[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הכחשה והדחקה, לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 11 בנובמבר 2021
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
המילה 'הכחשה' (Denial) מתקשרת לרבים מאיתנו עם הכחשת השואה, אולם זהו מנגנון הגנה פסיכולוגי שרובנו עושים בו שימוש באופן שגרתי, מתוך ניסיון למסך את החלקים הקשים יותר של מציאות היומיום - הפנימית או החיצונית. למשל (ויקיפדיה: הכחשה).
אבל נחזור קודם לדוגמה שלנו - להכחשת השואה (Holocaust denial). תופעה זו היא אחד ממפעלי ההכחשה הגדולים, שזוכה כיום, לתפוצה רחבה, לא רק בקרב הנאו-נאצים המבקשים להראות את קודמיהם באור חיובי יותר; אלא גם בכתבים אקדמאים, שם הם מופיעים בביבליוגרפיה ובהערות שוליים (ויקיפדיה: הכחשת השואה).
הטיעון המרכזי של מכחישי השואה הוא כי התיאורים - על שהתחולל באושוויץ - מוגזמים, אם לא הומצאו. אחד מהטיעונים המרכזיים הם שתאי הגזים לא היו מספיק גדולים על מנת שיהיו למספיק יעילים כדי להוציא להורג מספר כה גדול של אנשים, בפרק הזמן הקצר. טענה זו, יחד עם טענות אחרות, מבוססת כביכול על ראיות שניתן להסיק מעובדות. מכחישי השואה מכחישים ומערערים את שלוש הנקודות העיקריות של השואה (ויקיפדיה: הכחשת השואה):
- רצח שישה המיליון;
- תאי הגזים;
- והכוונה.
'הכחשה' מהי? המשגה
כאמור, בפסיכואנליזה, 'הכחשה' היא, בראש ובראשונה, מנגנון הגנה (Defence mechanism). אחד מקבוצת תהליכים נפשיים, שתפקידם להגן על הפרט ממודעות לרגשות שליליים ובייחוד מחרדה. לחלק ממנגנוני ההגנה תפקיד חשוב בחייהם הבריאים של בני אדם: כשם שחרדה היא תחושה חיונית לכל אורגניזם מסתגל ובריא בהיותה אות אזהרה מפני סכנה, כך גם מנגנוני ההגנה הבוגרים הכרחיים לאדם. למעשה, מצבים פסיכוטיים נתפסים לפעמים כעדות להיעדרם של מנגנוני הגנה מספקים (ויקיפדיה: מנגנוני הגנה).
הכחשה היא מושג בפסיכולוגיה, המתאר מנגנון הגנה ראשוני ("פרימיטיבי"), המאפשר לתוכן לא מודע לעלות למודעות, בתנאי שהוא מלווה בטענה המציינת שהתוכן אינו נכון. ההכחשה פועלת לצדו של מנגנון הגנה פסיכולוגי נוסף, הנקרא הדחקה, שבו עסקנו במאמר אחר (ראו בהמשך).
נהוג לחשוב על מקורו של מנגנון ההכחשה בתקופת הינקות והילדות המוקדמת, כאשר הילד האגוצנטרי מאמין שכל עוד הוא אינו מכיר בקיומה של מציאות כלשהי, הרי שזו אינה מתרחשת באמת (ויקיפדיה: הכחשה).
שרידים של מנגנון זה נשמרים אצל כולנו, ובאים לידי ביטוי למשל בנטייה להגיב בביטויים כמו "לא נכון!" (או "הו, לא!") לנוכח אירוע מצער או מצב קשה.
מרבית בני האדם משתמשים במנגנון ההכחשה באופן שגרתי, מתוך ניסיון למסך את החלקים הקשים יותר של מציאות היומיום - פנימית או חיצונית.
[להרחבת המושג: 'הדחקה', לחצו כאן]
דוגמאות לשימוש במנגנון ההכחשה (ויקיפדיה: הכחשה) (ויקיפדיה: מנגנוני הגנה)
- ילד דחוי הטוען שלמעשה הוא נהנה יותר לשחק לבד משתמש בהכחשה כדי להגן על עצמו מפני רגשות מכאיבים של בדידות והשפלה.
- אדם שרגשותיו נפגעו בסיטואציה שבה הקוד החברתי אינו מאפשר בכי, יכחיש בדרך כלל את דבר הפגיעה.
- מפעם לפעם אנו שומעים על מי שפעל להצלת חייהם של הקרובים לו (או של זרים גמורים) מתוך הכחשה של הסכנה הנשקפת לו תוך כדי כך.
בצד הפתולוגי של הסקלה, הכחשה עשויה להביא לתוצאות הפוכות (ויקיפדיה: הכחשה):
- כך למשל אדם הנמנע מביצוע בדיקה מוקדמת לגילוי סרטן מתוך תחושה שבכך הוא מונע באופן כלשהו את התפתחות המחלה בגופו;
- נרקומן מתעקש שהוא יכול להיגמל בכל עת שיחפוץ וכך גם המכורים להימורים.
- ההפרעה הנפשית הידועה כמאניה מערבת בתוכה אלמנט חזק של הכחשה, כאשר הפרט אינו מכיר במגבלות שמציבה בפניו המציאות כמו הצורך בשינה, היעדר אמצעים כלכליים ואפילו היותו בן-תמותה...
[בתמונה: הכחשה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
מה בין הכחשה להדחקה ולהדחקת מחשבות?
בעוד ההכחשה מאפשרת לתוכן המאיים לעלות למודע, אך מלווה אותו בטענה המציינת שהתוכן אינו נכון; ההדחקה (repression) היא סילוק של דחפים או מחשבות מן המודע אל הלא-מודע בשל איומם על האני. זהו מנגנון חזק ויעיל מאוד, המאפשר לשלוט בדחפים חזקים שמנגנוני הגנה אחרים אינם מצליחים לשלוט בהם. אולם 'אין ארוחות חינם'; ומחיר ההדחקה כבד: הניתוק מן האני של חלקים שלמים מחיי הנפש, הרגש והיצר עלול לפגוע באישיות ולהוות בסיס ליצירת מחלות נפש.
לצד ההדחקה, שהיא מנגנון הגנה לא-מודע ופחות "בוגר", קיימת גם הדחקת מחשבות (thought supression) שהיא מודעת ו"בוגרת", ובה האדם מנסה לסלק במכוון מחשבות מטרידות ממודעותו, כדי שיוכל לתפקד ביעילות ביומיום מבלי שמחשבות אלו יציקו לו.