המחבר (ראו תמונה משמאל), רועי צזנה, הוא דוקטור לננו-טכנולוגיה; עמית בסדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב, ומרצה בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון.
בוגר קורס המנהלים של אוניברסיטת הסינגולריות ומחבר הספר המדריך לעתיד. [התמונה משמאל: מאלבום התמונות הפרטי של המחבר] האתרים של ד"ר רועי צזנה
* * *
אחרי הפגנות העדה האתיופית, שנערכו לאחרונה, כתבה Netta Shafir פוסט בפייסבוק על הפגנות יוצאי העדה האתיופית. זכרתי שקראתי אותו והוא גרם לי להרגיש אי-נוחות. בגדול, נטע טענה בפוסט שאין בכלל גזענות בישראל כנגד האתיופים, וקינחה בטענה ש"האתיופים נוטים להתקרבן, ומשום מה החברה הישראלית משתפת פעולה עם ההתקרבנות הזאת".
לא הסכמתי עם חלק גדול מהטענות בפוסט, אבל לא היה לי זמן להגיב אליו. לכן חזרתי אליו היום במטרה לכתוב כמה נקודות-נגד, וגיליתי להפתעתי שהוא – הפלא ופלא – אינו קיים עוד. מסתבר שמספר רב של אנשים דיווחו על הפוסט כ- "גזעני" ו- "מכיל דברי שטנה", ולכן החליטה פייסבוק לסלק אותו מהרשת החברתית.
אלא מה? הפוסט לא נתפש בעיניי כביטוי של גזענות, אלא יותר כסוג של תמימות. ודברי שטנה של ממש לא היו שם – יותר נזיפות מתנשאות בעדה כולה על דרך ההתנהלות שלה. אתם יכולים לטעון שזו גזענות בכל זאת, אבל כדאי שתקראו את הפוסט כולו לפני שתחליטו.
אה, רגע. אי אפשר. פייסבוק מחקה אותו!
בפייסבוק משתתפים כיום יותר משני מיליארד משתמשים. למעשה, היא "מדינה" גדולה יותר מסין, ומעורבת יותר בחיי אזרחיה מכל מדינה אחרת מלבד סין. אבל היא אינה מחויבת לכללים של זכויות הציבור ולאתיקה של השיח הציבורי, להן מחויבות מדינות. היא יכולה להשתיק משתמשים, להעלים אותם, להעניש אותם מבלי להסביר מדוע.
אבל כאן המקרה קצת שונה מכיוון שלא פייסבוק היא זו ש'התעצבנה' על הפוסט, אלא אנחנו, המשתמשים הקטנים. המנגנון של פייסבוק קובע שאם מספיק אנשים כועסים על פוסט מסוים ומסמנים אותו כפסול, הרי שהחברה תעלים אותו באופן כמעט אוטומטי.
אני רוצה שתבינו לרגע מה המשמעות של המחיקה הזו. בזכותה, אי אפשר יותר לקרוא את דעותיו הכנות, המנומקות והמפורטות של אדם אחר. כל אלו הועלמו מהשיח הציבורי. אי אפשר להתווכח עמן יותר. אי אפשר להעלות טיעונים מנומקים כנגדן. אי אפשר להכיר בקיומן. הטיעונים של נטע פשוט אינם קיימים עוד, בעולם של פייסבוק. הם הועלמו כאילו לא הופיעו מעולם.
הנטייה הזו - להזעיק את האח הגדול שישתיק דעות שאנחנו לא אוהבים - מזיקה בכמה רמות שונות. היא מונעת בעדנו מלפתח ראיית עולם רב-גונית יותר, ולזהות בעיות חברתיות גם כשהן אינן מוצגות בצורה שהיא 'פוליטיקלי קורקט'. היא מרחיקה חלק מהאנשים, וגורמת להם להתכנס בקבוצות נפרדות משלהם, סטייל ברייטברט – אתר החדשות והפורומים הקונספירטיבי והגזעני – שם הם מקצינים עוד יותר בדעותיהם. והיא מלמדת אותנו דרך התנהלות פסולה בראייה עתידית, מכיוון שבעולם חופשי איננו אמורים לפחד מדעות מנומקות וכנות. אנחנו צריכים להתווכח איתן, בהחלט, ואם הן מפריעות לנו יותר מדי אנחנו יכולים אפילו לחסום אותן עבור עצמנו, אבל לא לדרוש מהאח הגדול להעלים אותן.
תגידו עכשיו שיש עמדות גזעניות או הומופוביות / איסלמופוביות / מיזאנדריות שאינן ראויות להישמע? ייתכן שאתם צודקים, אבל יש אנשים שבהחלט סבורים שהן ראויות להישמע, וצריך להתווכח עמם כדי להסביר להם (ויותר נכון, לציבור הרחב) למה הם טועים. אסור להעלים את הדעות האלו ולהתעלם מהן, מכיוון שהן עדיין יהיו שם, מתחת לפני השטח, בפורומים קטנים וסגורים בהם לא ניתן כלל לסתור אותן. ושם, כאמור, הן רק יקצינו עוד יותר.
פייסבוק נותנת בידינו את האפשרות לכונן שוק פתוח של דעות, בו רעיונות יוכלו להתנגח זה בזה. אבל מימוש הפוטנציאל הגדול הזה תלוי בנו וביכולת שלנו לסבול דעות של אחרים. לא להסכים עמן, אלא להפך – כדי שנוכל להתנגד להן באופן ברור ככל האפשר. ואם לא תעשו זאת, אם תדרשו מפייסבוק לצנזר דברים שאחרים כתבו, אל תתפלאו כשהם ידרשו מהחברה לצנזר גם דעותיכם, בבוא היום.
כן לרעיונות, כן לוויכוחים, כן להחלפת דעות. לא להשתקה הדדית. אם אתם מסכימים, אנא – אל תצנזרו אחרים ברשת החברתית (או בכלל).
Pingback: רועי צזנה: הצד הבעייתי של 'פוליטיקת הזהויות' | ייצור ידע