דן רוגל: מוטרד, דואג ומפחד…

[בתמונה: הצפי לחורבן אזרחי עם עשרות אלפי הרוגים, נוסח סוריה... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Zyzzzzzy. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

[לאסופת המאמרים באתר בעניין המאבק על השימוש בנשק הלייזר, לחצו כאן]

דן רוגל (ראו תמונה משמאל) הוא מבכירי תעשיית פיתוח הנשק בישראל - רפאל ותעש - שזכה פעמיים בפרס ביטחון ישראל.

*  *  *

עניינו של מאמר זה הוא "סוגיות בנושא הגנת העורף". כתבתי אמנם 'סוגיות', אבל זו לא באמת המילה המתאימה. מילים מתאימות הרבה יותר הן 'בעיות', 'פערים', 'אזלת יד'; או שאולי זה בכלל 'מחדלים'... בואו נבדוק ביחד...

רק שקודם כל צריך להגיד ולהסביר, למה אני מתכוון כשאני אומר "הגנת העורף";שהרי אפשר להגיד שהכל זה "עורף"... אז לא.

אני מתכוון ל"עורף האקטואלי" דהיום – מה שמככב בחדשות:

  • הגנת העורף זה מניעת שריפתו על ידי בלונים ועפיפונים או כל צעצוע אחר שיבוא מחר.
  • הגנת העורף זה ניטרול טילי הנ"ט, אלו המשוגרים בכנון ישיר: על אוטובוסים או על מכוניות פרטיות או מחר גם על רכבות.
  • הגנת העורף זה גם מניעת חדירה דרך הגדר או דרך מנהרות מתחתה.
  • הגנת העורף זה התגוננות מפני רקטות וטילים, החל מהטפטופים שבאים מעזה וגמור במטחים שיבואו מהצפון, אלפים רבים, ביום ובלילה, ימים ארוכים ברציפות! כי לא. הם לא מחלידים במחסני חיזבאללה, ההיפך – הם רק הולכים ומתרבים והולכים ומשתכללים!
  • הגנת העורף זאת גם כל הלוגיסטיקה שתילווה למלחמה אם וכשתהיה. ולמשל, ורק למשל, פינוי יישובים – מי ולאן ומתי כאשר כל המדינה מטווחת והכבישים (והצמתים) סתומים...

[בתמונה: הגנת העורף זה מניעת שריפתו על ידי בלונים ועפיפונים או כל צעצוע אחר שיבוא מחר... צילום: אלי כהן דובר כבאות והצלה מחוז דרום]

ושימו לב שכל המודגשים הם בפערים ענקיים! וכן, אני יודע שיש כיפת ברזל...

ועל זה אני רוצה לדבר – איך ולמה זה ככה...

אני אראה לכם איך הגענו למצב המחורבן הזה שבו כל הפערים המודגשים חיים ובועטים, למה לא פותרים אותם; ובעיקר, איך זה שאין אפילו פתרון באופק; ודווקא לפערים ה'לוהטים' ביותר, תרתי משמע!

בשביל זה אני צריך להראות לכם איך בכלל נוצרים ה"פתרונות", שאלו הם בעצם אמצעי הלחימה שאנחנו כולנו מכירים. אראה, איך בכלל נולדים ומתבשלים אמצעי הלחימה, שעושים אחר כך את הנפלאות שאנחנו מכירים בשדה הקרב;

אבל, גם - איך, אותו מנגנון בדיוק יכול לעצור או להחניק או לחסל, והוא אכן עוצר ומחניק ומחסל, וביעילות רבה דברים אחרים. אז איך, וגם, ואולי בעיקר – למה???

לכל אחת מהזרועות בצבא (אוויר, ים, יבשה, מודיעין) וגם לכל אחת מהחיילות (תותחנים, שריון, קשר...) יש מחלקת אמצעי לחימה (אמל"ח), שזה גוף טכני/מקצועי/טקטי שמוציא דרישות מבצעיות (של אמצעי לחימה או כל דבר אחר); וזאת, על סמך צרכים מבצעיים או חוסרים מבצעיים בתחומו. הרעיון הוא, לענות על צורך, שהרבה פעמים מגיע גם מיוזמות שאינן צבאיות. ולא ארחיב.

זה נכון הן לגבי "זוטות", כמו למשל גרביים, ועד לדברים הכי גדולים שיש, למשל מטוס קרב חדש (או צוללת...). צורך יכול להיות מבוטא הן על גבי מסמך של עמוד אחד, או, על ידי מחקר ענק שיבוצע באיזה אגף צבאי או אזרחי.

הדרישה המבצעית, הדמ"ץ, עוברת ממקום היווצרה – מחלקת אמל"ח כלשהי, למשרד הביטחון, לגוף שאחראי על הפיתוח – מפא"ת. מפא"ת, תהפוך את הדמ"ץ ל"משימת פיתוח"; ואחר כך, באמצעות מכרזים, תבחר בדרך כלל, את המפתח, תתקצב אותו ותעקוב אחרי הבצוע. אני מדגיש כאן שבידי מפא"ת יש כוח רב – היא הקובעת גם מי; וגם בכמה כסף.

עם השנים, הצטבר בידי מפא"ת כוח עצום, כי בעוד שבצבא (מחלקות האמל"ח השונות) יש תחלופת אנשים "נורמלית", לא כך במפא"ת שחלק נכבד מאנשיה נמצאים שם לעד, בטח האזרחים.

כוחה של מפא"ת רב מאד גם בתוך כלל התעשיה הבטחונית, כמובן בגלל סכומי הכסף האדירים שיש ביכולתה לתת.

חשוב ביותר – ברגע שדרישה מבצעית הפכה למשימת פיתוח ונמסרה לביצוע בתעשיה, הגוף שהוציא אותה עוקב אחרי הביצוע ויודע, וגם יכול, להפעיל לחצים כבדים כדי לזרז ולקדם את דרישתם. מילים אחרות – לכל דרישה מבצעית יש 'אבא'; שדואג וידאג לה, בכל כוחו, למשך כל חייה.

אבל, לגופי הצבא הטקטיים, אין מחלקות אמל"ח. והגופים הטקטיים הם הם דווקא אלו שנלחמים.... הם לא כותבים דרישות מבצעיות. אולי הם מדברים על הצרכים שלהם. אני מקווה. אני בטוח שהם יודעים על קיומם של דרישות מבצעיות וגם על כך שיש משימות פיתוח, אבל, ואבל גדול מאד – הם לא מקדמים שום דבר. ומאחר וזה לא בתחום האחריות שלהם; ובטוח שיש להם דאגות אחרות, הם לא מקדמים ביוזמתם שום דבר.

פיקוד העורף הוא גוף טקטי כזה. לכן, כנראה, אין דרישה מבצעית ל"הגנת העורף". למשל, בשביל לחדד – מישהו מעלה על דעתו שבפיקוד העורף יוציאו את הדרישה המבצעית להגנה מפני רקטות וטילים בליסטיים? הצחקתם אותי....

אני יכול לגלות לכם "בסוד", שגם לכיפת ברזל אין דרישה מבצעית... התחילו לעבוד עליה בלחץ התעשייה והשטח (השר פרץ חתם), לפני שבמשרד הביטחון גמרו לעבוד על כל הדרישות ממנה (דו'ח מבקר המדינה).... וגם השאלה למה זה בכלל במשרד הביטחון היא שאלה מכובדת בפני עצמה... עם השלכות כבדות משקל מאד!

מהן, אם כך, ההשלכות לכך, שאין להגנת העורף אבא?

אנחנו כבר יודעים... זוהי פריחת ה'מודגשים'! אלו שאותם הזכרתי בראשית הדברים. אפרט:

הגנה מפני ירי שטוח מסלול של טילי נ"ט לעבר כלי רכב בשטחנו

אוטובוסים, רכבות וכאלו... וצריך להבין, שמאירוע זניח של פגיעה ברכב פרטי, אם היו פוגעים באוטובוס מלא, ואפילו לא עם ילדים, הייתה פורצת מלחמה!

.

אז באחריות מי זה הצורך המבצעי להגן? אז אין מי. אין אבא. יתום.

בעיתון היה כתוב שהולכים לבנות קיר בטון עצום מימדים... מאות מליוני שקלים, למרות שמספיק לבנות גדר רשת כמו שיש אצלי בחצר... ככה זה כשאין אבא! הטמטום חוגג!!! ועדין לא בנו כלום!

אז אני שואל – האם זאת סוגיה או האם זו פשלה ענקית? מחדל? וזאת, עוד לפני שנפגע האוטובוס או קרון הרכבת.... (בסוגרים אני מעיד על עצמי ששלחתי הצעות מנומקות מה לעשות, ואפילו תשובה לא קיבלתי. לעומת זאת, במקום אחר בצבא, מקום שאני מכיר, אבל אחד שלא בלופ, בדקו את ההצעה ומצאו שהיא עושה בדיוק כמו שאמרתי).

אז מה קורה פה? האם יש גורמים או שיקולים אחרים, זרים????

שריפת העוטף

בכוונה כתבתי את השם הזה, מפני שזוהי הבעיה המבצעית האמיתית, וזו שאין לה אבא! ומאחר ואין לה אבא, אז אף אחד לא לוקח אחריות על כלום! אף אחד לא אחראי.

למשל, על כיבוי האש. יש שם בפועל את כולם – "סתם" מכבי אש, מכבי אש "אחרים", צבא. מי שמטפל ומרכז הכל אלו הם הרבשצי"ם, שהם בכלל לא אנשי צבא!!! העיתונות דווחה לאחרונה שהיו שם שביתות בגלל דמי אחזקת רכב...

הבנתם את זה? מסתבר שאין מי שחושב ששרפת העוטף היא בעיה מבצעית.... מעניין מה היו חושבים אם היו שורפים מסלול בחצרים!

[בתמונה: בסיס חיל האוויר בחצרים בימים טובים... מעניין מה היו חושבים אם היו שורפים שם מסלול... הצילום: דובר צה"ל]

בעית בלוני/עפיפוני התבעירה או הנפץ

זהו מחדל ענק. אחד שאין מילים בפי לתאר את גודלו ואת חומרתו ואת יכולתו לשים מולנו מראה, שתראה לנו את עליבותינו. ויש למחדל הזה שתי סיבות:

הסיבה הראשונה, מעשה קסמים, גם כאן, אין לבעיה הזאת אבא – אחד   שייקח אחריות, אחד שיודע לדרוש ולוודא שדרישתו נענית. ושוב, תחשבו מה היה קורה אם בלונים היו נופלים על המסלול בחצרים....

והסיבה השנייה היא יותר חמורה, כי היא גם סימפטום, והיא, שאין במערכת להשמדת בלונים כסף! אף אחד בעולם לא צריך כזה דבר; אז חבל לבזבז את הזמן ולפתח משהו כזה.

האם אתם מתארים לכם שאוסף התעשיות הביטחוניות במדינה הזאת - שפיתחה מערכות לחימה שאין בעולם, שהגיעה לירח - לא יכולה תוך שבועיים שלושה להעמיד מערכת כזאת? מה עם תוך שנתיים??

אם אין כאלה, אז "אני מתנדב": תנו לי שנים שלושה אנשים ומעבדה ואני עושה את זה! את הפתרונות יש לי ואף הראיתי אותם לכל מי שאפשר. אבל לא הראיתי לאבא... כי אין כזה... וכמובן – אין גם דרישה מבצעית...

 

זהו. סיימתי את מה שהיה לי להגיד על המחדלים "הקטנים"; ואני עובר לדבר על המחדל

המחדל בה' הידיעה הוא יכולת ההתגוננות מפני האיום הבליסטי, מהצפון! 

ומהו האיום הזה? עפ"י דברי מערכת הביטחון, בקונפליקט עתידי יעמוד העורף במתקפה של 2000-1500 טילים ורקטות ביום, ובילה, ובמטחים:

  • קצב הגעת האיומים הבליסטים מהצפון – עשרות לדקה! – ואלו הם מטחים!!! (ראו התמונה למטה).
  • כמה מהם יבואו? – אלפים רבים ליום! אולי גם ללילה. רקטות כבדות וחצי כבדות. גרדים. לטווחים שמגיעים עד עד אילת!
  • אני מניח שהיום, כולם כבר מבינים, שמערכת כיפת ברזל, עם כל היותה פנומנלית בעצמה, אינה מסוגלת להתמודד לבדה עם האיום הזה המתואר בתמונה הזאת!!!ולכן חייבים להוסיף משהו, משהו שיתן מענה רצוף, ולכל מגוון האיומים, ולהרבה ימים ולילות.

[בתמונה: ירי רקטות וטילים במטחים... התמונה היא צילום מסך]

בואו נמקד:

  • 1200 רקטות גראד וגראד משופר:, הדיוק 3% מהטווח, שיירו לטווחים של עד 40 ק"מ (מהם מתוכננים ליירוט כ- 400. היתר יפלו ב"אזורים פתוחים").
  • 150 טילי פאג'ר, M600, F110 (לשני האחרונים דיוק GPS במטרים בודדים), שיירו לטווחים של עד 200 ק"מ. את כולם יש ליירט.
  • 150 טילי סקאד B, C, D מסוריה, וטילי שיהאב 3 ו 4 מאירן. דיוק GPS. הם ישוגרו מטווחים של 200 ועד 2000 ק"מ, למטרות נקודה; ואת כולם יש ליירט.

ובנוסף: מאות פצצות מרגמה ורקטות קסאם, קצרות טווח – שבכלל אין מפניהן היום כל הגנה בליסטית.

וזה ממש לא הכל; וגם, בל נשכח שזה רק חלק קטן מהמלחמה הכוללת שמתנהלת באותו זמן!

אז איפה המחדל, אתם שואלים?

הנה, כך: גם לנושא הזה אין אבא! תחפשו מי במערכת הביטחון אחראי על הדבר הקטן הזה, ולא תמצאו. לא נכתב מעולם צורך מבצעי, לא יצאה מעולם דרישה מבצעית וכמובן שלא יצאה משימת פיתוח. "הטילים שלהם מחלידים במחסנים"... ולכן, אין גם שום מענה אמיתי.

ואני רוצה לחדד עוד יותר את גודל ואת עומק המחדל. לאחר מכן, אגיד איך הגענו עד הלום.

מול מתאר האיום הזה, כמענה מיידי, מציבה מערכת הביטחון את חיל האוויר, וגם את  "תמהיל 3 שכבות ההגנה", מבוססות הטילים נגד טילים, שהם:

  • כיפת ברזל ליירוט האיומים קצרי הטווח;
  • שרביט קסמים ליירוט האיומים המשוגרים מהטווח הבינוני (כ 100 עד 250 ק"מ)
  • טילי חץ-2 , חץ-3 ופטריוט ליירוט איומים ארוכי טווח (המשוגרים מ 250 ק"מ ומעלה)

אלא, שאני טוען – קשקוש! אין לנו את 3 השכבות האלו בכלל! כי כיפת ברזל אינה יכולה להתמודד עם הרקטות/טילים ארוכי הטווח וגם לא עם קיצרות הטווח. הספיקה והקצב של כל יתר מערכות הגנה הבליסטיות רחוקים מאד ממה שצריך. לעולם לא יהיו לנו מספיק מיירטים בליסטיים!

וכל זה הוא עוד כלום! בואו נפתח לרגע סוגריים בשביל לחדד יותר את הנקודה הזאת: זאת האומרת שאסור, ושזו ממש התאבדות, לתלות את גורלנו במערכות היירוט הבלסטיות.

אני רוצה להדהים אותכם ולהראות לכם את הפן הכלכלי של זה, ואל תתעלפו: מהי המשמעות הכספית להתמודדות עם מתאר האיום שתיארתי, זה שמולו אנחנו נתמודד באמצעות טילים נגד טילים בלבד? נראה יום לחימה אחד:

  • 800 טילי כיפת ברזל ליירוט 400-600 רקטות גראד (מתוך ה 1200 הצפויות ביום) – 80 מיליון דולר;
  • 300 טילי שרביט קסמים ליירוט 150-200 פאג'רים, 600, F110    300 מיליון דולר;
  • 300 טילי חץ-2, חץ-3, פטריוט ליירוט 150-200 טילי סקאד B, C, D, שיהאב 3,4 – 900 מיליון דולר;
  • סה"כ- 1.3 מיליארד דולר ליום! סכום דמיוני, אותו הגדיר משה ארנס, שר הביטחון לשעבר, כ"חלום באספמיה"

מערכות טילים נגד טילים "יורות את עצמן לדעת" בעת לחימה!

[בתמונה: שר הביטחון לשעבר, משה ארנס - "חלום באספמיא"... התמונה: יעקב סער, לע"ם]

ונמשיך בכלכלה: כידוע, המלחמה לא נגמרת ביום אחד... אז הנה היא - הקטסטרופה:

ראו את המשמעות הכלכלית של 30 ימי לחימהבטילים נגד טילים בלבד (ואתם זוכרים שיש לנו בנוסף גם "סתם" מלחמה...)

  • כ- 36 מיליארד דולר –עלות מלאי הטילים ל 40 ימי לחימה
  • כ- 27 מיליארד דולר – השלמת מלאים לאחר 30 ימי לחימה

זאת יש להוסיף את עלות סיום פיתוח שרביט קסמים וחץ-3, תשתיות מנהלתיות, הצטיידות בסוללות, משגרים וטילים, תחזוקה וכמובן את הזמן הארוך הדרוש לחידוש המלאים כולם...

    אז סך הכל, במחירי מציאה, כ- 70 מיליארד דולר לחודש... וגם אתם מבינים שאלו הם סכומים דמיוניים!!!

משמעויות

  • מערכת הגנה המבוססת על טילים נגד טילים היא מערכת מתכלה. היא הולכת ונמוגה ככל שהלחימה נמשכת
  • לא נצליח לחדש אותה בזמן – לא יהיה במה להילחם. היא גם גמרה את הסוס הטכנולוגי!!!
  • השקעה של עשרות מיליארדים יורדת לטימיון.
  • בסיום הלחימה, או קרוב לוודאי קודם לכן נשאר ללא כל הגנה שהיא!
  • היא גם רחוקה מלעמוד בכל המטלות המבצעיות הנדרשות.
  • ולכן - הסתמכות על מערכות של טילים נגד טילים בלבד, תוריד את ישראל על ברכיה (שימו מול עיניכם את המראות מסוריה החרבה!)

לסיכום

אני מקווה שהצלחתי להעביר את המסר למה אני מוטרד. הנה סיכום ביניים קצר:

נסתכל על הגנת העוטף. האם נכון שבעיית בלוני התבערה היא חלק מהגנת העוטף? האם קיר מגן מטילי נ"ט גם הוא חלק מהגנת העוטף? האם הגנה מפני פגזי מרגמה גם היא חלק מהגנת העוטף? והזכרתי רק על קצה המזלג. אז התשובה, כמובן שכן!

ואז, אני ממשיך ושואל – מישהו שמע על דמ"צ "הגנת העוטף"? אני לא. ואתם יודעים למה לא? כי ל"הגנת העוטף" אין אבא. תגידו יש אלוף פיקוד. וזה נכון. אבל, הוא לא אבא! אין לו, למשל, אחריות רבת שנים כמו למח"א! הוא לא אבא – הוא כבאי שריפות!

[מקור התמונה: התקשורת האיראנית. למקור, לחצו כאן]

ל'אבא' יש תוכנית אסטרטגית, איך תיראה המשפחה שלו בעתיד, מה הוא ישאיר לילדיו. יש לו מערכת תומכת טכנית, כלכלית, יחצני"ת ומה לא. יש לו כל מה שהוא צריך בשביל להעצים את בני טיפוחיו. תחשבו על ח"א ועל מח"א!

ולכן, עכשיו, אחרי שאני מקווה שהנקודה ברורה, אני יכול לשאול את השאלה המרכזית, זו שלמענה כתבתי את כל ההקדמה הזאת – ואני קצת מרחיב את היריעה ושואל – אז מיהו האבא של "הגנת העורף" כולה? יש בכלל אחד כזה?

כי אם מישהו יתנדב לענות, שישים לב, שהשאלה המידית שאשאל אחריה היא, האם הוא הכין את מסמך הדרישות המבצעיות לעורף, כמו, למשל, שעשה מח"א עבור חיל האוויר שלו?

בראש שלי, בדרישה מבצעית רצינית של הגנת העורף, אפשר היה למצוא את ההתיחסויות לכל הרעות החולות שהזכרתי כאן – החל מהקמת גדר להגנה מפני טילי נ"ט, עבור ב"משהו" נגד בלוני תבערה וגמור בהגנה הבליסטית בצפון. דמ"צ כזה היה מזכיר גם את המנהרות וגם את פגזי מרגמה ואת פינוי היישובים ר"ל... ובטח גם עוד דברים אחרים שאני לא מכיר או לא מזכיר.

אבל, אני לא חושב שיש דמ"צ כזה. כי מי היה עושה אותו?

לשם הקוריוז, נניח שיגידו לי, שהאחראי הוא חיל אוויר, מהיותו האחראי על הגנת שמי המדינה; ולכן הוא היה צריך להוציא את הדרישה המבצעית להגנה מפני האיום הבליסטי. ואפילו שחיל האוויר הוא זה שמתפעל את כיפת ברזל, אני אגיד שזה רעיון עוועים! ואני גם אגיד שזה בולשיט! בדיוק ככה, בולשיט!

כי אם חיל אוויר הוא האחראי הפורמלי והמעשי להשמיד את האיומים שבשמים, אז הוא גם זה שאחראי על השמדת הבלונים, לא כך?

כי כל מה שמענין את ח"א זה להגן, שהמטוסים שלו לא ייפגע. לכן הוא לקח את נושא ההגנה האווירית אליו. לקח! (אולי גם כי אף אחד אחר לא התנדב לקבל...).

ומה בכלל הקשר בין האיום הבליסטי לבין הגנת שמי המדינה? רק תראו כמה שזה עקום – האם הסכנה לפגיעה במטוס שלנו היא רק מטילי היירוט שלנו?

אבל, הרי לא על זה אני רוצה לכתוב. אני לא רוצה לעשות סדר באף מקום. אני רק מנסה להבין את מקור הרעה הנוכחית בעוטף ואת זו העתידית בצפון,  ולחשוב מה אפשר לעשות. ואני חוזר לעיקר:

אם היה דמ"צ שעינינו הגנת העורף, אפשר היה לחפש שם, למשל, את הניתוחים וההשוואות למערכות הגנה שונות, נגד בלונים, נגד טילי נט וגם, הפלא ופלא, נגד האיום הבליסטי... והרי זה בדיוק הרעיון שלשמו כותבים דמצים!   מישהו ראה עבודה שכזאת?

הייעלה על דעתו של מישהו לקנות מטוס קרב חדיש בלי שייבדקו לעומק את כל מה שיש בשוק להציע?

אבל עזבו מטוס קרב, האם יעלה על דעתו של מישהו לקנות נעלים צבאיות רק על סמך גחמה של איש מפא"ת, בלי שאפשר יהיה לחזור אחורנית ולהבין למה נבחר מה שנבחר?

[בתמונה: האם יעלה על דעתו של מישהו לקנות נעלים צבאיות רק על סמך גחמה של איש מפא"ת, בלי שאפשר יהיה לחזור אחורנית ולהבין למה נבחר מה שנבחר? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 422737 לאתר Pixabay]

ואני חוזר לעיקר...

ההשלכה המידית של העובדה הזאת, שאין ל"הגנת העורף" אבא חזק ומשמעותי, היא שאחרים נכנסים במקומו, אבל, לא ממש במקומו, אלא, רק איפה שזה כדאי! ואף גרוע מכך!

במשך למעלה מעשר שנים, יותר בעצם, כי אני סופר רק ממתי ש"פתאום" יש בעיה מבצעית, לא נמצא אבא להגנת העורף; ולכן, גם אין את הדרישה המבצעית המנתחת את מלוא צרכיו; ולכן, ואף יותר מתמיד, מטפלים רק איפה שזה כדאי. למשל, בכיפת ברזל. ואו או, כמה שזה כדאי!

כי כדאי, לדעתי, זה איפה שיש הכי הרבה תמיכה של התעשיה (וזה הכי לא אוביקטיבי שאפשר), איפה שיש הכי פחות סיכונים, וגם, איפה שיש הכי הרבה כסף והכי פחות התנגדות.

אתנחתא

בעשור (פלוס) האחרון פועלת בארץ עמותה, "מגן לעורף", ששמה לה למטרה לעורר מודעות לצורך לערוך בחינה מעמיקה של אמצעי ההתגוננות נוספים מפני האיום הבליסטי הצפוני, וזאת, לאור המגבלות האדירות שהראיתי גם כאן קודם. מעולם לא נעשתה בחינה משמעותית ואוביקטיבית כזאת, [למרות שיהיו כאלו שיגידו שנעשתה (דוח מבקר המדינה)].

העמותה הציעה פתרון נוסף מבוסס לייזר רב עוצמה, אחרי ניסוי מוצלח בארה"ב. חברי העמותה, כולם בעלי מקצוע מהשורה הכי עליונה שיש וכוללת גם קצינים בכירים (מאד) בדימוס. כל מאמציה עלו בתוהו. ואני יכול להעיד, במירב האוביקטיביות, שמאמציה היו אדירים וכבירים חובקי עולם וארץ – והעיקר – מקצועיים בלבד ונטולי כל טובה אישית.

ואני יכול עכשיו להמשיך בעיקר: ובכן, יש לנו קלחת (ותיכף אגדיר קלחת) שאליה, חבורה מזדקנת, אבל הכי מנוסה שיש, של בעלי מקצוע, הכי טובים שיש, רוצה להידחק ולשנות בה דברים! היא מבקשת לחשוב מחדש. זה הכל. אז שימו לב –

קלחת = סיר, דוד, קערה וגם, מהומה, בלגן. בקלחת הזאת נמצאים, מלמעלה למטה, (או צפונה ודרומה), כל שרי הביטחון שהיו בתקופת 10+ השנים האלו. כל הרמטכ"לים, כל המטכ"לים, כל מנכ"לי משרד הביטחון, כל וועדות חוץ ובטחון, כל מפקדי חיל האוויר, וכן, ובעיקר, גם כל ראשי מפא"ת לדורותיהם (ויסלחו אלו שלא נקבתי בשמם...).

אמרתי אמנם קלחת. אולי אבל זה דווקא יותר דומה לסיר לחץ... כי בוודאות אני יכול להגיד, שלמקום הזה אני לא הייתי רוצה להיכנס... שומר נפשו ירחק...

[בתמונה: זה דווקא יותר דומה לסיר לחץ... שומר נפשו ירחק... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Tonya Stinson לאתר flickr]

אני בטוח שכל "תושבי" הקלחת שהזכרתי מודעים, ועוד איך מודעים, לפשלה האדירה הזאת; שאותה אני מכנה מעכשיו "אין הגנת העורף". הם מודעים, ועוד איך מודעים, לכך, שחסרה מערכת נשק משלימה, או אולי עיקרית. הם מבינים, יותר טוב מאיתנו, את ההשלכות הכספיות שיש לתלות מוחלטת בהגנה בליסטית. הם מבינים היטב את ההשלכות של הקטסטרופה האזרחית שתהיה.

הם בטוח לא צריכים שמישהו יסביר להם!

אז למה, תשאלו, למה הם לא מתעוררים ותומכים בחבורת המזדקנים הזאת? הם הרי מבינים בצדקת דבריהם, הרי אי אפשר שלא להבין! ויושבי הקלחת הם אנשים חכמים! כולם! אז מה קורה? ולמה, למה הם אפילו לא מתעוררים לעשות משהו רק להגנת העוטף???

למשל, הם אולי חרדים לתחת שלהם ולשמם הטוב?

יהיו תחקירים. ואז, תארו לעצמכם מה יהיה בקלחת אם יתחילו בה האשמות... כי הרי ברור שהצטברו בה עם השנים אין ספור של פרשיות! "הגנת העורף" היא בסך הכל עוד פרשיה... אז מי בכלל יעיז לפתוח תיבת פנדורה כזאת?

סיבה נוספת, למשל, אולי יש החושבים שם, ובעיקר בין תושבי ה'קלחת' העכשוויים, שהאיום הצפוני הוא איום אסטרטגי על קיומה של המדינה (עשרות אלפי הרוגים, חורבן יישובים נוסח סוריה), זה איום אסטרטגי ולכן, נגד איום אסטרטגי מותר, אולי אף חובה, לתת מכת מנע אסטרטגית, (אני אפילו חושב שהם צודקים) אז למה להתעסק עכשיו בדברים כאלו מסובכים וסבוכים (אני לא חושב שהם צודקים) ושנויים במחלוקת?

ולכל הסמטוחה הזאת אתם יכולים להוסיף גם אווירה פוליטית נוראית; ואז, לא יהיה ספק בראשכם ובמוחכם, כמו שאין בראשי, שמי מכל אלו שאיתם נוהלו עשרות אולי מאות שיחות במשך העשור, רובם ככולם אגב יושבי הקלחת (!), שהסכוי שהם יעשו משהו היום – הוא אפסי! ואף יתרה מזאת, ככל שעובר יותר זמן – הסיכוי הזה אף הולך ופוחת... אפילו חבורת המזדקנים מזדקנת... היא לא תהיה צעירה לעד...

ואו או, כמה שהשיחות איתה מעצבנות אותם... את יושבי הקלחת...

אני גם חושב, שיתרה מזאת, שבגלל הסיבות שמניתי, שככל שאנחנו יותר מדברים איתם, עם יושבי הקלחת ומקורביהם, אנחנו רק יותר ויותר מעצבנים אותם ומרחיקים אותם מאיתנו עוד ועוד. ומנסיוני בן השנה בלבד בהתעסקות בזה, אני ממש מרגיש את זה. ולא רק אני מרגיש.

[בתמונה: בלוני תבערה ששוגרו משכונת אל-בורייג' בעזה נישאים על גבי הרוח לכיוון ישראל, ניתן לראות את מטען התבערה\נפץ תלוי. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי מינוזיג - MinoZig. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

ולא, אין לי פתרונות קסם!

[לאסופת המאמרים באתר בעניין המאבק על השימוש בנשק הלייזר, לחצו כאן]

4 thoughts on “דן רוגל: מוטרד, דואג ומפחד…

  1. א. אין ספק שאיום הטילים הוא איום איסטרטגי!
    ב. אין ספק שמערכת ההגנה התלת שכבתית אינה רלוונטית – משיקולים כלכלים – וחובה למצוא פתרון זול!.
    ג. מערכות הלייזר המשופרות נותנות פתרון מסוים, אך לא ברור באם הפתרון עומד בדרישה הכלכלית. למערכת לייזר כזאת נדרשים (לאור מה שקראתי) לפחות שלוש שניות ל"חסל" טיל / פצמ"ר אוייב. כאשר מאות טילי אוייב מוזנקים בו זמנית ובמקביל מאות פגזי מרגמה נורים למרכזי אוכלוסיה (וכן עשרות מל"טים עם פצצות ועוד שאר מרעין בישין…) – צריך לבדוק מה מספר המערכות הנדרשות לטפל בכל האיומים ומה ההשלכה הכלכלית (שיתכן שגם סכום רכישת כל המערכות הנדרשות -דמיוני).
    ד. דן רוגל הוא דוגמה לאחד מאנשינו שפיתח את הבלתי אפשרי (ברפא"ל). אני מקווה שיש לנו עוד אנשים שיש להם את היכולת להקשיב, ללמוד את הנושא, לקבל החלטות ולפתח את היש מאין.

  2. 1. הצגה מרשימה
    2. אני בהחלט משייך עצמי ל"מועדון חבורת הזקנים המוטרדים': בן 82
    נלחמתי בחה"א
    יזמתי פיתוחים חדשניים מול קירות מערכת והצלחתי
    אני ממשיך ובשלב הזה אני מטפס על קירות ע"מ לדלג כמה דורות קדימה
    יש לי הרבה מה לאמר לדן רוגל – אך לא במייל אנונימי

  3. הבעיה אינה רק שאנשי ה״קלחת״ דואגים ל״שמם הטוב״ אלא לדברים עמוקים יותר – חקירות המשטרה . כי מדוע חלק מהם , לפני שנים רבות , שינו פתאום את דעתם מתמיכה נלהבת כלייזר רב העוצמה (אחרי שנכחו בניסויים במערכת בארה׳ב) – להתנגדות נמרצת (אחרי חזרתם לכאן) ? האם בגלל שאי אפשר ״לעשות כסף״ ממכירת המערכת לגורמים בחו׳ל ? והלא מטרת התעשיה הבטחונית היא ״לעשות כסף״ !

  4. למה לא יוצאים לרחוב? נושא זה שווה מאמץ יותר ממחאת הדיור 2011, ומי שיכולים להוביל אותו יודעים להקים מאהל ולארגן טוב יותר מדפני ליף. הערה: התארגנות חברתי יכולה להצמיח מיזמים ששווים הרבה גם במובן הכלכלי. אם משרד הבטחון לא דואג לנו, מה מונע מאומת הסטרטאפ ליזום פתרונות… הייתי מציעה להתחיל מעצומה ואוהל אחד במקום מרכזי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *