[בתמונה: הפגנה של מגמה ירוקה נגד בנייה בחוף סי אנד סאן, סוף שנות ה-90. כחלק מהמאבק על החופים בישראל... התמונה צולמה ושותפה בפייסבוק על ידי אייל מורג, ואושרה לשימוש על ידו]

אסתר אברג'ל היא פלובוטומיסטית מומחית בקופת חולים כללית

*  *  *

המאבק על החופים בישראל הוא ארוך וסיזיפי. התמונה בראש המאמר מציגה את הפגנת מגמה ירוקה נגד בנייה בחוף סי אנד סאן בתל אביב, בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת. התוצאה בולטת לעינו של כל מי שמכיר את האזור: הים הופקע מרשות הציבור לטובת העשירים; והתופעה הזו חוזרת על עצמה, שוב ושוב, לאורך חופי ישראל.

מספר תהליכים ארוכי טווח גורמים להחרפת הלחצים על חופי הים בישראל (אקו ויקי: המאבק על החופים בישראל):

• תהליך אחד מרכזי הוא גידול אוכלוסיית ישראל, שמגביר את העומס על החופים, דבר שיוצר שם בעיות של חניה, מים, שירותים, צל ועוד. הצורך בהשקעה כספית לפתרון הבעיות הללו מעודד סגירה של חופים והפקעתם לטובת גורמים מסחריים.
• היבט חשוב נוסף הוא תהליך הפרטת התכנון בישראל; הגדלת ההשפעה של גורמים פרטיים ופוליטיים על מוסדות התכנון; והקטנת היכולת של הציבור ושל ארגוני סביבה להשפיע על תהליכי תכנון.
• הבנייה - לפחות בתיאוריה - אמורה להכניס מיליוני שקלים לקופת המדינה בכל שנה.
• בניית טיילות לאורך החופים אמורה לגרום לפיתוח סביבתי ולשיקום נופי, להגביר את התיירות וליצור מקומות עבודה לתושבי המקום.

הבעיה היא שדי לשוטט בחופים הללו - שהופקעו מרשות הציבור - כדי לגלות שההפקעה היא, פעמים רבות הבעיה ולא הפתרון:

הבנייה לאורך החופים גורמת נזק אקולוגי וסביבתי בלתי הפיך. זאת, כתוצאה מהשלכת פסולת בניין וחומרים בלתי מתכלים לים, או לאורך קו החוף כגון: פחיות שתייה, בקבוקים ומוצרים נלווים, של תעשיות פטרו כימיות כגון: שקיות ובקבקי פלסטיק ודליפות נפט הגורמים לפגיעה, לזיהום ואף למוות של בעלי החיים בים וביבשה.

הפגיעה האנושה הזו בשרשרת המזון של בעלי החיים בים, מגיעה לבסוף גם לצלחת האישית של כל אזרח ואזרח. התמונה למטה ממחישה את הימצאות שיירי מיקרו-פלסטיק בחוף תל ברוך, שסופם להגיע לבטננו, דרך הדגים שאנו אוכלים...

[בתמונה: שיירי מיקרו-פלסטיק בחוף תל ברוך. התמונה שותפה באקו ויקי ואושרה לשימוש על ידי משתמש לא ידוע, ברישיון: CC-BY-SA-3.0. כיוון שכך, לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

הבניה הזו גם מנשלת את האזרחים מחופי הים. בשנים האחרונות, יזמי בנייה שונים גידרו קווי חוף רבים ודרשו דמי כניסה לחופים. עובדה זו יוצרת אפליה בין אזרחי המדינה העשירים, לבין מיעוטי היכולת. שהרי, קו חוף הוא נכס לאומי, השייך לעם. כך לדוגמה, משפחה שנוסעת לכינרת על מנת לנפוש בחגים, לא תמצא חוף שאיננו מגודר; ותידרש לדמי כניסה של כ- 200 ₪ לרכב (יקר לכל הדעות). זוהי אפליה מובהקת על רקע כלכלי!

בנוסף למפגע הזיהומי של הים לאורך קווי החוף - כתוצאה מבניית בתי המלון והמגורים - קיימת גם בעיית גזל הנוף מעיני התושבים. בניני היוקרה החדשים - הנבנים לגובה רב - מסתירים את הנוף לים ומוסרים אותו בלעדית לידי בעלי הממון, היכולים להרשות לעצמם לקנות לעצמם דירות במגדלי יוקרה עם נוף לים.

לאורך חופי אשדוד, למשל, ניבנו בתי יוקרה רבים, שנקנו - למטרות השקעה ולא למגורים - על ידי אנשים אמידים, הגרים בחו"ל ולא בארץ. הבתים מושכרים לתיירים שאינם דואגים לאיכות הסביבה. סביב הבניינים מוטלת פסולת בניין ופסולת ביתית, שלא נזרקת ומטופלת כראוי. נוצרים שם מפגעי ריח, מי התהום מזדהמים ונוצרת פגיעה בחי ובצומח, ביבשה ובים.

פתרונות אין כמעט. יש דיבורים על חקיקה תקיפה והחמרת העונשים לעוברים על החוק; אולם כבר למדנו, שהיחידים המאוימים על ידי החוק הם האזרחים הפשוטים שהורחקו ממילא הקו החוף...

מקורות והעשרה

• אקו ויקי: המאבק על החופים בישראל.