תקציר: בפריזמה שלי, גם הנאורות כגישה וכתפיסה, מגלה התנהלות קנאית כאחת הדתות אלא שהיא עושה זאת במסווה של ״אמת מדעית״ ותבונה צרופה…
עודכן ב- 24 ביולי 2024
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
פרשת פינחס מתחילה בתגובת האלוהים לפגיעתו הקנאית של פנחס בנשיא שבט שמעון ובת זוגו נסיכת מדין, לעיני כל העדה. על פניו, הסיפור מזמין תגובה ליברלית טיפוסית כנגד הקנאות הדתית ותוצאותיה הרצחניות.
למול קריאה פרשנית כה נחרצת, מתבקשת קריאה מורכבת בהתבוננות נוספת, שמאפשרת להיחלץ ממבט ״נאור״ וחד ממדי.
המבט ה״נאור״ מנסה להסביר במבט צר, שכל הרוע האנושי מתחיל בקנאות דתית. מטפלים בתופעת הקנאות באותו מכניזם כמו בטיפול בתופעת האיידס או בקורונה: מזהים את הנגיף האחראי לחילול התופעה; מבודדים אותו; מרחיקים אותו; ומבקשים, לא רק תרופה לטיפול, אלא גם חיסון.
ה״נגיף״ - במבט הנאור הליברלי - הוא האמונה הדתית, ואותה מבקשים להרחיק מהווית האדם או לפחות מן המרחב הציבורי.
כאן מתחיל הדיון הביקורתי בתופעת האדם כדיון הומניסטי בשאלה מהו אדם, מה מניע אותו ומה נחוץ לו על מנת לממש עצמו כאדם.
קנאות זה לא רק דת!
כאן כמובן, הדיאגנוזה שלי על תופעת הקנאות שונה מזו של עמוס עוז כפי שביטא בספרו ״שלום לקנאים״ (ראו כריכה למטה).
בעיני אדם שהורחק ובודד מאמונה הוא כאדם שעבר סירוס. במבט הזה קנאותו של פינחס ניתנת לבחינה בהקשר מושגי אחר מזה המוטל על הסיפור מן הפריזמה הליברלית הנאורה.
בפריזמה שלי, גם הנאורות כגישה וכתפיסה מגלה התנהלות קנאית כאחת הדתות אלא שהיא עושה זאת במסווה של ״אמת מדעית״ ותבונה צרופה.
קנאות רצחנית היא בוודאי נוראה. אבל מניעתה מחייבת התבוננות מורכבת בתופעה ובמניעיה!
[לאוסף המאמרים על פרשת פינחס, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
- אוסף המאמרים על פרשת פינחס;
- הרחבת המושג: 'מורכבות';
- אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.