[בתמונה: חברת הקונגרס אילהאן עומר. מקור התמונה: פייסבוק]

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נתקים וחרמות, לחצו כאן]

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

*  *  *

מדובר בשתי חברות קונגרס מוסלמיות- אמריקניות, אילהאן עומאר (Ilhan Omar) ו- רשידה טליב (Rashida Tlaib) שנבחרו לכהונתן הראשונה בקונגרס לפני כשנה.

עומאר היא ילידת סומליה שהיגרה בגיל צעיר למינסוטה; וטליב נולדה במישיגן להורים פלסטינים.

שתיהן התבטאו פעמים רבות בגנות ישראל ובעד המאבק הפלסטיני, ספגו ביקורת רבה ואף הואשמו באנטישמיות.

עומאר כבר הביעה דעתה שישראל "הפנטה את העולם כדי שלא יבחין במעשיה המרושעים". וגם טענה לאחרונה שישראל משיגה תמיכת פוליטיקאים אמריקנים עי קנייתם בכסף (ה"בנג'מינים" - שטרות מאה דולר בדיוקנו של בנג'מין פרנקלין), והגדילה לעשות בהגשת הצעת חוק התומכת בחרם על ישראל. טליב הוסיפה והצהירה על תמיכתה במדינה אחת, כי אבותיה הפלסטינים "איבדו את חייהם ואת כבודם" כדי שהיהודים ייהנו ממקלט בטוח לאחר השואה, והשוותה את היחס לפלסטינים למשטר ההפרדה הגזעית בארה"ב.

השתיים מתכננות לבקר בישראל ובשטחים כדי ללמוד מקרוב על הכיבוש, כחלופה לסיורים שמארגנת השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק.

[בתמונה: חברת הקונגרס ראשידה טאליב. מקור התמונה: פייסבוק]

מול כוונת ביקור זה נמצא החוק המאפשר למנוע כניסתם של תומכי החרם על ישראל. יחד עם זאת יש למשרד החוץ הסמכות  להמליץ למשרד לנושאים אסטרטגיים ולמשרד הפנים, האחראים על יישום החוק, שלא למנוע כניסת גורמים מדיניים, מחשש פגיעה ביחסי החוץ של ישראל. ביקור צפוי זה העמיד את משרד הפנים בדילמה קשה אך קבע שבהתאם לרוח החוק- יש לאסור על השתיים מלבקר בישראל שכן הן עומדות בכול הקריטריונים למניעה שכזו. כצפוי, עוררה החלטת משרד הפנים גלי מחאה מצד ארגוני "הזכויות" השונים, שיש להתיר את הביקור בטענה ל"זכות חופש הביטוי".

אך מאחר ולמשרד החוץ ניתנה הפררוגטיבה להחריג גורמים מדיניים מהחוק האוסר כניסת תומכי חרם לארץ, אמר שגריר ישראל לארצות הברית רון דרמר שמתוך כבוד לקונגרס ולברית ישראל-ארה"ב, לא ימנע מאף חבר קונגרס מלהיכנס לישראל ולכן יותר להן להיכנס, למרות החוק המאפשר למנוע כניסתם של תומכי החרם.

ההחלטה לאשר את כניסתן, התקבלה בברכה מצידם של ארגוני ה"זכויות למען" למיניהם כפי שציין עיתון "הארץ" ש"זו עדות נוספת לחוסר התוחלת של המאבק בתנועות החרם, למרות שיטות ואמצעי הביון המתוחכמים והכסף הרב שהמדינה מבזבזת על המאבק ב- BDS, ישראל לא תוכל אף פעם להעלים את הביקורת נגד הכיבוש". ולמעשה, במישור הדיפלומטי, אין לישראל כול ברירה אלא לקפל את זנבה בין רגליה ולאפשר לעולם לראות מה שהיא מנסה להסתיר בחצר האחורית שלה...

החוק

תחילתו של החוק ב 2011 בהגדרה את "חרם על מדינת ישראל" כחרם המוטל על אדם או מוצר הכולל גם את מסכת קשריו עם מדינת ישראל, או עם אזור הנמצא בשליטת מדינת ישראל, לרבות שטחי הגדה המערבית וההתנחלויות.

נוסח זה זכה להתנגדות עזה מצג חוגים שונים בחברה הישראלית בטענה להגנה על חופש הביטוי. "חוק החרם הוא חוק לסתימת פיות שכל תכליתו היא השתקת ביקורת לגיטימית, ופגיעה בזכות הבסיסית לפעולה פוליטית בעניין שבמחלוקת." מטעם קואליציית נשים לשלום, שקידמה בעבר חרם ומשיכת השקעות נאמר גם ש "חרם ועידוד משיכת השקעות מוכרים בעולם ככלים לגיטימיים ובלתי אלימים, ואישור החוק תומך בהשתקתה והגבלתה של מחאה לגיטימית שנועדה להעביר ביקורת ולפעול לשינוי המדיניות הישראלית".

 על כן הוגשה במרץ 2012  לבג"ץ עתירה נגד החוק עי ארגון עדאלה (המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל) והאגודה לזכויות האזרח בישראל, יחד עם  שלושה ארגונים המקדמים חרם כלכלי נגד הכיבוש, קואליציית "נשים לשלום", ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל ו"מרכז ירושלים לסיוע משפטי וזכויות אדם".

בג"ץ דחה את העתירה.

באפריל 2015, כארבע שנים לאחר שהכנסת העבירה את "חוק החרם", החליט בג"ץ לאשר את החוק, ולפסול רק סעיף אחד 2(ג), העוסק באפשרות לתביעת פיצויים ממי שהוכח שקריאתו לחרם גרמה למישהו נזק ממשי. לציין שבמשך כל השנים לקיום החוק, הוא לא יושם למעט ניסיון אחד, במקרה של סטודנטית פעילת BDS, לארה אל-קאסם, שהתקבלה לאוניברסיטה העברית (וממשיכה בפעילותה זו היום מתוך האוניברסיטה העברית..).

[למאמרם של דולב ושלו בחדשות וואלה, לחצו כאן]

בטיעונים לדחיית העתירה, נאמר עי שופטי בג"צ כי הקריאה לחרם לא עונה לתכלית המקורית של חופש הביטוי, ולכן אינה זוכה להגנת בית המשפט. הוא אף כינה קריאות אלה כ "טרור פוליטי", וקבע שהמאבק בהן הוא חלק מזכותה של מדינה להגן על עצמה. יתר כל כן, נכתב ש "בניגוד לעמדת העותרים לפיה הקריאות לחרם מקדמות 'שיח פוליטי פתוח ומפרה', למעשה הקריאות הללו אינן מעוניינות בהכרעות פוליטיות על בסיס רצון חופשי, אלא מבקשות לכפות עמדות, באמצעים כלכליים ואחרים. דרך זו של קריאה לחרם: כלכלי, אקדמי, תרבותי – איננה משרתת אפוא את הדמוקרטיה". החלטת בג"צ זו זכתה לגינויים חריפים מצד כול ארגוני השמאל בישראל.

התיקון לחוק

 במרץ 2017 אישרה מליאת הכנסת תיקון מספר 28 לחוק "הכניסה לישראל" לפיו נאסרת הענקת אשרת כניסה או רישיון שהייה בישראל לאזרחים זרים שקראו לחרם על מדינת ישראל. לפיה לא יינתנו אשרה ורישיון ישיבה מכל סוג שהוא, לאדם שאינו אזרח ישראלי או תושב קבע בישראל, אם הוא, הארגון או הגוף שהוא פועל עבורם, פרסם ביודעין קריאה פומבי להטיל חרם על מדינת ישראל או התחייב להשתתף בחרם כאמור. יחד עם זאת רשאי שר הפנים לתת אשרה ורישיון לאדם כאמור, מטעמים מיוחדים.

בדברי ההסבר נכתב: "בשנים האחרונות גוברות הקריאות לחרם על מדינת ישראל. נראה כי זוהי חזית חדשה של מלחמה כנגד ישראל, אשר עד כה נמנעה המדינה מלהיערך אליה כראוי. הצעת חוק זו באה למנוע מאנשים או מנציגים של חברות, עמותות או ארגונים הקוראים לחרם על ישראל, לפעול בתוך שטחי מדינת ישראל לקידום רעיונותיהם."

בדברי התמיכה בחוק הועלו טיעונים כמו: "יש דבר בסיסי ויסודי, מי שמשפיל אותי אני לא נותן לו להיכנס אלי הביתה. יש לנו כבוד, מי שמעליב אותנו אנחנו מגיבים.... אנחנו לא נגד ביקורת לגיטימית, אך החרם הוא על המדינה כמדינה, מדובר באנשים שהם בכלל אנטישמים". או "מפסיקים להפנות את הלחי השנייה. החוק משקף בריאות טבעית של מדינה שאוהבת את אוהביה ונלחמת באויביה. מניעת כניסתם של תומכי ה-BDS זה המינימום הנדרש מאתנו לעשות נגד שונאי ישראל" . אפשר להרגיש גאווה לאומית וגם להאמין בזכויות אדם. אפשר להגן גם על השם והכבוד של מדינת ישראל וזו לא בושה". מה עוד שהשימוש בטענת "חופש הביטוי" אינו אלא ניצול ציני והונאת הדעת שמאחוריה שנאת ישראל צרופה באשר היא.

מנגד, האופוזיציה לחוק טוענת שהמחרימים "הם לא נגד המדינה אלא נגד הכיבוש ..חרם על התנחלויות שהם פשע מלחמה וגנבת אדמה של אנשים פרטיים. אז להגיד שאנשים לא ייכנסו בגלל שהם תומכים בחרם על ההתנחלויות, יעשה אותנו למדינה מצורעת בכל העולם."

יתר על כן, חלק מהמתנגדים מאמינים שיש "לחתור למגע עם האויב בניסיון להכרעה בשטח שלו. ההימנעות מכך היא פחדנות ומתן תחמושת לאויבים שלנו". כל העולם חושב שההתנחלויות הן בלתי חוקיות, אז אם העולם מתנגד למדיניות של ממשלת ישראל- אז נחרים את העולם?. מדינה שמחרימה את העולם היא מדינה שמבודדת את עצמה, ובכך בעצם מקדמים מהלך של חיזוק החרם על ישראל"

עתה משנפלה הכרעה וניתן ההיתר, מן הסתם יתחדש העניין בנושא כאשר ינחתו בארץ שתי חברות הקונגרס ויפרסמו את התרשמותן מהביקור בשטחים, כאשר ניתן להניח שיהיו בסגנון של דוח גולדסטון או של וועדת האו"ם לאחרונה על "פשעי המלחמה של צהל בעזה". בכול מקרה, נראה שיש קושי ליישם את התיקון כהלכתו. והוא נתון לשיקולים מצביים סלקטיביים וגמישות מדינית בעת הצורך, שמצידם מזמינים גם ביקורת אופוזיציונית מכול סוג שימררו את חיי הממשלה.

האירוע הזה, מספק לנו הזדמנות ואפשרות לבחון את מקומו/נחיצותו של חוק הלאום.

[בתמונה: האם יעמוד חוק הלאום במבחן הנחיצות? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

עד  היום, הסתמכו פסיקות בג"צ על פרשנותו את חוק "כבוד האדם וחירותו" (וחופש העיסוק), המהווה אבן בוחן לכול תביעה או פסיקה בנושאים המדיניים והחברתיים בישראל. מתוך כך קיבלה סוגיית חופש הדיבור קדושה מיוחדת כמאפיינת דטרמיניסטית של ערכי שוויון ודמוקרטיה של התרבות המערבית.

חוק הלאום, הציב בפני בג"צ ערך חדש שהוא "הישות הלאומית הריבונית", לפיה לעיתים במצבים מסוימים גובר האינטרס הציבורי על הזכויות האנוכיות של הפרט האינדיבידואל, באופן המחייב אותו לוותר על משהו מזכויות הפרט המקודשות למען טובת הכלל (the common good). דחיית העתירה נגד חוק החרם, היא דוגמה ש בה נקט בג"צ בטיעונים כאלה, אף שחוק הלאום אושר בכנסת מאוחר יותר.

אין לדעת האם הייתה זו השפעת הדיון שהחל זה מכבר בחוק הלאום, או שמא פרץ של תובנה נדירה, או רוח תיקון חדשה שהביאו איתם כמה מינויי שופטים חדשים שלא דרך הברנז'ה הוותיקה. בכול מקרה נראה שמקומו של חוק הלאום, אף אם נדרשים לבצע בו תיקונים מסוימים, לא רק שאינו פוגע בשלטון החוק, מאיים להרוס, או להחליש את בית המשפט העליון (כטענת האופוזיציה), אלא שהוא מהווה גורם מאזן נדרש בין טובת הפרט וטובת הכלל. מעתה יידרש בית המשפט שעה שבא לדון בסוגיות אלה, למצוא את האיזון הנכון בין שני ערכי יסוד חברתיים חשובים אלה.

[למאמרו של יורם אטינגר: 'אהלן וסהלן לחברות הקונגרס עומאר וטלאייב', לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נתקים וחרמות, לחצו כאן]