[בתמונה: חטא היוהרה ומחירו... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי pixel2013 לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

[לקובץ המאמרים על פרשת עקב, לחצו כאן]

עודכן ב- 30 ביולי 2023

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים.

היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני).

החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי.

הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פָּרָשַׁת עֵקֶב היא פרשת השבוע השלישית בספר דברים. היא מתחילה בפרק ז', פסוק י"ב ומסתיימת בפרק י"א, פסוק כ"ה (ויקיפדיה: פרשת עקב).

להלן הנושאים העיקריים בפרשה:

• על חטאי היוהרה ושחיתות הכוח,
• על הקשר בין מעשים לתוצאות (עקב כך יקרה לך כך...),
• על לוחות הברית בתוך ארון,
• על משמעות אהבת אלוהים,
• על "עבודה זרה" מודרנית,
• על אחריות

ועוד נושאים מרתקים. מקווה שתמצאו עניין!

דברים, פרק ח' - כוחי ועוצם ידי (חטא היוהרה)

משה חושש מאוד מההתנהגות המוסרית של עם ישראל, ברגע שיקבלו את המתנה הגדולה מיהוה: ארץ ישראל.

נתחיל מהסוף: יז וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה ׃ יח וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה ׃ פ יט וְהָיָ֗ה אִם־שָׁכֹ֤חַ תִּשְׁכַּח֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָֽלַכְתָּ֗ אַחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַעֲבַדְתָּ֖ם וְהִשְׁתַּחֲוִ֣יתָ לָהֶ֑ם הַעִדֹ֤תִי בָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵדֽוּן ׃ כ כַּגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר יְהוָה֙ מַאֲבִ֣יד מִפְּנֵיכֶ֔ם כֵּ֖ן תֹאבֵד֑וּן עֵקֶב לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם.

אם תחשוב, שכל הטוב שיש לך הוא כתוצאה מהכוח שלך; ולא תזכור שיהוה הוא זה שנותן לך את הכוח, אזי יבואו עליך דברים רעים ולמעשה יהוה "יתהפך" עליך וישמיד אותך. למעשה משה אומר דברים נחרצים נגד חטא היוהרה ושכרון הכוח.

[בתמונה: אז והיום - יוהרה ושיכרון כוח - כולם טווסים.... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי GregMontani לאתר Pixabay]

מעניין שמשה מתייחס בדבריו גם לכל אחד באופן פרטי וגם לעם כולו כיחידה לאומית אחת.

כמה פסוקים קודם מתאר משה את המתנה עצמה ועד כמה היא טובה: ז כִּי יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶרֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר ׃ ח אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ ׃ ט אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא־תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶרֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת.

המתנה כוללת:

• מים
• שבעה מיני מאכל: חיטה, שעורה, גפן (ענבים), רימון, זיתים, שמן, דבש (כן כן, שבעת המינים זה מהפרק הזה!)
• מחצבים – נחושת (ומסתבר שעוד כמה דברים, כמו גז למשל...)

נפלא. באמת תיאור נהדר של ארץ מקסימה. ובצמוד לתיאור הזה: לְמַ֣עַן הוֹדִֽעֲךָ֗ כִּי לֹ֣א עַל־הַלֶּ֤חֶם לְבַדּוֹ֙ יִחְיֶ֣ה הָֽאָדָ֔ם כִּ֛י עַל־כָּל־מוֹצָ֥א פִֽי־יְהוָ֖ה יִחְיֶ֥ה הָאָדָֽם.

הפסוק הזה מפורש בדרך כלל באופן הבא: האדם לא חי רק על מה שהוא מצליח לייצר (לחם); אלא, הוא חי על פי מה שיהוה רוצה (על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם).

[בתמונה: ארץ מתנה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי pixel2013 לאתר Pixabay]

ומה יחשוב אדם כמוני, שלא מאמין שיש יהוה ובוודאי שאינו מאמין שיהוה מחליט איך אנשים או עמים יחיו? אני מציע את המחשבה הבאה:

האדם חי, לא רק על-פי מה שהוא מייצר וצורך (זה הלחם, החומר) אלא בעיקר על פי שהוא מייצר ונותן לאחרים (זה מוצא פי יהוה, הרוח האנושית, המוסר, צלם אלוהים).

בראייה הזו:

• מי שמוצא גז לוקח לעצמו במידה ונותן את הרוב לחברה.
• מי שמנהל בנק לוקח לעצמו במידה ואת השאר מחלק עם העובדים.
• מי שמקבל זיכיון על מחצבי ים המלח לוקח לעצמו במידה ולא מפטר עובדים שמשכורתם נמוכה.
• מי שנבחר לראש ממשלה חי בצניעות ומשתמש בבחירה כדי לשרת את הבוחרים.

נחזור להתחלה – כל הפרק הזה, והרבה פרקים אחרים בספר דברים, נכתב כאזהרה לבני ישראל מהתנהגותם מרגע שייכנסו לארץ ישראל ויהיו "אדונים" על ארצם.

אפשר לסכם את זה במשפט אחד – חטא היוהרה והכוח יובילו את הפרט והציבור לאבדון. כל כך מתאים לימים בהם אנחנו חיים היום ונכתב לפני 3000 שנה....

באותה ארץ, באותו פרק, שבעת המינים מחד גיסא; וחטא היוהרה מאידך גיסא... תבחרו!

[בתמונה: מי שמוצא גז לוקח לעצמו במידה? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי catmoz לאתר Pixabay]

דברים, פרק ט' – עם קשה עורף

משה ממשיך בנבואות הזעם שלו, רגע לפני הכניסה לארץ ישראל. הוא נותן כאן פרק מאלף בהבנת חטא היוהרה של עם ישראל:

אתם תכבשו את הארץ ותנצחו את יושביה הענקים והגיבורים. אבל הניצחון הזה הוא ניצחון שיחזיק מעמד, רק אם תתנהגו בארץ באופן שונה מיושבי הארץ הנוכחיים. הארץ אינה שלכם! זכותכם על הארץ מותנית בהתנהגותכם. ואם לא תתנהגו כראוי, הארץ תילקח מכם:

ד אַל־תֹּאמַ֣ר בִּלְבָבְךָ֗ בַּהֲדֹ֣ף יְהוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֹתָ֥ם׀ מִלְּפָנֶיךָ֮ לֵאמֹר֒ בְּצִדְקָתִי֙ הֱבִיאַ֣נִי יְהוָ֔ה לָרֶ֖שֶׁת אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְרִשְׁעַת֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה יְהוָ֖ה מוֹרִישָׁ֥ם מִפָּנֶֽיךָ ׃ ה לֹ֣א בְצִדְקָתְךָ֗ וּבְיֹ֨שֶׁר֙ לְבָ֣בְךָ֔ אַתָּ֥ה בָ֖א לָרֶ֣שֶׁת אֶת־אַרְצָ֑ם כִּ֞י בְּרִשְׁעַ֣ת׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ מוֹרִישָׁ֣ם מִפָּנֶ֔יךָ וּלְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהוָה֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב.

מדהים – ארץ ישראל לא ניתנת לעם ישראל כי הוא עם צודק או טוב יותר מאחרים. היא ניתנת רק בגלל שיהוה הבטיח אותה לאברהם ליצחק וליעקב, ובגלל שמי שגר בה היום הוא רשע. המשמעות היא ברורה – הארץ בפעם הזאת ניתנת בגלל ההבטחה. היא תישאר שלכם רק אם תהיו אנשי צדק וישרי לב. כלומר – היא תישאר שלכם רק אם תבחרו בטוב, בחיים!

עד היום, אומר משה לעם, הוכחתם שאינכם ראויים למתנה שיהוה הבטיח לתת לכם – ארץ ישראל. אתם עם בכיין, לא מאמין, מתלונן, בוגדני, והביטוי המתאר אתכם הוא "עם קשה עורף". קשה עורף זה לא רק עקשן. קשה עורף זה גם עם שאינו רואה מה קורה סביבו, שעסוק בעצמו, שרואה רק דרך אחת לפניו ואינו משנה את דרכיו גם לנוכח שינויי הזמן והתנאים:

ו וְיָדַעְתָּ֗ כִּי לֹ֤א בְצִדְקָֽתְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֜ אֶת־הָאָ֧רֶץ הַטּוֹבָ֛ה הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּ֑הּ כִּ֥י עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף אָֽתָּה ׃ ז זְכֹר֙ אַל־תִּשְׁכַּ֔ח אֵ֧ת אֲשֶׁר־הִקְצַ֛פְתָּ אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בַּמִּדְבָּ֑ר לְמִן־הַיּ֞וֹם אֲשֶׁר־יָצָ֣אתָ׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד־בֹּֽאֲכֶם֙ עַד־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה מַמְרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם עִם־יְהוָֽה.

דע לך עם ישראל – אתה מקבל את הארץ לא כי אתה צודק. אתה מקבל את הארץ כשאתה "עם קשה עורף" ועליך לשנות זאת; כי אחרת, יהוה יכעס וירצה להשמיד אותך, ואז אני משה, לא אהיה כאן כדי להציל אתך.

וכאן חוזר משה ארבעים שנה לאחור. אני יכול לראות את עיניו זועמות ובוכות ביחד עת הוא נזכר באותו רגע בו ירד מהר סיני עם לוחות הברית: יז וָאֶתְפֹּשׂ֙ בִּשְׁנֵ֣י הַלֻּחֹ֔ת וָֽאַשְׁלִכֵ֔ם מֵעַ֖ל שְׁתֵּ֣י יָדָ֑י וָאֲשַׁבְּרֵ֖ם לְעֵינֵיכֶֽם ׃ יח וָֽאֶתְנַפַּל֩ לִפְנֵ֨י יְהוָ֜ה כָּרִאשֹׁנָ֗ה אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶחֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי עַ֤ל כָּל־חַטַּאתְכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חֲטָאתֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה לְהַכְעִיסֽוֹ.

הבאתי לכם את הלוחות, ונאלצתי לשבור אותם ולהתחנן עליכם; כי אתם בניתם עגל זהב, ואלוהים רצה עקב כך להשמיד אתכם.

עיניים קשות, בוחנות וחדות היו למשה.

[בתמונה: עיניים קשות, בוחנות וחדות היו למשה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

מכל זה אני למד; שלמעשה, אין כלל קדושה לארץ ישראל או לעם ישראל בפני עצמם. רק חיבור של עם ישראל, היושב בארץ ישראל, ומתנהג באופן צודק וישר לב, בהתאם לנסיבות ולא בקשיחות ובקשיות עורף – רק חיבור כזה יוצר מצב שאפשר לכנותו "מצב של קדושה" שאז נוכל להתמודד מול עמים אחרים, חזקים ככל שיהיו, ללא עזרה ונסים מיהוה.

מדינת ישראל של 2019 הולכת ומתקרבת להגשמה של נבואת הזעם של משה. חטא הגאווה והכוח גובר על צדקת הדרך ויושר הלב והתוצאה הצפויה היא חורבן בית שלישי. אז, נחזור לגלות ונוכל להתגאות בעוד 2000 שנה של שמירת גחלת היהדות ללא מימוש עצמאות מדינית בארץ ישראל.

לא חבל?!

דברים, פרק י' - איך אוהבים את אלוהים

בפרק הזה חוזר משה לאירוע של מתן לוחות הברית בהר.

בפרק הקודם משה מזכיר שאת הלוחות הראשונים הוא שבר בגלל התנהגות לא ראויה של העם: טז וָאֵ֗רֶא וְהִנֵּ֤ה חֲטָאתֶם֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם עֲשִׂיתֶ֣ם לָכֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה סַרְתֶּ֣ם מַהֵ֔ר מִן־הַדֶּ֕רֶךְ אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶתְכֶֽם ׃ יז וָאֶתְפֹּשׂ֙ בִּשְׁנֵ֣י הַלֻּחֹ֔ת וָֽאַשְׁלִכֵ֔ם מֵעַ֖ל שְׁתֵּ֣י יָדָ֑י וָאֲשַׁבְּרֵ֖ם לְעֵינֵיכֶֽם.

בפרק הזה, משה מקבל את הלוחות בפעם השנייה (אלוהים עושה העתק) אבל מכניס אותם לתוך ארון: א בָּעֵ֨ת הַהִ֜וא אָמַ֧ר יְהוָ֣ה אֵלַ֗י פְּסָל־לְךָ֞ שְׁנֵֽי־לוּחֹ֤ת אֲבָנִים֙ כָּרִ֣אשֹׁנִ֔ים וַעֲלֵ֥ה אֵלַ֖י הָהָ֑רָה וְעָשִׂ֥יתָ לְּךָ֖ אֲר֥וֹן עֵֽץ ׃ב וְאֶכְתֹּב֙ עַל־הַלֻּחֹ֔ת אֶת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל־הַלֻּחֹ֥ת הָרִאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר שִׁבַּ֑רְתָּ וְשַׂמְתָּ֖ם בָּאָרֽוֹן.

מדוע יהוה מצווה לשים את הלוחות בתוך ארון? התשובה פשוטה – יהוה יודע שהעם הזה עוד יחטא פעמים רבות. לכן, הוא אינו ראוי להיות בקשר עם הלוחות. את הלוחות אפשר יהיה להוציא מהארון רק כאשר העם יהיה ראוי להם.

אגב כשזה יקרה – כבר לא יצטרכו את הלוחות.

[בתמונה: את הלוחות אפשר יהיה להוציא מהארון רק כאשר העם יהיה ראוי להם. אגב, כשזה יקרה – כבר לא יצטרכו את הלוחות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי depaulus לאתר Pixabay]

לא יכולתי להתחמק מהאסוציאציה על להט"בים ה"יוצאים מהארון". הם למעשה שואלים את החברה: "אתם כבר מסוגלים לקבל אותנו?"

אז נכון שלהט"בים אינם לוחות הברית, אבל יחס החברה למה שנמצא בתוך הארון צריך להיות כזה שיאפשר גם ללוחות הברית וגם ללה"טבים לחיות ללא ארון המגן עליהם מפני החברה.

הפרק ממשיך ומשה מבקש מעם ישראל לאהוב את יהוה: יב וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָה יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְיִרְאָה אֶת־יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ.

מה בסך הכל דורש ממך יהוה:

1. שתגלה כלפיו יראה. כלומר – שתפחד ממנו ותיתן לו כבוד.
2. שתקיים את הדרך שיהוה מתווה לך.
3. שתאהב את אלוהים בכל לבבך (כושר השיפוט נמצא בלב) ובכל נפשך.

מדוע יהוה צריך שיאהבו אותו? הוא הרי מעל כל זה. מדוע הוא אינו מסתפק ביראה ובעשיית המצוות? ההמשך מבהיר את העניין – שמירת המצוות היא כדי שלאדם ולעם יהיה טוב: יג לִשְׁמֹ֞ר אֶת־מִצְוֹ֤ת יְהוָה֙ וְאֶת־חֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְט֖וֹב לָֽךְ.

אלוהים לא צריך דבר כי הוא שולט בכל: יד הֵן לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַשָּׁמַ֖יִם וּשְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם הָאָ֖רֶץ וְכָל־אֲשֶׁר־בָּֽהּ. אבל, יהוה נתן הבטחה לאברהם יצחק ויעקב; והדרך היחידה שבה יוכל לקיים את ההבטחה היא שלך, לעם ישראל, יהיה טוב.

ואיך יהיה לך טוב? טוב זה פשוט – קח דוגמה מיהוה!! מנהיגות זה קודם כל דוגמה אישית. ובפרק הזה מתמצת משה את יהוה בצורה שקשה שלא להתפעל ממנה: יז כִּי יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם הוּא אֱלֹהֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים וַאֲדֹנֵ֖י הָאֲדֹנִ֑ים הָאֵ֨ל הַגָּדֹ֤ל הַגִּבֹּר֙ וְהַנּוֹרָ֔א אֲשֶׁר֙ לֹא־יִשָּׂ֣א פָנִ֔ים וְלֹ֥א יִקַּ֖ח שֹֽׁחַד ׃ יח עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפַּ֥ט יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאֹהֵ֣ב גֵּ֔ר לָ֥תֶת ל֖וֹ לֶ֥חֶם וְשִׂמְלָֽה ׃ יט וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם.

[בתמונה: לאהוב את ה' דרך הדאגה לחלש... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

יהוה הוא גדול, חזק, גיבור. הוא אלוהי האלוהים (גם אם יש עוד אלוהימים – יהוה הוא הבוס שלהם)... ואיך זה בא לידי ביטוי כל החוזק הזה – בעשיית צדק (לא רק ליהודים!), באי לקיחת שוחד ובדאגה לחלשים ביותר בחברה – יתום, אלמנה, גר (כמו שאתם הייתם בארץ מצרים).

זו התמצית – לאהוב את יהוה דרך עשיית משפט צדק, דרך אי לקיחת שוחד ודרך אהבה ודאגה לחלש. בעצם, ידוע הוא שיהוה נמצא למעשה בתוכנו. אז בראייה הזו, זה אפילו מובן מאליו – לאהוב את יהוה זה להתייחס באופן שווה לכולם, כי כולם מכילים את יהוה בתוכם.

משה נותן לכל אדם ולכל מנהיג את תמצית עקרון החיים כפי שדורש יהוה. מסתבר שכדי לאהוב את יהוה אין צורך להתפלל יותר מדי (אם בכלל), אין צורך להקריב קרבנות, אין צורך בגילויים חיצוניים כלשהם שנועדו להזכיר לאדם שיש יהוה.

אפילו הפרדה בין נשים לגברים לא נדרשת...

מה שבאמת צריך זה לא לקחת שוחד, לעשות משפט צדק, לאהוב את החלשים בחברה ולעזור להם – כל כך פשוט עד שממש אפשר להשתגע.

דברים, פרק יא' - בחירה

פרק העוסק בבחירה בין טוב לרע, בין ברכה לקללה: כו רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה. בחירה בטוב כוללת שמיעה של מצוות יהוה: כז אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֹת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם. 

בחירה ברע כוללת אי-שמיעה של מצוות יהוה והליכה אחרי אלוהים אחרים: כח וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֹת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם.  

מעניין שכאשר מדובר בבחירה ברע, משה מדגיש את נושא הבחירה ללכת אחרי אלוהים אחרים.

מדוע משה מפרט דווקא את הדיבר השני ("לא יהיה  לך אלוהים אחרים על פני...")? מדוע בכלל משה מפרט משהו? הרי במשפט הבחירה בטוב אין כלל פירוט?

לדעתי משה מתייחס בפרק הזה, לאיום הגדול ביותר שהוא רואה לעם כשייכנס לארץ ישראל. הארץ מלאה בעמים עובדי אלילים. עבודת האלילים עשויה להיות כה מפתה, שמשה בוחר לציין אותה בתור הסכנה הגדולה ביותר ממנה יש להישמר מאוד. כאילו אומר משה – הימנעו מעבודה זרה, כל השאר כבר יסתדר.

היום, בישראל של 2019,  אין תרבות של עבודת אלילים בארץ ישראל. אז ממה עלינו להיזהר? אני חושב שיש רובד עמוק יותר בבחירה בין ברכה לקללה – זה לא רק שכר ועונש – זה בעיקר רובד לקיחת האחריות! משה אומר לנו, שאנחנו אחראים למה שקורה.

בפרק מתואר עד כמה עדינה ארץ ישראל ותלויה בגשם שיבוא משמים: יא וְהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֨מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֥רֶץ הָרִ֖ים וּבְקָעֹ֑ת לִמְטַ֥ר הַשָּׁמַ֖יִם תִּשְׁתֶּה־מָּֽיִם. כתוצאה מהרגישות הזו דורש יהוה לשמור על המצוות ואז הוא ידאג שהגשם יבוא בזמן: יד וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ יוֹרֶ֣ה וּמַלְק֑וֹשׁ וְאָסַפְתָּ֣ דְגָנֶ֔ךָ וְתִֽירֹשְׁךָ֖ וְיִצְהָרֶֽךָ ׃ טו וְנָתַתִּ֛י עֵ֥שֶׂב בְּשָׂדְךָ֖ לִבְהֶמְתֶּ֑ךָ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ.

ואם תלכו אחרי עבודת אלילים יהיה רע מאוד, לא ירד גשם והארץ כבר לא תהיה טובה: טז הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּ֥ן יִפְתֶּ֖ה לְבַבְכֶ֑ם וְסַרְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם ׃ יז וְחָרָ֨ה אַף־יְהוָ֜ה בָּכֶ֗ם וְעָצַ֤ר אֶת־הַשָּׁמַ֨יִם֙ וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהָ֣אֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִתֵּ֖ן אֶת־יְבוּלָ֑הּ וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֗ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יְהוָ֖ה נֹתֵ֥ן לָכֶֽם.

האיזון הנדרש בטבע תלוי במעשים של האנשים. יהוה אומר לכולם, למאמינים וללא מאמינים בו, שהם אחראים למה שקורה בעולם. בדיוק כפי שאדם וחווה, מרגע שאכלו מעץ הדעת הפכו להיות אחראים למה שקורה בעולם.

אדם וחווה, מרגע שאכלו מעץ הדעת, עזבו את הגן בעדן ועברו לחיות בעולם האמתי. בני ישראל, מרגע שקבלו את תורת המוסר של משה, עזבו את מדבר הגן בעדן (שם הם לא היו אחראים על כלום, הכל ניתן להם משמים) ועברו לארץ ישראל, שיכולה להיות עבורם הגן בעדן, אם רק ישמרו על תורת המוסר של משה.

בעיני, בישראל 2019:

• מסתובבת יותר מדי עבודה זרה; ולכן, יש סכנה גדולה להמשך הקיום שלנו פה.
• יותר מדי פערים בחברה שיש פוליטיקאים שמקפידים לשמר אותם – זו עבודה זרה.
• יותר מדי פערי שכר שיש טייקונים ופוליטיקאים שמקפידים לשמר אותם – זו עבודה זרה.
• יותר מדי אנשים שאינם מרגישים שותפים לבנייה של מדינת ישראל כמדינת מופת לאזרחיה – זו עבודה זרה.
• יותר מדי אנשים שבשם אלוהים ותורת פוגעים באנשים אחרים – זו עבודה זרה.
• יותר מדי דיבורים שלוחי רסן עד כדי אלימות מילולית בוטה ברשת ובאוויר – זו עבודה זרה.
• יותר מ 50 שנים של כיבוש – זו עבודה זרה.
• יותר מדי "אני" – זו עבודה זרה.
• יותר מדי קדושה לאדמה ולמקומות – זו עבודה זרה!

[בתמונה משמאל: זה הכל עבודה זרה... לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Greg Kidd לאתר flickr]

יענקלה רוטבליט שואל בשיר "ככלות הקול והתמונה":

כי אחרי ככלות הקול והתמונה; מישהו יכול לשאול בלי כוונה;

מתי בפעם האחרונה; עשית משהו בשביל מישהו?

תסלם מבצעים ושואלים: "מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?" – הבחירה בידנו.

[לקובץ המאמרים על פרשת עקב, לחצו כאן]

מקורות

• ויקיפדיה: פרשת עקב.