[מה יש בתרבות אירופה המוכנה לקבל את שטף המהגרים המאיים (בוודאות) לשנות אותה לבלי הכר? מקור התמונה: פייסבוק. שם הצלם אינו מוזכר]

[לאוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

עודכן ב- 8 באוקטובר 2022

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

*  *  *

מדיניות הגירה מופקרת הביאה למהפך היסטורי: לראשונה מאז שנות העשרים של המאה הקודמת, הימין הקיצוני חוזר למרכז הבמה הפוליטית:

• בבחירות בשבדיה בספטמבר 2022, אחרי 8 שנים של שלטון הסוציאל-דמוקרטים, הוכרז גוש מפלגות הימין כמנצח עם רוב דחוק אמנם, של לפחות מושב אחד.
• בבחירות באיטליה בספטמבר 2022, זכתה מנהיגת הימין הקיצוני, ג'ורג'יה מלוני; והיא צפויה להפוך לראשת הממשלה
• בבחירות בצרפת באפריל 2022, הייתה מנהיגת הימין הקיצוני מארין לה-פן קרובה מאי פעם לזכות בנשיאות (רק 5% הפרידו בינה לבין הנשיא עמנואל מקרון בסיבוב הראשון).

ועוד לא הזכרנו את מדינות מזרח אירופה... אירופה זו שאנו מכירים, כבר לעולם לא תחזור להיות כזו. התהליך הוא כבר בלתי הפיך

מה יש בתרבות אירופה, שהייתה, ועדיין מוכנה ברובה, לקבל את שטף המהגרים המאיים (בוודאות) לשנות אותה לבלי הכר?

[בתמונה משמאל: מה יש בתרבות אירופה, שהייתה, ועדיין מוכנה ברובה, לקבל את שטף המהגרים המאיים (בוודאות) לשנות אותה לבלי הכר? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

נכון שאנו שומעים כבר היום קולות של התנגדות, המלווים בהתארגנויות של קבוצות חברתיות - המכונות "ימניות קיצוניות, פשיסטיות, אנטישמיות, נאציות" - ומפלגות לאומניות שפעם היו בשוליים, זוכות עתה לדריסת רגל בהנהגה של מדינות אירופאיות רבות; אך עדיין, אין בכוחם לשנות את מדיניות ההכלה הממסדית, הנתמכת על ידי השמאל הליברלי, התקשורת וחוגי האקדמיה.

.

[אירופה זו שאנו מכירים, כבר לעולם לא תחזור להיות כזו. התהליך הוא כבר בלתי הפיך... מקור התמונה: פייסבוק. שם הצלם אינו מוזכר]

לא פלא הוא, שתנועות ההתנגדות להגירה המוסלמית צברה בתחילה השפעה, דווקא במדינות מזרח אירופה (ברה"מ לשעבר), אלו שתרבותן מושפעת יותר ממה שמכונה "תרבות המזרח" בהשוואה למערב אירופה; שכן רמת החיכוך שלהם עם האיסלאם הוא הרבה יותר אינטנסיבי; והן "מכירות היטב את הסחורה" הזו.

 האחיזה של אסכולת השמאל הליברלי, בעיקר בשכבות האינטלקטואליות והאקדמאיות במערב אירופה - שקידמו את רעיון הרב- תרבויות - קיבלו חיזוק משמעותי משני מקורות בעלי עצמה פיננסית חשובים ביותר:

• הראשון הוא המגזר התאגידי העסקי המקדם את הגלובליזציה במסחר הבין לאומי.
• והשני הוא התרומה הפיננסית של מדינות האסלאם העשירות למוסדות האקדמיה ותקשורת/מדית ההמונים. זאת, באופן שמחייב אותם להיענות ולהיפתח למגמת ההגירה, כמו גם לדעות ולעמדות פרו אג'נדה איסלאמית/ערבית.

הגלובליזציה מחייבת פתיחות לרב-תרבותיות, אך כדי שתצלח - היא צריכה להיות הדדית. מנגד- מדיניות ההגירה האיסלאמית - שאירופה ציפתה שתענה בהדדיות - הופתעה שהמהגרים נשארו נטועים בתרבותם הקודמת, ומסרבים להיטמע בתרבות המערב, במקום להיות אסירי תודה על קבלת הפנים החמה לה זכו באירופה.

[להרחבת המושג: 'רב תרבותיות', לחצו כאן]

[כדי שרב תרבותיות תצליח, היא מחייבת הדדיות... מקור התמונה: פייסבוק. שם הצלם אינו מוזכר]

תרבות האשמה כנגד תרבות החרפה/השפלה

כדוגמה לכך, אציג את סיפורו של הפסיכולוג חברתי הדני הצעיר ניקולאי סנלס (2009) מעיריית קופנהגן, שתיאר את ניסיון עיריית קופנהגן לקדם רב-תרבותיות עם הקהילה המוסלמית בעיר שהוגדר בסופו של דבר כישלון. סנלס - שהועסק בעירייה כפסיכולוג חברתי טיפולי - שם לב לעובדה, שלאחר כשנה וחצי בתפקיד, הרוב המוחלט של העבריינים הצעירים בהם טיפל הם מוסלמים.

יתר על כן, כשנתבקשו להגדיר את זהותם, הרוב היו בני הדור השלישי של המהגרים ממדינות ערב, הגדירו עצמם קודם כול כמוסלמים, אחר כך כבני ארץ המוצא של הוריהם (כמו תוניס, אלג'יר, עירק וכו), ורק במקום השלישי - דנים, נתון המוכיח שמאמצעי העירייה לאינטגרציה - כשלו.

לאחר שהעיר את תשומת לב פרנסי העיר לתופעה, כינסה העירייה את כול הגופים השותפים למאמץ לקידום האינטגרציה של הזרים לדון בדרכי פעולה לשיפור המצב. התוצאה הייתה יותר מ- 100 החלטות על "מה העירייה צריכה לעשות"; ואף לא החלטה אחת, מה האחריות של הצד השני; ומה נדרש מהם לשיפור המצב.

בחקר התרבויות העולמי, מכונה התופעה המערבית הזו "תרבות האשמה" (בהשוואה לתרבות "הבושה" המזרח אסייתית, ותרבות ה"השפלה" המזרח תיכונית, שכבר דנו בכך באתר בעבר).

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

[בתמונה: תרבות האשמה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי johnhain לאתר Pixabay]

סנלס סבר שסדרת החלטות זו בסגנון "אנחנו אשמים" לא תפתור הבעיה, וגם יצא נגד הכינוי האנמי "זרים" שנכפה עליהם בתוקף ה"פוליטיקלי קורקט" במקום לקרוא לילד בשמו המוסלמים.

בעקבות דעותיו המאד לא תואמות את הפוליטיקלי קורקט הממסדי, התפוטר סנלס מעבודתו, פרסם את ממצאיו בחוברת בעלת תפוצה רחבה, שזכתה להדים רבים באירופה. עד היום סנלס ממשיך לחקור את התופעה ומהווה נציג חשוב של תנועות החברתיות המתנגדות לשטף הגירה המוסלמית לאירופה; ומזהיר, ללא לאות, מפני הסכנה הקרובה למלחמת אזרחים מדממת.

אז הנה. מסתבר שאין ארוחות חינם; ואי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן. המהפך הפוליטי בעיצומו, אבל המציאות הדמוגרפית כבר השתנתה, ודבר לא יוכל לעצור את קריסת התרבות האירופית...

[לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם', לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• גדי טאוב (2020), נייחים וניידים. מאבקן של האליטות נגד הדמוקרטיה הישראלית, תל אביב: סלע מאיר, שיבולת.
• פנחס יחזקאלי (2015), תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, ייצור ידע, 10/12/15.
• פנחס יחזקאלי (2015), רב תרבותיות: קריסתה של אשליה, ייצור ידע, 27/1/15.
• פנחס יחזקאלי (2015), תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, ייצור ידע, 10/12/15.