[בתמונה: איילה עובד ואני בימים אחרים... התמונה מהאוסף הפרטי של בוקי נאה. המקור: פייסבוק]
ברוך (בּוּקִי) נאה (חוץ מהיותו המדריך הנערץ שלי בצופים) הוא אחד מכתבי הפלילים המיתולוגיים של ישראל, שמנהל משך שנים יחסי אהבה שנאה עם משטרת ישראל. הרשימה הזו הופיעה בדף הפייסבוק שלו, והיא מופיעה גם כאן באישורו.
* * *
הבית של החברה שלי איילה היה הבית הכי מפורסם בטבריה. בכל פעם כשמשאית איבדה את הבלמים בירידות לכינרת; ולקחה סיבוב לא נכון, היא נכנסה לבית של איילה דרך הקיר ונבלמה.
התמונה המפורסמת הזאת - של משאית בתוך בית - כיכבה שוב ושוב בעיתונים, עד שסללו למשאיות כביש עוקף.
איילה עובד הייתה הכי חייכנית וחבר'מנית בגרעין שלי - "חרצן" לקיבוץ אלרום ברמת הגולן; כשלי, כמו כאן בתמונה למעלה, היו שערות על הראש. פעם בגיל 18 היו הולכים לנח"ל ל"הגשמה"- לא נוסעים לקפריסין. עברנו ימים יפים בהאחזות הנח"ל בחולות סיני; וחזרנו בשבתות, מהאימונים בנח"ל המוצנח, אל בנות הגרעין שלנו בקיבוץ.
אחותנו האהובה הקורנת והמקרינה, המלאך איילה התחתנה ראשונה מבנות הגרעין עם מוטי צודיקר קצין גיבור מסיירת גולני; והיינו גאים בה מאד. הם התחתנו בשקיעה בערב רומנטי על שפת הכינרת. איילה עובד, הפכה לצודיקר, וגרה במושבה כינרת על המורד עם מרפסת מול הים.
[בתמונה: ביתי אל מול גולן... הצילום: בוקי נאה]
ליום הולדת 50 היא הביאה לי מתנה את הצילום הזה, מוגדל בתוך מסגרת, והוא תלוי מולי מעל שולחן העבודה, בעיקר בגלל מה שכתוב מאחורי המסגרת כהקדשה. התמונה הזאת מזכירה לי את תום נעורי האבודים. בצילום הזה איילה ואני על הדשא מול החדר, אחרי העבודה בקיבוץ אלרום כמו בשיר "שם ביתי אל מול גולן" .
קרה לנו אסון גדול ואנחנו כל בני הגרעין שלה המומים בוכים ולא מעכלים. איילה נהרגה בתאונת דרכים בצפון קרוליאנה - ארה"ב. הבעל שלה מוטי ואחותה נאווה נפצעו.
איילה חזרה לטבריה בארון וזה נורא...