[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Monsterkoi לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן]

תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.

*  *  *

בשלהי 1983, כשאחרון גרגירי האורז שנזרקו על חיילי צה"ל, נשטף לנהר הליטני; בעוד הקדנציה של אריק שרון כשר ביטחון ורפאל איתן (רפול) כרמטכ"ל, זכרם לברכה, מסתיימת על פי מסקנותיה של וועדת כהן, הופתעו תושבי לבנון -הנוצרים, פליטי 1948, הדרוזים ובני העדה השיעית - כיצד בישראל המנצחת, מנתצת האופוזיציה את האחדות הלאומית; ומביאה לכדור שלג, שבסופו שחיקה מואצת של ההרתעה, והפיכת מדינת ישראל 'מגנט לפיגועים'.

שכפלו את 'קו בר לב' בלבנון...

הפיקוד הבכיר - שכהרגל מגונה לא הפיק את לקחי המלחמות, ולעניינינו, את לקחיה של מלחמת ההתשה - שכפל את "קו בר לב" של מלחמת יום כיפור, למערכת של מוצבים, מתקני שליטה ומאגרי תחזוקה בדרום לבנון; וסידר למפגעים 'ברווזים נעים במטווח', בדמות השיירות, מהם ואליהם. אלה, השלימו לאויב - במימון שכולו "כחול לבן" - את אינוונטר המטרות לפיגוע.

[לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן]

עדות לכך, התקבלה באחד מימי ששי, בתוכנית "יומן". שם שודר ראיון עם נער מהעיר צידון, שביצע פיגוע כנגד חיילינו ונתפס. הוא עשה זאת, "סתם מתוך שעמום וללא סיבה" - כך סיפר, לאחר שנפגש עם חבריו לקפה של בוקר, ובאין מעש אחר, החליטו ה'חבר'ה', כי ברמת סיכון נמוכה כשהייתה (באין הרתעה), ממש מתבקש לבצע פיגוע.

[בתמונה: מבט לתוך מוצב חיל התותחנים שרייפה ברצועת הביטחון ועל התומ"תים, 1998. נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Oren1973. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

אגב: נוכח הטמטום שבאימוץ "קו בר לב" בלבנון, ניצלתי את סדרת הדיונים לפריסת מחדש של הכוח (בהסגתו מקו האוואלי). להכנת תוכנית אלטרנטיבית לזו של המטכ"ל, שדמתה ברובה לתכנית פיקוד הצפון. לאחר פניה לשר הביטחון, משה ארנס ז"ל, התבקשתי והצגתי התכנית בפני אלוף פיקוד הצפון ומטהו. עיקרי התכנית היו הוצאת כל חיילי צה"ל מלבנון, וכניסה מעת לעת - על בסיס הרי הסאנין שבידי הנוצרים - בכוח על אוגדתי נייד, מוסק ומשוריין, למשימות סריקה נוכחות והרתעה, ולפרק זמן שבין מחצית היממה, ליממה שלמה.

במהלך הצגת הנימוקים להצדקת התכנית, הדגשתי לפורום המכובד, כי מתוך אלפי החיליים הפועלים בלבנון (לתזכורת, המדובר בשנת 1985...), פחות ממאה וחמישים לוחמים מסביב לשעון, מחפשים את ה"רעים". כשכל השאר בעל כורחם מהווים מטרות לפיגוע.

[מקור תמונתו של תא"ל אמציה חן: צילום מסך מסרטון היו טיוב: "אמציה חן 'פצי' ניסי מלחמת ששת הימים בעצרת גאולה ומשיח ג' תמוז תשע"ז". אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

כך - ללא מענה לפיגועים בלבנון - פועלת אסטרטגיית "ההכלה", שאין בה שמץ של יוזמה. אימצו בני פלסטין את מעשי אחיהם בלבנון, ומאז הללו מכים, פעם אחר פעם, ב"יהוד", לכדי שחיקת שארית ההרתעה; שמעצמה מהווה מאיץ לכניסתם של ילדים למעגל המפגעים. ממש כמו אותו נער בצידון, לפני 36 ושש שנים.

אכן, קשה לבא בטענות לקברניטי הביטחון לדורותיהם. שהרי זולת אריק ורפול, לא מצאתי מכל קבוצת הבכירים לדורותיהם, ולו אחד "שידע שאיננו יודע". כך שב'הפוך על הפוך', מופנות טענותיי לציבור הבכירים משרתי הקבע; שהרי, הללו על פי עקרונות הדמוקרטיה - וכלקח ציבורי ממלחמת כיפור - היו אמורים, לאחר שחרורם, להתייצב ב'שפיץ' הביקורת הציבורית בסוגיות הביטחון.

הבעיה היא, שאלה, שיעבדו את הביקורת לתפיסת עולמם הפוליטית; מה ששמט מידי ישראל את ערכה האדיר של ביקורת יעילה בסוגיית ביטחון.

האם לא הגיע הזמן לשינוי?

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 30/8/19.

[לקובץ המאמרים על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן]