[בתמונה: מיצר הורמוז. הנקודה האסטרטגית שמאפשרת לאיראן לאיין על תנועה חופשית של ספינות במפרץ הפרסי... התמונה היא נחלת הכלל]

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק]

המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...

[לאתר של עמר דנק, לחצו כאן]

*  *  *

'ברכות' לרוסים ולאיראנים על חתימת הסכם לשיתוף פעולה ימי במיצרי הורמוז (ראו הכתבה למטה).

במשך 4 שנים (כמעט) אנחנו שומעים שוב ושוב על כך שהאינטרסים של הרוסים והאיראנים סותרים, ועוד דקה הרוסים מוציאים את האיראנים מסוריה.

אבל במציאות הרוסים והאיראנים שיתפו פעולה בסוריה, והכריעו את מלחמת האזרחים. הנכונות להרחקת איראנים מרמת הגולן לא כללה את חזבאללה ועוד מספר רקטות, טילים ואמצעי מודיעין שישראל תוקפת (ונתקפת) לפעמים מהגולן הסורי.

[לכתבה המלאה באתר החדשות MEHR, לחצו כאן]

זאת אותה מציאות, שמסרבת להכיר בעובדה, ששיתוף הפעולה של הרוסים עם האיראנים מעצים את הקרנת העוצמה האזורית של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, כיוון שהחולשה שהאמריקאים מפגינים תביא את כל מדינות האזור למוסקבה. הרי בסופו של דבר, צריך גם "להסתדר" מדינית, ולא להילחם כל הזמן.

אמנם התקיפות של ישראל מחייבות את הרוסים להתייחס אלינו כפקטור; ולאור זאת, הם מנהלים את המהלכים נגד ישראל בצורה איטית והדרגתית, כמו שמבשלים את הצפרדע;, אבל לתפיסתי הוקטור ברור ומובהק, וישראל פשוט מתכחשת אליו.

כאשר ישראל הבינה באיחור, שהאיראנים מתבססים בסוריה, היא התחילה לתקוף אותם בקול גדול, כדי לנסות להרחיב את המתח בין הרוסים לאיראן. לזכות היריבים שלנו, הם הכילו את התקיפות הכואבות כיוון שהסתכלו מעבר לאופק והבינו שבטווח הקצר והבינוני יש אינטרסים חשובים יותר. למען אינטרסים אפשר לשלם מחירים כואבים, כאשר כל היום העיסוק הוא הרתעה ופגיעה בהרתעה אי אפשר לבחון אירועים בהקשר רחב.

התקיפות של ישראל אמנם פוגעות באיראנים במידה מסויימת, אבל הן לא פורמות את הקשר האיראני-רוסי, הן לא משפיעות בצורה ממשית על הרוסים, מה שמאפשר לפוטין להכיל אותן, כל עוד הוא רואה התקדמות במעמדו האזורי.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

האסטרטגיה של ישראל נוחלת כשלון, ניתן לראות לכך רמזים מכל עבר – חסימות ה-GPS הרוסיות, ההערכות של הרוסים לשליחת סוללות 300-S נוספות, ההתבססות האיראנית חזבאללאית בסוריה לא נבלמת. כמו תמיד החלק הכי קשה הוא זיהוי המצב וההכרה במציאות. אפשר גם לא להסכים עם דברי, אבל הבעיה הכי גדולה שאיני מזהה בישראל ויכוח על סוגיות כל כך חשובות. יש פחד אמיתי להתווכח על בטחון וסוגיות במדיניות הבטחון של ישראל, ולכן אנחנו מקבלים רק ברבורי בטחון עצמי, הרתעה בקול בס.

אגב, כותב השורות האלו סבור שיש גם יתרונות להתבססות האיראנית בסוריה. ככל שנכסיה יגדלו הפגיעות והמחיר שניתן לגבות מהם בטווח קרוב לישראל (ולא באיראן) עולה.