[בתמונה: כמה ארונות היו בעצם? היוצר - Paul Hardy - The Bible Revival. התמונה היא נחלת הכלל]

עודכן ב- 20 באוגוסט 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר שני מתוך ארבעה על ארון הברית - ארון העדות. למאמרים האחרים לחץ:

• אבי הראל: האיסור על ראיית ארון הברית;
• אבי הראל: ארון הברית במשכן;

• אבי הראל: הקשר בין העדות לברית.

*  *  *

בפרשת עקב בספר דברים, חוזר משה במהלך נאומו על מעשה שבירת הלוחות, בגלל מעשי העגל של בני ישראל.

משה חוזר ומדגיש את שבירת הלוחות, לאחר שנזכרו כבר בספר שמות באופן נרחב ומפורט, כדלקמן:

"טו וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה, מִן-הָהָר, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, בְּיָדוֹ:  לֻחֹת, כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם--מִזֶּה וּמִזֶּה, הֵם כְּתֻבִים.  טז וְהַלֻּחֹת--מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא--חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת.  יז וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת-קוֹל הָעָם, בְּרֵעֹה; וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, קוֹל מִלְחָמָה, בַּמַּחֲנֶה.  יח וַיֹּאמֶר, אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, וְאֵין קוֹל, עֲנוֹת חֲלוּשָׁה; קוֹל עַנּוֹת, אָנֹכִי שֹׁמֵעַ.  יט וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל-הַמַּחֲנֶה, וַיַּרְא אֶת-הָעֵגֶל, וּמְחֹלֹת; וַיִּחַר-אַף מֹשֶׁה, וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם, תַּחַת הָהָר"[1].

ולעומת זאת בפרשת עקב נאמר כך:" וַיִּתֵּן יְהוָה אֵלַי, אֶת-שְׁנֵי לוחות הָאֲבָנִים--כְּתֻבִים, בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים; וַעֲלֵיהֶם, כְּכָל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ--בְּיוֹם הַקָּהָל.  יא וַיְהִי, מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים, לָיְלָה; נָתַן יְהוָה אֵלַי, אֶת-שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים--לֻחוֹת הַבְּרִית.  יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם:  סָרוּ מַהֵר, מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם--עָשׂוּ לָהֶם, מַסֵּכָה.  יג וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר:  רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא.  יד הֶרֶף מִמֶּנִּי, וְאַשְׁמִידֵם, וְאֶמְחֶה אֶת-שְׁמָם, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; וְאֶעֱשֶׂה, אוֹתְךָ, לְגוֹי-עָצוּם וָרָב, מִמֶּנּוּ.  טו וָאֵפֶן, וָאֵרֵד מִן-הָהָר, וְהָהָר, בֹּעֵר בָּאֵשׁ; וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית, עַל שְׁתֵּי יָדָי.  טז וָאֵרֶא, וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם--עֲשִׂיתֶם לָכֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה:  סַרְתֶּם מַהֵר--מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶתְכֶם.  יז וָאֶתְפֹּשׂ, בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם, מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי; וָאֲשַׁבְּרֵם, לְעֵינֵיכֶם"[2].

[בתמונה: האם שבירת הלוחות ותוצאותיה היו ספונטניים? תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Andy Maguire לאתר flickr]

בתיאור הראשון נראה כי משה שבר את הלוחות באופן ספונטני לחלוטין; ואילו במקור השני בפרשתנו, נראה ששבירת הלוחות נובעת מחטא מעשה העגל והשלכותיו [3]. אולם, קיים עוד הבדל עקרוני בשני התיאורים הללו. בהמשך התיאור של ספר דברים משה הוא אשר בנה את ארון ברית ה', ומי שהניח בתוכו לאחר שירד מהפעם השנייה מהר סיני, כדלקמן:" בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ: וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן"[4], זאת תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שבספר שמות בונה הארון הוא בצלאל על פי הוראותיו המפורטות של משה. שינוי זה מעלה את השאלה, כמה ארונות היו במשכן ארון יחיד או שניים?

רש"י [5] על אתר אומר את הדברים הבאים:" ולא זה הוא הארון שעשה בצלאל שהרי משכן לא נתעסקו בו עד לאחר יום הכיפורים, כי ברדתו מן ההר ציווה להם על מלאכת המשכן ובצלאל עשה משכן תחילה ואחר כך ארון וכלים. נמצא זה ארון אחר היה וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה ואותו שעשה בצלאל לא יצא אלא בימי עלי ונענשו עליו ונשבה". כלומר רש"י בדעה כי היו נבנו שני ארונות למשכן.

דעה דומה לדעתו זו של רש"י מובאת קודם לכן במקורות חז"ל. הירושלמי אומר במפורש כי היו שני ארונות במשכן כדלקמן:" תני רבי יודה בן לקיש אמר: שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, אחד שהייתה התורה נתונה בתוכו ואחד שהיו שברי הלוחות נתונין בתוכו. זה שהייתה התורה נתונה בתוכו, היה מונח באהל מועד, הדא היא דכתיב: וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה. זה שהיו שברי הלוחות בתוכו, היה נכנס ויוצא עמהן ופעמים הוא מתרה עמהן" [6].

[בתמונה: אז מי בנה את ארון הברית? בצלאל או משה?... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Graham-H לאתר Pixabay]

מקבילה לדברי התלמוד הירושלמי אנו מוצאים בתוספתא [7]:" ר' יהודה בן לקיש אומר: שני ארונות היו: אחד שיצא עמהן למלחמה ואחד ששרוי עמהן במחנה. שיצא עמהן למלחמה היה בו ספר תורה, שנאמר: וארון ברית ה' נוסע לפניהם (במדבר י לג). וזה ששרוי עמהן במחנה, זה שהיו בו לוחות ושברי לוחות, שנאמר: וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה (במדבר יד מד)"[8]. איך שלא נפרש את המקורות הללו בשורה התחתונה התוצאה זהה – במשכן במדבר היו לבני ישראל שני ארונות, עובדה מתמיהה מאוד. אשר על כן, הרמב"ן על אתר בפרשת עקב, מפרש את מעשה שני הארונות בדרך ביניים. היות והמדובר בקטע פרשני ארוך נסכם אותו בקצרה.

לדעתי, הארון הראשון נוצר בידי בצלאל, על פי ציווי האל את משה בספר שמות. אולם לאחר שבירת הלוחות הראשונים, ארון זה נגנז, והיה צורך ליצור ארון ברית חדש ללוחות השניים. לשון אחר – בעצם בכל תקופת זמן היה במשכן ארון אחד. הארון הראשון שנגנז עם שברי הלוחות היה בעצם מאופסן עם כלי קודש אחרים שיצאו מכלל שימוש. הרמב"ן מוסיף ואומר כי רש"י לשיטתו מסתמך על דעות של יחידים בספרות חז"ל, ויש הסוברים אחרת. כך שגם הסיעו ממקורות חז"ל אין בו כדי לעגן את פירושו של רש"י במציאות שהייתה במשכן במדבר.

פרט מעניין הקשור לדברינו הוא שבבית המקדש השני לא היה ארון כלל. בספר עזרא מסופר שלאחר שהמלך כורש הכריז (הצהרת כורש), מי בכל מכל עמו, יהי אלהיו עמו, ויעל, ונתן רשות לבני ישראל לעלות לירושלים ולבנות את בית המקדש, הוא מסר לשבי הגולה את כלי המקדש שלקח נבוכדנצר, כדלקמן: "ז וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ, הוֹצִיא אֶת-כְּלֵי בֵית-יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלִַם, וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו.  ח וַיּוֹצִיאֵם, כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, עַל-יַד, מִתְרְדָת הַגִּזְבָּר; וַיִּסְפְּרֵם, לְשֵׁשְׁבַּצַּר, הַנָּשִׂיא, לִיהוּדָה.  ט וְאֵלֶּה, מִסְפָּרָם:  אֲגַרְטְלֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים, אֲגַרְטְלֵי-כֶסֶף אָלֶף, מַחֲלָפִים, תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים.  י כְּפוֹרֵי זָהָב, שְׁלֹשִׁים. כְּפוֹרֵי כֶסֶף מִשְׁנִים, אַרְבַּע מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה; כֵּלִים אֲחֵרִים, אָלֶף.  יא כָּל-כֵּלִים לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף, חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת; הַכֹּל הֶעֱלָה שֵׁשְׁבַּצַּר, עִם הֵעָלוֹת הַגּוֹלָה--מִבָּבֶל, לִירוּשָׁלִָם" [9].

[בתמונה משמאל: המלך כורש. מקור התמונה - Illustration from "Illustrerad verldshistoria utgifven av E. Wallis. volume I": Relief of Cyrus. התמונה היא נחלת הכלל]

אולם, על אף ששבי הגולה בנו את בית המקדש וחידשו את עבודת הקורבנות – בתהליך ארוך וממושך שהסתיים רק בשנתו הרביעית של דריוש, יותר מעשרים שנה לאחר הכרזת כורש - ארון הברית לא הושב למקומו יחד עם כלי המקדש האחרים, וארון אחר לא נבנה תחתיו. כך עולה באופן מפורש מדברי המשנה, הקובעת שבימי בית שני לא היה ארון בקדש הקדשים, ועבודת יום הכיפורים לא נעשתה בין בדי הארון, אלא על אבן השתייה:" משניטל הארון אבן הייתה שם מימות נביאים ראשונים ושתייה הייתה נקראת, גבוהה מן הארץ שלוש אצבעות ועליה היה נותן את מחתת הגחלים ואת הקטורת שהקטיר עליה"[10].

אחרית דבר

בפרשת עקב משה חוזר על מעשה שבירת הברית, והטקסט בספר דברים אודות המעשה שופך אור אחר על התיאור שכבר נמסר בספר שמות. בתיאור הראשון נראה כי משה שבר את הלוחות באופן ספונטני לחלוטין ואילו במקור השני בפרשתנו, נראה ששבירת הלוחות נובעת מחטא מעשה העגל והשלכותיו.

הבדל נוסף הוא בניית ארון ברית ה'. אם בספר שמות בצלאל בנה אותו, הרי שבפרשת עקב בספר דברים משה הוא הנגר המיומן שבנה אותו. הבדל זה הביא את רש"י, שהתבסס על מקורות חז"ל לטעון כי במשכן במדבר היו שני ארונות ברית. ברם הרמב"ן בפירושו מראה שאכן היו שני ארונות, הארון של בצלאל בספר שמות והארון של משה בספר דברים, אולם ארונו של בצלאל נגנז עם שברי הלוחות הראשונים, כך שבפועל היה ארון ברית אחד ששימש לפולחן הקודש. אם נעבור היסטורית למציאות שהייתה בימי בית שני, בו לפי תיאור המשנה לא היה ארון כלל, יתכן שכל ההתעסקות הפרשנית האם היה ארון אחד או שניים מיותרת, היות והפולחן בבית שני נעשה ללא ארון ברית ה'.

[לאוסף המאמרים על פרשת עקב, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת עקב.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת עקב באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/8/19.

[1] שמות, פרק ל"ב, פסוקים ט"ו – י"ט.

[2] דברים, פרק ט', פסוקים י' – י"ז.

[3] להרחבה ראה – אבי הראל, לוחות הברית כמשל, ייצור ידע, אוגוסט 2016.

[4] דברים, פרק י', פסוקים: א – ב.

[5] רבי שלמה בן רבי יצחק ירחי, מצרפת, נחשב לגדול מפרשי התנ"ך והתלמוד. 1040 – 1105.

[6] ירושלמי, סוטה, פרק ח', הלכה ג'.

[7] תּוֹסֶפְתָּא , קובץ מסודר של מסורות מתקופת התנאים, הנקראות ברייתות, שלא נכללו במשנה שערך רבי יהודה הנשיא.

[8] תוספתא, מסכת סוטה, מהדורת ליברמן, פרק ז', הלכה י"ח.

[9] עזרא, פרק א', פסוקים: ז' – י"א.

[10] משנה, יומא, פרק ה', משנה ב'.