ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".
* * *
על הכביש נוסעים מכונית מרצדס, פיאט אונו, משאית וולוו, טנדר יזוזו, אופנוע, מוטו-ריקשה, אופניים ועגלה רתומה לשוורים...
מה קובע את מהירות הנסיעה הממוצעת? עגלת השוורים כמובן, זה המצב בתת היבשת ההודית, המסביר בין השאר מדוע הודו מתקשה להתפתח ולעמוד בקצב הדרוש כדי להתמודד בכלכלה הגלובלית.
בעוד שהודו נלחמת היום נואשות - כדי לפנות את הכבישים ממגבלות היסטוריות כאלה ולאפשר זרימת תנועה מודרנית - דווקא ישראל, מדינת הייטק מודרנית, הכניסה עצמה באופן מודע לאותו מצב כאשר איפשרה זריקת מאות אלפי אופניים וקורקינטים חשמליים לכביש, שאינם אלא מקלות בגלגלי הקידמה של מדינה המתיימרת להיות מדינת סטרטאפ עולמית.
האיוולת הזו היא בלתי נתפסת מכול היבט אפשרי כולל פוטנציאל תאונות דרכים בהיקפים מפחידים, ואין כול סיכוי שאקמול טלאי הנחיות הפיקוח יצלחו. וכן, במומבאי ודלהי כבר יש רכבת תחתית..., בעוד אנו מתגאים בהקמתם המדשדשת של קרונות חשמליים (טראם) הקיימים באירופה, מאז המאה ה-19 (הטראם הראשון הופעל באנגליה-ווילס ב- 1807)...
אבל זה עוד לא הכול. הצפת השוק במכוניות בקצב העולה על פריסת התשתיות היא מחלה ישראלית נפוצה. קודם בונים, חונקים, מחכים לזעקת התקשורת ואחר כך מוסיפים את התשתיות, טלאי על טלאי בסגנון מערכון אפרים קישון טיפוסי. למה? ככה! הצפת השוק במכוניות נועדה ליצור רווחה מדומה (איזו "רווחה" זה להיות תקוע שעות בפקקים?) ובעיקר - אמצעי לגיוס כספי מיסים מהציבור. כבר היום מדברים על כך שבעקבות המעבר לתדלוק מכוניות בגז (באיזה עידן גיאולוגי בדיוק..) - יעלו את מחיר הגז כדי לפצות על אובדן ההכנסות ממיסוי הבלתי שפוי על הבנזין; וזה בדיוק הפוך ממה שהבטיחו, עת גילו את מצבורי הגז בישראל, כדי לתרץ את רווחי העתק הצפויים למפעילי בארות הגז..
מה שמרתק הוא שאת כול השגיאות התכנוניות והביצועיות שלנו אנחנו מצליחים לתרגם לפריחתן של חברות יעוץ בכול העולם. ישראל נחשבת למעצמת יעוץ כמעט בכול תחום: החל מחקלאות (לאחר שמכרנו את כול הידע באפס כסף לאחרים); בתחום המים (למרות הקמתם של מתקני התפלה יקרים, בזבזנים לא יעילים); בתחום האנרגיה החלופית (בעוד אצלנו יש להיאבק במונופול חברת החשמל כדי לאפשר יוזמה פרטית); ועוד.
הישראלים חכמים, ממציאים דברים חדשים - לא כדי להקים תעשייה מבריקה בישראל, אלא לצאת לאקזיט מהר ועכשיו ככול האפשר. כול ההישגים הנקודתיים הללו יתבזבזו על התחייבויות קואליציוניות, שייעלמו שנה לאחר מכירתם. בהיעדר כול המשכיות וחשיבה לעתיד, אנחנו נישאר בסוף רק עם החמור והעגלה. פתרון למצוקה אין. קשה להתמודד עם הפרדוקס, או להחליף עם חכם שעדיין מתנהל כ"שטאטל". אולי משבר אמתי רציני יעזור.
[בתמונה: אקזיט... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Maklay62 לאתר Pixabay]
[להרחבת המושג 'פרדוקס', לחצו כאן]
הערה לסיום
חרף הביקורת, אין בדברי כוונה להמעיט מהישגיו החשובים של שר התחבורה, ישראל כץ, שהצליח לעשות דברים שאף אחד מקודמיו לא הצליח לעשות, בהתחשב בתנאים הבלתי אפשריים של התרבות הישראלית.
