[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
[לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'אונס קבוצתי', לחצו כאן]
עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.
רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.
הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.
* * *
שאלה: האם מושג ה"הסכמה" הוא הקונספט הנכון לבחון דרכו מקרים של אונס?
מאחר ורכיב זה מפנה את הזרקור לאשה, נוצר מצב; לפיו, במקום שהמשפט יעסוק בגבר החשוד, עוסקים באשה הנפגעת, מה שפותח את הפתח לחטט בנפשה ובעברה ללא רחם.
פרדוקס סוגיית ה"הסכמה"
הפרדוקס: ככל שהסכמת המתלוננת ממלאה תפקיד מרכזי יותר בחקירת התלונה, כך גדלה המוטיבציה החקירתית לבחון ביסודיות כל תג בהתנהגותה של המתלוננת ובאישיותה. ככל שפוחת משקלה של האלימות אשר הופעלה על ידי החשוד/ים – כך פוחת העניין השיפוטי בחשוד/ים, ומפנה מקום לבחינת המתלוננת וחלקה באירוע הנדון, מה תרומתה?, מדוע לא התנגדה? כל מילה של המתלוננת, כל תנועה, כל פרט לבוש, כל אינטונציה הופכים לגורמים רלבנטיים וחשובים, והמשטרה ומערכת המשפט הופכת והופכת בהם.
שיקול דעתה של המתלוננת, תבונתה, צניעותה, כנותה, סבירותה, ההיסטוריה המינית שלה, כולם עומדים לביקורת שיפוטית מדוקדקת. במילים אחרות: המתלוננת היא המוצבת על דוכן הנאשמים במקום החשוד/ים. עליה לשכנע כי חששה להתנגד בכוח והתנהגותה הסבילה לא היוותה הסכמה למעשה המיני שבוצע בגופה... או שבמצבה לא יכלה להביע התנגדות, לעניות דעתי כל חשוד שטוען כי טעה לחשוב שהסכימה צריך להוכיח זאת ולא לחפש את מידת התנגדותה לכל אחד ואחד... מצב בעייתי זה נוצר כתוצאה ישירה מהשמטתם של מרכיבים מסורתיים של עבירת האינוס מהגדרתה המהותית של העבירה (הכוונה לשימוש בכוח על ידי הנאשם והעדר התנגדות של הנאנסת) אולם מטעמי בירור האמת מרכיבים אילו מוסיפים לשלוט בדיון המשפטי בעבירת האינוס ככלים ראייתיים במשפט, כאשר נטענת טענת העדר הסכמה.
כתבי התקשורת מאשימים ו"מרשיעים" את המתלוננת בכך לא נהגה באופן שנראה להם כסביר ורציונלי בנסיבות העניין. חוסר שביעות רצונו של הכתב מהתנהגותה של המתלוננת, יכול להוביל לגינוייה ולהצדקת החשודים.
פעמים רבות, הדיון הציבורי מתבסס על דעות קדומות ותפיסות מיושנות ביחס להתנהגות "נורמאלית" ו"סבירה" של אישה/נערה בנסיבות של לחץ וכפיה, ואינו לוקח בחשבון, שהתנהגותן של נשים "נורמאליות" רבות בנסיבות כאלה שונה מאוד מן ההתנהגות ש"השכל הישר" של הכתב מנסה ליחס להן...
