[בכרזה: ההתנתקות מעזה כ'ניסוי מעבדה'- מה למדנו? התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי tiburi לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

[מאמר זה ראה אור לראשונה בעיתון 'מקור ראשון' והוא מובא פה באדיבות nrg.co.il, באישור מערכת העיתון והמחבר] [לקובץ המאמרים על ההתנתקות ותוצאותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'למידה', לחצו כאן]

עודכן ב- 21 באוגוסט 2022

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

*  *  *

בקיץ 2005, לקראת ההתנתקות, פרסמה 'המועצה לשלום וביטחון' הצהרה חתומה בידי מאות בכירים לשעבר במערכות הביטחון בהבטחה: "ההתנתקות תשפר את מצבה הביטחוני של מדינת ישראל."

גם כיום, רבים מידי מאותם "מומחי ביטחון" - בהם גם אלוף במיל' יאיר גולן - ממשיכים להחזיק בדעה כי ההתנתקות מרצועת עזה היטיבה את מצבה הביטחוני של מדינת ישראל.

[בתמונה: כוחות הביטחון מפנים את תושבי כפר דרום, לאחר שסירבו לפינוי מרצון. מקור התמונה: ארכיון התמונות הלאומי. הצלם: ZAMIR YOSSI, לע"ם]

טענתם נתמכת בעיקרה על השוואת מספר הפצועים וההרוגים בשנים שלפני ההתנתקות לשנים שלאחריה. הם לא סופרים את השקעות העתק במיגון היישובים, בבניית מכשול נוסף שעלותו עד כה מעל ארבעה מיליארד שקלים, ואת העלות הכבדה של שלושת המבצעים וסבבי הלחימה. עלותו לדוגמה של מבצע 'צוק איתן' לבדו, בסכום ההוצאה הצבאית יחד עם ההוצאות האזרחיות וחישוביי אובדן התוצר, עלו על עשרה מיליארד שקלים.

ה"מומחים" גם מתעלמים ממאזן האיום שיצר חמאס באמצעות יכולותיו לשבש את שגרת החיים בעורף הישראלי; וכמובן, מתכחשים לתופעת אובדן חופש הפעולה הישראלי, הנובעת מהתהוותו של מאזן האיום הרקטי. מעל לכל ולפני הכל, בהצבת מספר הנפגעים כמדד עיקרי לבחינת מצב ביטחוני.

ה"מומחים" מתעלמים מההבנה, שמשוואת ביטחון לאומי רחוקה מלהיות תלויה בעיקרה בכמות הפצועים וההרוגים. אם זה אכן היה מדד עיקרי, היה מוטב לבריטניה הגדולה, להשלים עם השתלטות ארגנטינה על איי פוקלנד ולא לצאת למלחמה על מספר איים בקצה האוקיינוס:

[לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]

[בתמונה: מלחמת פוקלנד. חיילים ארגנטינאים שנכנעו, תחת שמירה של חיילי גדוד צנחנים 2 (בכומתות האדומות). התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Griffiths911. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

במאמר נוקב ומבריק תיאר תא"ל ערן אורטל (ראו תמונה משמאל) את המציאות האסטרטגית והמבצעית שהתהוותה ברצועת עזה עם השלמת הנסיגה:

"ההתנתקות הביאה להתפתחותן של המנהרות כאמצעי עוקף גדר... ולהתפתחות מערכת ההתקפה הרקטית של חמאס שגם היא מבוססת בחלקה על תווך תת קרקעי...". טענתו המרכזית של אורטל היא, "שכל עוד מחזיק האויב ביכולת אש מרתיעה כלפי ישראל, הוא ייהנה מ'חופש עיסוק' הכולל חופש לחפור מנהרות ולהתעצם צבאית." (ערן אורטל, "במעמד צד אחד – אתגר האסטרטגיה הישראלית התפתחות איום המנהרות בצל האיום הרקטי" בין הקטבים, גיליון 15, מרץ 2018, מרכז דדו לחשיבה צבאית).

[תמונתו של תא"ל ערן אורטל משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Wess. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

לא במקרה, אלה המחזיקים בדעה כי ההתנתקות היטיבה את מצבה הביטחוני של ישראל, הם גם אלה התומכים בפעולות התנתקות נוספות ביהודה ושומרון. הזיקה בין מה שהתפתח בעזה לאחר יציאתנו ועקירת יישובינו שם, בקיץ 2005, לבין מה שיכול להתהוות אם מהלך דומה ימומש ביהודה ושומרון, מחייבת למידה עניינית וביקורתית בהתייחסות לכל שהתרחש ברצועת עזה בארבעה עשר השנים האחרונות.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

[בתמונה: כוחות הביטחון מפנים את תושבי כפר דרום, לאחר שסירבו לפינוי מרצון. מקור התמונה: ארכיון התמונות הלאומי. הצלם: ZAMIR YOSSI, לע"ם]

לקיחת השלטון על ידי החמאס

נסיגת מדינת ישראל חיזקה את גישת החמאס כי החרות הפלסטינית תושג בדרך ההתנגדות ולא בדרך המדינית כגישת אבו מאזן. להתהוותה של ישות ריבונית חמאסית ברצועת עזה, השלכות רבות המחייבות בחינה מחדש של דרך אוסלו. הנחת יסוד שנמוגה, בהשפעת ההתנתקות, היא ההנחה כי בוויתורים הדדיים בין העמים, ייווצרו תנאים להכרה הדדית ולהשלמה עם סיום הסכסוך.

בגישת חמאס שהפכה לדומיננטית, לא וויתור למען שלום, הניע את הישראלים לסגת מעזה, אלא - כמו בנסיגתם מדרום לבנון - הייתה זו תוצאת מצוקתם לנוכח פעולות ההתנגדות המתמשכות. במגמה זו הוטל על פתרון שתי המדינות, הגיון ראדיקלי, שצבע אותו כדברי חאלד משעל, בצבעי תכנית שלבים מתמשכת בדרך של מאבק לאין קץ.

[בתמונה: חאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס עד 2017, וראש מועצת השורא כיום. המקור: פייסבוק]

ההיפרדות כהגיון מרחבי

מזה שנים מוכוונת תקוות הישראלים להסדרה מרחבית מפרידה, כפי שתוארה על ידי אהוד ברק (ראו תמונה משמאל) בהיותו ראש ממשלה במילים: "הם שם ואנחנו כאן".

[מקור תמונתו של אהוד ברק משמאל: פייסבוק]

עם יציאתנו מרצועת עזה, המרחב עוצב בהגיון זה, במערכת גבול טוטאלית, המסדירה את ההפרדה באמצעות גדר ומשטר גבול צבאי מובהק ונוקשה. בכך הושג לכאורה מצב הפרדה אידיאלי.

אלא שאורח התפתחות החמאס והתפתחות הג'יהאד הפלסטיני, בדפוסי התחמשותם ובהגיון פעולתם, הציב לנו אתגר מערכתי מורכב. עבור רקטות ופצצות מרגמה, גם לבלוני נפץ ותבערה, הגדר אינה מכשול, וכך גם לגבי איום המנהרות.

הגדר אמנם מסייעת בשגרת הביטחון השוטף, אך באופן סימטרי מסייעת גם ליריב המתעצם בבטחה מעבר לגדר. בחסות הגדר והסדר המרחבי המפריד, הצליחו חמאס והג'יהאד, לבנות כוח צבאי סדור, מאורגן על בסיס גדודים וחטיבות, עשיר במערכי אש רקטיים חבויים ומוגנים, ונתמך על ידי מערכת פיקוד ושליטה יעילה. את כל זה לא היה ניתן לבנות ולקיים אלמלא ההסדרה המרחבית המפרידה בחציצה מוחלטת בין "כאן לשם". כאן יסוד ההבדל בין דפוסי התארגנותו של חמאס בעזה המופרדת מאחורי גדרות, לבין קשיי התארגנותו של חמאס ביהודה ובשומרון, כולל במרחב חברון, שם הוא מוכר כבעל עוצמה.

[להרחבת המושג: 'מערכה', לחצו כאן]

[בתמונה: הכניסה לישוב מורג, חסומה בעזרת פחי אשפה, למניעת כניסת כוחות הביטחון הבאים לפנות את תושבי המקום. מקור התמונה: ארכיון התמונות הלאומי. הצלם: MARK NEYMAN, לע"ם]

תנאי פירוז

בהחלטת ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, לממש את נסיגתנו מרצועת עזה במלואה, כולל ויתור על אחיזתנו בציר "פילדלפי" בגבול רצועת עזה ומצרים, נוצרו תנאים להצטיידות חמאס והג'יהאד בנשק תקני מתקדם בכמויות גדולות.

מהלך דומה ביהודה ובשומרון שיאות לדרישה הפלסטינית לוויתור על בקעת הירדן, עלול להביא לפתחי גוש דן ונמל תעופה בן גוריון פוטנציאל איומים בלתי מתקבל על הדעת.

[תמונתו של אריאל שרון משמאל ההיא נחלת הכלל]

אלה רק מקצת השיקולים שמתחייבים להבחן בכובד ראש אחראי, לקראת כל צעד דומה ביהודה ושומרון.

במה שקרה אם כן ברצועת עזה, מאז קיץ 2005, על מלוא הקשיים שהוצבו בפנינו במלוא נוכחותם המאתגרת, מצויה ברכה, בבחינת תנאי למידה מ"ניסוי מעבדה" מקדים. תוצאות הניסוי - הנחוות יום יום על בשרם של תושבי עוטף עזה וערי הדרום - מסייעות היטב במאבק על דעת הקהל, בהמלצה להטלת ספק בחוכמת ה"מומחים" הממשיכים לחתור לנסיגות נוספות ביו"ש עד קו גדר ההפרדה. ההבטחה הטמונה בסידור המרחבי: "הם שם ואנחנו כאן", נוסתה במלואה ברצועת עזה וכשלה.

במאבק על הסיפור - המסביר לציבור את הגיון התפתחות האיום מעזה מאז ההתנתקות - טמונה הצלת מדינת ישראל מפני פוטנציאל הסיכון החבוי ב"פתרון" שתי המדינות.

[לקובץ המאמרים על ההתנתקות ותוצאותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'למידה', לחצו כאן]

 מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), מומחים, פרשנים ומאחזי עיניים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 26/5/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אמנות המערכה, ייצור ידע, 2/5/14.