[בתמונה: האם אנחנו עם של שכירי חרב?? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Gellinger לאתר Pixabay]

עודכן ב- 11 ביולי 2023

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים.

היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני).

החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי.

הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פָּרָשַׁת מַסְעֵי היא פרשת השבוע העשירית והאחרונה בספר במדבר. היא מתחילה בפרק ל"ג, פסוק א' ומסתיימת בסוף הספר, בפרק ל"ו, פסוק י"ג. בשבת פרשת מסעי מסיימים את קריאת התורה של ספר במדבר בקריאת "חזק חזק ונתחזק" (ויקיפדיה: פרשת פרשת מסעי).

פרשה קשה מאוד. היא מתחילה בתקציר מסעות בני ישראל במדבר; עוברת דרך הנחיות לכיבוש אכזרי של ארץ כנען; ממשיכה בסימון ערי מקלט לרוצחים; ומסתיים בשבטיות לנצח... לא קריאה קלה; אבל בעיני, חשובה.

במדבר, פרק לג' - 40 שנה של טירונות

סיכום מסעות בני ישראל במדבר... אוסף של נקודות על המפה:

• רעמסס ----> סכות ---- > אתם ---- > חירות ---- > מרה ---- >
• אילם ---- > ים סוף ---- > מדבר סין ---- > דפקה ---- > אלוש ---- >
• רפידים ---- > מדבר סיני ---- > קברות התאווה ---- > חצרות ---- > רתמה ---- >
• רמון פרץ ---- > לבנה ---- > רסה ---- > קהלתה ---- > הר שפר ---- >
• חרדה ---- > מקהלת ---- > תחת ---- > תרח ---- > מתקה ---- >
• חשמונה ---- > מוסרות ---- > בני יעקן ---- > חור הגדגד ---- > יטבתה ---- >
• עברונה ---- > עציון גבר ---- > קדש ---- > הר ההר ---- >צלמונה ---- >
• פונן ---- > אובות ---- > עיי העברים ---- > דיבון גד ---- > עלמון דבלתיחמה ---- >
• הרי העברים ---- > ירדן.

[ציורי תנ"ך / בני ישראל חונים במדבר / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

42 נקודות. 41 מסעות בין הנקודות. 40 שנה. בפרק אחד מסכם משה 40 שנות נדודים. רישום נדודים קצר ומאוד ממצה.

מעניין שכאשר מצוין שהגיעו ל"הר ההר", יש אתנחתא קצרה ברצף המסעות ואזכור של מות אהרון הכהן. מכל מה שקרה לבני ישראל בארבעים שנה במדבר, אז בתקציר מופיע רק האירוע הזה: לז וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם.  לח וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל-הֹר הָהָר עַל-פִּי יְהוָה וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.  לט וְאַהֲרֹן בֶּן-שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר. עד כאן – פרק חביב ולא מזיק.

אבל אז, כאילו מבלי שנשים לב, מגניב הפרק את מצוות יישוב ארץ ישראל תוך ציוויי להשמיד ולחסל, מבלי להשאיר שום דבר, מהעמים שכרגע יושבים בארץ. יהוה אומר למשה לומר לבני ישראל שהינה הם הולכים לחצות את הירדן ועליהם לרשת את הארץ: נב וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל-מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל-צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל-בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ.  נג וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ.

הורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם. משמע, הרגתם את כל מי שיושב בארץ (אלא אם הם יתנדבו ויעזבו מרצונם החופשי)! וההסבר להיתר ההשמדה – כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה. כלומר, הארץ ניתנת לבני ישראל בתנאי שהם "יעלימו" את כל מי שיושב בה ואת כל המורשת והתרבות שלו, ולא ישאירו ממנו זכר. 'לרשת' כאן אינו במובן של ירושה אלא במובן של ציוויי השמדה!

[בתמונה: ציורי תנ"ך / נחלתם של שבטי גד, ראובן וחצי מנשה בעבר הירדן / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

ומה יקרה אם לא ישמידו את כל מי שגר בה? כצפוי – אצל יהוה הדברים מאוד פשוטים: נה וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ.  נו וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם. כלומר – אם לא תשמידו אותם ללא זכר, הם יציקו לכם ואז אני אעשה לכם את מה שרציתי שתעשו להם – כלומר אשמיד אתכם, את בני ישראל.

מדוע מחובר תקציר מסע הארבעים שנה לעניין הורשת הארץ הברוטלית המתוארים באותו פרק?

לדעתי, יש כאן את ההקשר הבא – בתחילת הדרך, עם ישראל היה עם עבדים. הוא עבר 40 שנות מדבר שהפכו אותו לעם הבטוח בעצמו. יהוה העביר את העם טירונות והשלמה חיילית. והנה עכשיו, העם מוכן ומזומן לקיים את מטרתו – השמדת כל מי שגר בארץ ישראל כי ככה יהוה רוצה. הפכנו מעם עבדים לעם של שכירי חרב כובשים ואכזריים מטעם של יהוה.

הסכנה ברורה – האם יכול עם כובש להישאר עם מוסרי?

אז, לפני 3000 שנה חשב יהוה, שאם משמידים את האויב כליל, אז מאחר והכיבוש מסתיים בפרק זמן קצר ולא נותר זכר מיושבי הארץ, אז אפשר לחזור ולהיות מוסריים. בייחוד שאין יותר פיתויים אחרים בשטח. הכול סטרילי.

והיום, אחרי שחזרנו מהגולה לארץ ישראל, וכבשנו והתנחלנו בארץ, אבל לא השמדנו את כל מי שישב בארץ, האתגר שלנו הרבה יותר גדול. עלינו למצוא את הדרך שבה למרות שלא השמדנו את כל יושבי הארץ, הם, במצוות יהוה, לא ישמידו אותנו בחזרה. עלינו להוכיח לעצמנו וליהוה, שהוא טעה! שאפשר להישאר מוסריים ולחיות בשלום עם עמים אחרים.

אם הוא לא טעה, אז לחיות על חשבון מישהו אחר זה לא חיים. הפרק הזה קשור בעבותות של ברזל למדינת ישראל והדילמות של ב- 2019. האם אנחנו חיים פה כשכירי חרב של יהוה או כבני אדם?

במדבר, פרק לד' - אתם באים אל הארץ

בפרק הזה מגדיר אלוהים את גבולות הארץ המובטחת.

הפרק מתחיל כך: א וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר ׃ ב צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם בָּאִ֖ים אֶל־הָאָ֣רֶץ כְּנָ֑עַן זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּפֹּ֤ל לָכֶם֙ בְּֽנַחֲלָ֔ה אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִגְבֻלֹתֶֽיהָ.

אני מציע לקרוא את זה כך:

• כי אתם באים אל הארץ,
• כנען זאת הארץ,
• אשר תפול לכם בנחלה
• ארץ כנען לגבולותיה

יהוה נותן לארץ את ה' הידיעה – "הארץ". באים לא סתם אל ארץ כנען. באים אל ארץ שהיא ה-ארץ. יש כאן איזו אמירה שיש חשיבות רבה לארץ ולמיקום שלה (איך שר ההיסטוריה מחייך כשהוא חושב על עיתון "הארץ" בהקשר הזה)...

[בתמונה - עיתון 'הארץ': "למדינת ישראל רק בירה אחת: ירושלים הנצחית"...]

מוגדר כאן קשר חזק ומודגש בין פיסת הארץ הזו לבין עם בני ישראל שלימים ייקרא העם היהודי. בפסוק הזה ניתן עומק מיוחד לכך שזה המקום של העם היהודי, ולא באוגנדה למשל.

אבל יש כאן עוד משהו מעניין: הארץ אשר תיפול לכם בנחלה. איך ארץ יכולה לפול?

כדי לנסות ולהבין למה הכוונה, נסתכל כיצד הפרק הזה מתייחס לנחלה של שניים וחצי השבטים שבעבר הירדן המזרחי. שם הארץ לא נופלת אלא נלקחת: טו שְׁנֵ֥י הַמַּטּ֖וֹת וַחֲצִ֣י הַמַּטֶּ֑ה לָקְח֣וּ נַחֲלָתָ֗ם מֵעֵ֛בֶר לְיַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ קֵ֥דְמָה מִזְרָֽחָה.

בעיני יש כאן כאילו מצב של יחס של אהבה בין הארץ שבעבר הירדן המערבי לבין בני ישראל. הארץ כל כך אוהבת את בני ישראל, שהיא נופלת עבורם. כמו אהוב/ה המתמסרים לבחיר/ת לבם. ואם היא נופלת, מדוע נדרש לכבוש אותה?

במאמר מוסגר – כאשר הארי פוטר נכנס לחנות של קוסמים כדי לבחור לעצמו שרביט קסמים, הוא מגלה שיש שרביט קסמים אחד מבין אלפי השרביטים שבחנות, המיועד לו ומחכה לו. שרביט הקסמים בוחר בקוסם ולא הקוסם בוחר בשרביט הקסמים. “The chooses the wizard Mr. Potter”:

.

רוצה לומר – ארץ ישראל בחרה בעם ישראל (נופלת לרגליו) ולא הוא בוחר בה.

בפרק הזה מונח היסוד שהיום משתמשים בו אנשי הצד הימני של המפה הפוליטית, אנשי "ארץ ישראל השלמה". שהרי, אם הארץ משולה לייצור עם רגשות, כמו רגש אהבה, אזי עפ"י משפט שלמה, אסור לחתוך אותה לשניים. היא חייבת להישאר שלמה ובידי הצד הנכון, קרי בידי היהודים.

ואני הקטן שואל – האם אל מול חתונת האהבה הזו מותר בכל זאת, במצבים כמו אלה שאנחנו נמצאים בהם היום, לחלק את הארץ האהובה כדי לשמור על החיים? כדי לשמור על מדינת ישראל כמדינת העם היהודי? האם מהות משפט שלמה אינה בדיוק זה. עליונות החיים? משפט שלמה, שמטרתו שמירה על החיים, במקרה הזה מחייב דווקא חלוקה.

אגב – בפועל, הארץ לא נפלה אז (יהושוע לא הצליח לכבוש את כל הארץ) והיא לא נפלה גם היום.

ועוד ענין חשוב עולה בפרק הזה: ענין המנהיגות: משה מודיע לנשיאי כל השבטים כי על מלאכת כיבוש הארץ והנחלתה לבני ישראל תבוצע בהנהגת שני אנשים – אלעזר הכהן ויהושוע בין נון: יז אֵלֶּה שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־יִנְחֲל֥וּ לָכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ אֶלְעָזָר֙ הַכֹּהֵ֔ן וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן. שילוב כוחות בין מנהיגות דתית למנהיגות אזרחית לידי מנהיגות אחת. חיבור בין עולם שאין בו פשרות כי מדובר בציוויי אלוהי לבין עולם שמטבעו הוא מלא בפשרות.

משה לא מכריע בין הנהגה דתית/אמונית להנהגה אזרחית. בעיני, חוסר ההכרעה הזה, הוא משגה!

במדבר, פרק לה' - עונש מוות

באותו פרק שני עניינים:

1. בני ישראל נדרשים להקצות לבני שבט לוי, שלא מקבלים נחלה בארץ ישראל, 48 ערים לשבת בהם, כולל שטח מסביב לערים עבור המשק שלהם.
2. שש מתוך 48 הערים הללו נקראות "ערי מקלט". "ערי המקלט" תשמשנה כמקום מבטחים, עד למשפט צדק, בו יוכלו רוצחים להסתתר. כל זמן שהם נמצאים בתחום הערים הללו, הרוצחים מוגנים מפני "נקמת דם" או "גאולת דם": ו וְאֵ֣ת הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר תִּתְּנוּ֙ לַלְוִיִּ֔ם אֵת שֵׁשׁ־עָרֵ֣י הַמִּקְלָ֔ט אֲשֶׁ֣ר תִּתְּנ֔וּ לָנֻ֥ס שָׁ֖מָּה הָרֹצֵ֑חַ וַעֲלֵיהֶ֣ם תִּתְּנ֔וּ אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם עִֽיר ׃ ז כָּל־הֶעָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר תִּתְּנוּ֙ לַלְוִיִּ֔ם אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה עִ֑יר אֶתְהֶ֖ן וְאֶת־מִגְרְשֵׁיהֶֽן.

[בתמונה: עיר מקלט... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי nightowl לאתר Pixabay]

בהמשך הפרק יש דיון רחב לגבי ההבדל בין רוצח בשגגה לרוצח בכוונת תחילה.

לרוצח שלא בשגגה – העונש שבית הדין מחויב בו הוא עונש מוות. כדי להוכיח רצח כזה חייבים להיות לפחות שני עדים שיעידו בבית הדין. עד אחד לא מספיק: ל כָּל־מַ֨כֵּה־נֶ֔פֶשׁ לְפִ֣י עֵדִ֔ים יִרְצַ֖ח אֶת־הָרֹצֵ֑חַ וְעֵ֣ד אֶחָ֔ד לֹא־יַעֲנֶ֥ה בְנֶ֖פֶשׁ לָמֽוּת.

אי אפשר גם להחליף עונש מוות בכופר: לא וְלֹֽא־תִקְח֥וּ כֹ֨פֶר֙ לְנֶ֣פֶשׁ רֹצֵ֔חַ אֲשֶׁר־ה֥וּא רָשָׁ֖ע לָמ֑וּת כִּי־מ֖וֹת יוּמָֽת.

מעניינת הסיבה לכך שלא ניתן לתת כופר כחלופה לעונש מוות: לד וְלֹ֧א תְטַמֵּ֣א אֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ יֹשְׁבִ֣ים בָּ֔הּ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י שֹׁכֵ֣ן בְּתוֹכָ֑הּ כִּי אֲנִ֣י יְהוָ֔ה שֹׁכֵ֕ן בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל.

כלומר – הדם שנשפך, דם הנרצח, מטמא את הארץ, והדרך היחידה לטהר את הארץ, היא באמצעות שפיכת דמו של הרוצח.

כנראה שההנחיות האלה, הכול כך קשות, לא זכו לאהדה רבה בעיני הציבור. ידוע הוא שלאורך ההיסטוריה של העם היהודי, בתקופות שבהם חיו בארץ ישראל, נדיר היה שבית דין היה קובע עונש מוות לרוצחים.

עם של רחמנים.

אגב, אם הסיבה לכך שחייבים לתת עונש מוות, היא לנקות את טומאת ארץ ישראל, מה זה אומר לגבי רצח המתבצע בחוץ לארץ? האם אז הרצח דורש עונש שאינו עונש מוות?

מעניין שהערים המכונות ערי מקלט, הן שש מתוך 48 הערים הניתנות ללוויים.

הקשר בין הלוויים לרוצחים מגיע מכך שלוי היה זה שיחד עם שמעון רצח את כל בני שכם, מאחר וחשבו שדינה אחותם נאנסה ע"י בנו של מלך שכם. הלוויים היו גם אלה שהרגו 3,000 מבני השבטים האחרים לאחר חטא העגל. לוי (וגם שמעון אחיו) היה זה שיעקב נתן לו את ה"ברכה" שהוא לא יקבל נחלה בקרב בני ישראל.

עכשיו הכול ברור – הרוצחים בשגגה ילכו לערי המקלט השייכים לרוצחים ברשות! נראה שערי המקלט לא היו מקום כל כך נעים...

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ArthurPace לאתר Pixabay]

מאחר ובימים אלה מתעורר דיון בנושא עונש מוות לטרוריסטים, מעניין שבפרק הזה אין התייחסות שונה לרוצח מטעמים שונים או מעם שונה. רוצח הוא רוצח והעם אליו הוא שייך אינו רלוונטי. החוק אחד הוא לכל מי שגר בארץ: טו לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּ֤ר וְלַתּוֹשָׁב֙ בְּתוֹכָ֔ם תִּהְיֶ֛ינָה שֵׁשׁ־הֶעָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לְמִקְלָ֑ט לָנ֣וּס שָׁ֔מָּה כָּל־מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָֽה. 

[לקובץ המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן]

[בתמונה:  עונש מוות והוצאה להורג... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי RyanMcGuire לאתר Pixabay]

אהוד בנאי השתמש בערי המקלט בשירו "עיר מקלט":

[מקור תמונתו של אהוד בנאי משמאל: פייסבוק]

לפני שהטפטוף יהפך למבול; אני חייב למצוא שער לא נעול;

כי שוב חזר אלי הבלוז; חייב לצאת, חייב לזוז;

על הכביש המתפתל בין עכו לצפת; בטבריה על המזח, יורד עד לאילת;

נפלט, נמלט, מבקש עיר מקלט; נפלט, נמלט, מבקש - עיר מקלט;

באופק נוצצים האורות הרחוקים; לשם אני אגיע בכוחותי האחרונים;

ואת חכי בפתח והדליקי את האור; בן אדם חוזר אלייך מן הכפור;

קחי אותי אל המזבח, לפני שאשבר; ועד שהאמת תצא אני בך אסתתר;

כי את, כן את, תהיי לי - עיר מקלט.

כן עד שהאמת תצא אני בך אסתתר; עד שהסופה תחלוף והקרח ישבר;

עד שמעיין יבש יפתח ויפכה; עד שהשופט יבוא ואותנו יזכה;

את, כן את, תהיי לי - עיר מקלט

לפעמים גם האהבה היא עיר מקלט בפני המציאות הקרה שבחוץ

במדבר, פרק לו' - עם של גברים ושבטים

הפרק האחרון של ספר במדבר. רגע לפני שנכנסים לארץ ישראל, יש עוד עניין קטן שצריך לסגור: ביצור אחרון של מעמד הגברים העליון על מעמד הנשים.

לפני כמה פרקים, עמדו בנות צלפחד ודרשו לקבל נחלה בארץ ישראל על שם אביהן, שלא היו לו בנים. אז כתבתי את הדברים הבאים: "בנות צלפחד עמדו על עשיית צדק עם שמו של אביהן וזכו לקבל סיוע מאלוהים!! את הצדק הפמיניסטי הן לא דרשו וגם לא קבלו".

[בתמונה: ציורי תנ"ך / בנות צלפחד לפני משה ואלעזר הכהן / ציירה: אהובה קליין (c)]

ובכן, כדי שלא נחשוב בטעות שאולי כן קבלו איזשהו צדק פמיניסטי בא הפרק הזה וסוגר את הגולל על העניין הזה.

בני שבט מנשה, שממנו באו בנות צלפחד, פונים למשה ומבקשים פתרון לבעיה שנוצרה עם מתן נחלה לבנות צלפחד. מה יקרה, אומרים בני מנשה, אם בנות צלפחד תתחתנה עם גבר שאינו משבט מנשה? הרי אז שבט מנשה יאבד חלק מנחלתו שיעבור לידי השבט של הגבר לו מישהי מהן תינשא: ב וַיֹּאמְר֗וּ אֶת־אֲדֹנִי֙ צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לָתֵ֨ת אֶת־הָאָ֧רֶץ בְּנַחֲלָ֛ה בְּגוֹרָ֖ל לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽאדֹנִי֙ צֻוָּ֣ה בַֽיהוָ֔ה לָתֵ֗ת אֶֽת־נַחֲלַ֛ת צְלָפְחָ֥ד אָחִ֖ינוּ לִבְנֹתָֽיו ׃ ג וְהָיוּ לְאֶחָ֞ד מִבְּנֵ֨י שִׁבְטֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לְנָשִׁים֒ וְנִגְרְעָ֤ה נַחֲלָתָן֙ מִנַּחֲלַ֣ת אֲבֹתֵ֔ינוּ וְנוֹסַ֕ף עַל נַחֲלַ֣ת הַמַּטֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּהְיֶ֖ינָה לָהֶ֑ם וּמִגֹּרַ֥ל נַחֲלָתֵ֖נוּ יִגָּרֵֽעַ.

ממש קטסטרופה. הם יאבדו חלק מהנחלה. משה ויהוה, שכנראה לא הכירו את חוק המספרים הגדולים ואת חוקי הסטטיסטיקה הפשוטים, לא מהססים ונותנים הנחיה שעל בנות צלפחד להינשא לגברים מתוך שבט מנשה; ובכך, בעיית נדידת הנחלות בין השבטים תיפתר: וזֶ֣ה הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה יְהוָ֗ה לִבְנ֤וֹת צְלָפְחָד֙ לֵאמֹ֔ר לַטּ֥וֹב בְּעֵינֵיהֶ֖ם תִּהְיֶ֣ינָה לְנָשִׁ֑ים אַ֗ךְ לְמִשְׁפַּ֛חַת מַטֵּ֥ה אֲבִיהֶ֖ם תִּהְיֶ֥ינָה לְנָשִֽׁים.

וכדי שלא נחשוב שיש כאן פתרון נקודתי לבנות צלפחד בלבד, בא משה ומרחיב את הכלל לכל הנשים והנחלות: ז וְלֹֽא־תִסֹּ֤ב נַחֲלָה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִמַּטֶּ֖ה אֶל־מַטֶּ֑ה כִּ֣י אִ֗ישׁ בְּנַחֲלַת֙ מַטֵּ֣ה אֲבֹתָ֔יו יִדְבְּק֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל ׃ ח וְכָל־בַּ֞ת יֹרֶ֣שֶׁת נַחֲלָ֗ה מִמַּטּוֹת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ לְאֶחָ֗ד מִמִּשְׁפַּ֛חַת מַטֵּ֥ה אָבִ֖יהָ תִּהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֑ה לְמַ֗עַן יִֽירְשׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַחֲלַ֥ת אֲבֹתָֽיו ׃ ט וְלֹֽא־תִסֹּ֧ב נַחֲלָ֛ה מִמַּטֶּ֖ה לְמַטֶּ֣ה אַחֵ֑ר כִּי־אִישׁ֙ בְּנַ֣חֲלָת֔וֹ יִדְבְּק֕וּ מַטּ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל.

משה חוזר פעמיים על אותו משפט – לא תסב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה... זהו, שוב פעם מחמיצים יהוה ומשה את ההזדמנות לחולל מהפך אמתי תוך שבירת השבטיות הטבועה בבני ישראל.

אקורד סיום עצוב לספר במדבר:

1. חוסר שוויון מוחלט בין גברים לנשים.
2. הנצחת השבטיות, שלא לומר גזענות, עמוק בשורשים של עם ישראל.

כל זה היה יכול להיות מאמר היסטורי לתקופה של לפני 3000 שנה. הבעיה היא שכל זה נמשך עד היום.

[בתמונה משמאל: הנצחת הפיצול והשבטיות, מאז ועד היום... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Angelo_Giordano לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים בנושא 'פרשת מסעי', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא 'פרשת מסעי'.
• אוסף המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת מסעי באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 28/7/23.
• פנחס יחזקאלי (2019), עונש מוות והוצאה להורג באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/2/19.
• ויקיפדיה: פרשת מסעי.