[תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי (Dean (leu לאתר flickr]
ליטל קמפו היא מנכ"לית 'קמפו - פתרונות עסקיים', המספקת שירותים ניהוליים לחברות ולארגונים: בניית אסטרטגיות שיווק; הגדלת הפעילות העסקית והרווחיות; ניתוח מתחרים, שיתופי פעולה. גיוס וניהול צוותי מכירות לפרויקטים שונים בהיקפם וגודלם. פיתוח מתודולוגיות עבודה, ניהול תקציב, הנהלת חשבונות, מינוף תהליכים ותמיכה ב'קפיצות מדרגה' ניהוליות.
* * *
"התכחשות לעומס": זה מה שעבר לי בראש כשאחד האנשים האהובים עלי בעולם אמר שהוא מרגיש שהגיל מדביק את היכולות.. הוא לא זוכר (!!) כלום.. וכראיה, סיפר שהשבוע שכח שלוש פגישות שתאם...
אז התחלתי לשאול: האם כתבת ביומן? האם בדקת הבוקר מה בלוז?
אז אחרי שהתגברנו על הכשלים הטכניים (כן גוגל, לא יומן כתוב...) הוא ציין, כי בד"כ הוא מכין לוז שבועי כדי לתכנן את הזמן; ושלא נדבר על מעקב רציף של הלוז היומיומי. בקיצור, בדיוק מה שצריך לעשות בכללי ובתקופות עומס בפרט.
אז איך זה שהוא שכח?! הוא נקט במה שמכונה במדעי ההתנהגות "אסטרטגיה של ההתכחשות" - גישה מוכרת להתמודדות עם מצבי לחץ ועם רגשות שונים.
"אסטרטגיה של ההתכחשות" מהי?
היכולת שלנו להכיל הרבה מאוד פרטי מידע היא מוגבלת כפי שכולנו יודעים. השאלה מה קורה כשזה משתלב עם הפעולה האינסטינקטיבית שלנו להתעלם ממה שלא נוח לנו. שם נוצר 'כאוס מנטלי'; בעיקר אגב, אצל כאלה שהיכולת שלהם לומר "לא" כמעט ואינה קיימת.
פתאום נוצר צוואר בקבוק. במקום להישען על תכנון נכון של זמן, תעדוף ואבחנה, היכן נותרו לנו מרווחים בלוז לדברים נוספים, אנו מייצרים התנהגויות כאלו ואחרות, כדי שנוכל לתרץ לעצמנו, מדוע "שכחנו".
התנהגויות כמו; "לא רשמתי ביומן"; "לא פתחתי את הלוז היום, כי ידעתי שלא אעמוד ביעדים שהצבתי לעצמי; "שמרתי ביומן, ואני ממש לא יודע איך זה לא מופיע; ועוד ועוד ניסוחים כאלו ואחרים...
ההבנה - שלא נותר לנו זמן בלו"ז - מאלצת אותנו לומר לא, דבר שרובנו מרגישים לא בנוח איתו. עדיף להתנצל אלף פעם על ההברזה; ולא לקבוע פגישה לזמן הנכון עבורכם...
לסיכום:
"אסטרטגיה של התכחשות" היא 'מנגנון מילוט' מקובל; ויש האומרים אף נחוץ, לעיתים, בעולם הדינמי בו אנחנו חיים.
אבל, לא עדיף להתמודד עם האמת, ופשוט לקנות יומן?
ולא לשכוח! כשבעל מקצוע אומר שהוא עמוס; ואינו זמין לפגישה מידית, הוא רק מעלה את קרנו בפני לקוחותיו!
