו חשש כבד לגבי המצב החדש, מאחר והוא מאיים על הדומיננטיות האווירית של מדינות מתקדמות-טכנולוגית. הסכנה גדולה במיוחד עבור ישראל, שעד כה הייתה המנצחת הגדולה בתחום הכטב"מים במזרח התיכון; ועכשיו, צריכה להתמודד עם מצב חדש בו גם לכל שכנותיה יש (או עומדים להיות) כטב"מים ברמה גבוהה [2].

וכאן נכנס השאדנפרוינד למשחק, כי מסתבר שהכטב"מים הסיניים אולי אינם מתפקדים ברמה גבוהה כל-כך. ירדן, שרכשה צי שלם של הכטב"מים הסיניים, הודתה בסוף 2018 כי "אינה מרוצה מביצועי כלי הטיס, ומעוניינת להפסיק להשתמש בהם."

מה בדיוק הבעיה?

לא ברור. חיל האוויר הירדני מסרב לפרט. אבל לפי הדיווחים, המדינה פשוט לא הייתה מרוצה מביצועי הכטב"מים, והחליטה להיפטר מהם במכירה פומבית. אז אם אתם מעוניינים במכונות הרג משוכללות-בערך, זה הזמן שלכם לקפוץ לירדן ולבדוק את הסחורה.

עד לכאן השאדנפרויד. ועכשיו לניתוח קצת יותר רציני. 

קודם כל, למרות שהנטייה המידית שלנו - כאנשי המערב - היא לגחך על "החיקויים הסיניים הזולים", כדאי להתחיל לזנוח את הלך-הרוח הזה. היכולות האקדמיות, ההנדסיות והצבאיות של סין מתקדמות במהירות ומדביקות את אלו של המערב. הכטב"מים הסיניים הם בוודאי חיקוי של הטכנולוגיה המערבית, אך הדורות הבאים שלהם יפגינו יכולות חדשות ומתקדמות יותר, ויכסו על הפגמים הקיימים. 

שנית, מתחיל להיות ברור שהכטב"מים הסיניים יכולים להגיע לכולם. קרוב לוודאי שסין עצמה מגבילה עדיין את מכירת הכטב"מים למדינות מסוימות. אבל מה קורה כשהרוכשים מחליטים להיפטר מהם במכירה פומבית, כפי שבחרה ירדן לעשות? למי יכולים הכטב"מים האלו להגיע עכשיו? לחיזבאללה? לסוריה (ומשם לחיזבאללה)? לאיראן (ומשם לסוריה)? לדאע"ש? והתשובה היא שבמוקדם או במאוחר, הכטב"מים האלו יגיעו, פשוט מאד, לכל מדינה וארגון בעולם שיכולים להרשותם לעצמם.  זהו שינוי שפרשנים כמו דן קרלין חזו כבר לפני שנים. בפודקאסט "היגיון בריא", טען קרלין, שארצות הברית נותנת לעצמה צ'ק פתוח לשימוש בטכנולוגיות הכטב"מים הקטלניות כדי להתנקש באויביה; מבלי להבין, שבקרוב תגיע טכנולוגיה דומה גם לידיהם של אותם אויבים – ואז יגיע הזמן ל'פייבאק' מצדם. נראה שהזמן ל'פייבאק' הזה אכן מתקרב בצעדי ענק.

עד עתה, אויביה של ארצות הברית היו אלו שהיו מסתכלים בחשש לשמים בכל פעם ששמעו זמזום מלמעלה. עכשיו, גם האמריקנים (ובמשתמע, הישראלים) עלולים להתחיל לרכוש את ההרגל הזה.

כל זה לא אומר שמחר בבוקר תופצץ הכנסת על-ידי כטב"מים מתוצרת סין. בכל זאת, למדינות המערב יש גם טכנולוגיות הגנה אווירית משוכללות משלהן. אבל זירת הלחימה האווירית תתחיל להשתנות במפורש; וקרוב לוודאי שבשנים הקרובות נתחיל לראות כטב"מים (אוטונומיים-למחצה או לגמרי), שמטרתם המרכזית תהיה ליירט במהירות וביעילות כטב"מים עוינים. או בקיצור, לוחמה בין כלי טיס רובוטיים זעירים באוויר. סיפורי המדע הבדיוני הולכים ומתממשים במהירות לנגד עינינו.

ועד אז, אם אתם קונים כטב"מים סינים זולים, אל תשכחו לבקש פתק החלפה.

[לאוסף המאמרים על מטוסים ללא טייס, והשפעותיהם, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] https://foreignpolicy.com/2018/04/27/drone-wars-how-the-uaes-chinese-made-drone-is-changing-the-war-in-yemen/ [1] https://www.businessinsider.com/chinese-drones-swarm-market-2017-11