[בתמונה: העיירה מגדל במאה ה- 19. צילום שחור לבן שנצבע. המקור: ספרית הקונגרס האמריקני]

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

*  *  *

באתר Digest Quora מתנהל שיח רב משתתפים על המתרחש במקומות בעיתיים בעולם; ובעיקר, במזרח התיכון. הדיון באתר מתנהל בצורה של הצגת שאלה, והזמנת הציבור להשיב ולהגיב.

אחת השאלות בהם דנים היא: "מי משני הטוענים, יהודים והערבים, יש להם זכות קודמת לרשת את הארץ":

ליהודים יש את ספר ההיסטוריה הנפוץ ביותר בעולם - התנ"ך, שבעקבותיו גדולי הארכאולוגיים בעולם הולכים והיכן שלא חופרים באדמה – מוצאים עדויות תומכות. מסתבר שגם זה לא מספיק ויש לא מעטים שאינם נותנים לעובדות לבלבל את התזה שלהם, ואפילו יש היסטוריונים וארכאולוגים ישראלים המעלים ספקות אם לא ביטול של אמיתות אירועים היסטוריים.

כדוגמה לכך, ראינו בטלוויזיה כיצד מיקו פלד (בנו של האלוף מתי פלד, התר בעולם להוציא את דיבת הארץ רעה) נמנע, בעת ביקור מולדת בירושלים, מלהיכנס לעיר דויד, מחשש שחלילה יתפרש הדבר כאילו הוא תומך באמיתות הממצא הארכאולוגי הנדיר הזה, שאינו יכול להותיר ספק בלב איש, אלא אם אתה בא מפלנטה אחרת.

בחרתי להציג דוגמה לשיח כזה, אותו תרגמתי כלשונו ועל אחריותי, וישפטו הקוראים:

שאלה: "ניתן לאגד את אוכלוסיות ישראל ופלסטין ל ערבים (פלסטינים) וישראלים שאינם ערבים. האם לאחת הקבוצות יש תביעה/טענה טובה יותר על פני האחרת להיותם העם הילידי באזור?

[בתמונה: דייגים בכינרת במאה ה- 19. צילום שחור לבן שנצבע. המקור: ספרית הקונגרס האמריקני]

על כך השיב עיתונאי בשם טימוטי בנטון, www.0censor.com. כדלקמן:

ראשית, הילידים? יש מעט מאד שהם ממש "ילידים". הרוב הגדול משני הצדדים הם מהגרים. ניתן לראות זאת היטב כאשר בוחנים את המנהיגות של שני הצדדים, הערבים טוענים שמה שמכונה "פלסטינים" הם הילידים, אף  שאין אחד מהם המסוגל להראות פיסת עדות ההיסטורית לאותם פלסטינים קודם ל-1900, ועדין היהודים כולם נחשבים לפולשים.

[בתמונה: ירושלים במאה ה- 19. צילום שחור לבן שנצבע. המקור: ספרית הקונגרס האמריקני]

מנהיגים ישראלים:

• בנימין נתניהו- נולד 21 אוקטובר 1949, תל-אביב
• אהוד ברק- נולד 12 פברואר 1942, משמר השרון, פלשתינה, המנדט הבריטי
• אריאל שרון- נולד 26 פברואר 1928, כפר מלל, פלשתינה, המנדט הבריטי
• אהוד אולמרט- נולד 30 ספטמבר 1945, בנימינה, פלשתינה, המנדט הבריטי
• יצחק רבין- נולד 1 מרס 1922, ירושלים, פלשתינה, המנדט הבריטי
• יצחק נבון- נולד 9 אפריל 1921, ירושלים, פלשתינה, המנדט הבריטי
• עזר ויצמן- נולד 15 יוני 1924, תל-אביב, פלשתינה, המנדט הבריטי.

מנהיגים ערבים "הפלסטינים":

• יאסר ערפאת- נולד 24 אוגוסט 1929, קהיר, מצרים.
• סאאב עריקאת- נולד 28 אפריל 1955, ירדן, בעל אזרחות ירדנית.
• פייסל עבדול קאדר אל-חוסייני - נולד 1948, בגדד, עירק
• סארי נוסייבה- נולד 1949 דמשק, סוריה.
• מוחמד אל זאהאר- נולד 1945, קהיר, מצרים.
• (הערה: ניכר שהחסיר את מחמוד עבאס יליד צפת, משיקוליו שלו).

 ובכן, מנהיגים ישראלים שנולדו בפלשתינה הם מתיישבים או פולשים? בעוד שמנהיגים ערבים פלסטינאים שנולדו במצרים, סוריה, עירק או טוניסיה הם "פלסטינים ילידים"?

[בתמונה: רועי צאן בנבי סמואל במאה ה- 19. צילום שחור לבן שנצבע. המקור: ספרית הקונגרס האמריקני]

איך אני יכול להצהיר כך? אחרת מהעובדה שאנשים אלה המכונים 'ילידים' הם הכול חוץ מ...., אבל, בואו נבחן את האוכלוסייה ההיסטורית באזור, החל מ- 1660.

עד 1889 העותומנים לא ערכו מפקד אוכלוסין; אך היו להם רישומי מסים, שאין בזה די מכדי לראותם כמפקד שכן שהיו בו גם מקבילות וניחושים. לכן, נתחיל עם המיפקד הראשון באזור שבוצע ע"י אותם אנשים שערכו את המפקד ברחבי אירופה - הישועים, בפיקוח העות'ומנים.

"Palaestina ex monumentis veteribus illustrata" הוא סקר גיאוגרפי מפורט למדי של פלשתינה מ- 1696, נכתב בלטינית ע"י אדריאן רלאנד ופורסם ב 1714, כאשר המיקוד הוא בערים: ירושלים, עכו, צפת, יפו, טבריה ועזה. רוב התושבים בערים אלה הם נוצרים, יהודים ואחרים; מעט מוסלמים, רובם בדווים שבאו לשרת כעובדים עונתיים בבניה וחקלאות:

• שכם: 120 מוסלמים; 70 שומרונים.
• נצרת: 700 כולם נוצרים.
• אומ- אל- פאחם : 50 איש- 10 משפחות, כולם נוצרים
• עזה: 550 איש, יהודי- 300; נוצרים 250; (היהודים עוסקים בחקלאות, הנוצרים במסחר ותובלה).
• טבריה: 300 תושבים , כולם יהודים
• צפת: כ 200 תושבים, כולם יהודים
• ירושלים: 5000 אנשים, רובם (3500) יהודים, השאר (1000) נוצרים, (500) מוסלמים.

הערה: אין מוסלמים בעזה (!).

[בתמונה: העיר נצרת במאה ה- 19. צילום שחור לבן שנצבע. המקור: ספרית הקונגרס האמריקני]

כך שיש לנו את עזה, ירושלים, טבריה וצפת - כולם בעלי רוב יהודי או במקרים מסוימים מאוכלסים רק ביהודים. עקב כך החלו העות'ומנים, שלא רצו לראות בהשתלטות האוכלוסייה היהודית, לעודד אנשים להגר לאזור.

 יש כאן הזדמנות לראות כיצד מפקד אוכלוסין פועל כמו אנציקלופדיה בריטניקה, לחקור את המידע ואת השלכותיו על טענת ה"פלסטינים" שהם היו הרוב, אך הם מסרבים להתייחס לעובדת המפקד הראשון שנעשה בארץ. לאחר מכן, החלו העות'ומנים להסיר את האיסור/חרם מהמפקד; ונוכל למצוא שאחרי 1800, הם החלו לעשותם באופן קבוע.

[שער שכם במאה ה- 19. צילום שחור לבן שנצבע. המקור: ספרית הקונגרס האמריקני]

מה שאני מנסה לומר (העיתונאי) אינו קול בודד. גם הבריטים כאשר חקרו את האזור משיקולים אסטרטגיים, הגיעו בעצמם לאותה מסקנה:

"האזור היה לא מיושב ונותר קפוא כלכלית עד להגעתם של החלוצים הציונים בשנות ה- 1800, שבאו לבנות  מחדש את הארץ היהודית. האדמה נותרה "ארץ הקודש" במודעות הדתית וההיסטורית של האנושות, הקושרת אותה לתנך ולהיסטוריה של העם היהודי. הפיתוח היהודי של הארץ משך הגירה גדולה של יהודים וגם ערבים".  דו"ח British Royal Commission, 1913 –

אנשים הטוענים - שהערבים היו במקום ראשונים - נכשלים להכיר בעובדות. ההגירה הערבית לארץ, במהלך שנות 1920 ו-1930 מתועדת היטב. ועדת Hope-Simpson הבריטית התייחסה לנושא בהמלצותיה ב- 1930. המושל הבריטי בסיני (1936-1922) דיווח בדוח הוועדה הממלכתית הפלשתינית, שהגירה לא חוקית לפלשתינה לא רק שהתרחשה מסיני אלא גם מעבר הירדן וסוריה. ב 1934, הודה מושל המחוז הסורי חורן, שבמהלך מספר חודשים, יותר מ- 30 אלף ערבים עזבו את חורן לפלשתינה.

[בתמונה: פועלים בירושלים במאה ה- 19. צילום שחור לבן שנצבע. המקור: ספרית הקונגרס האמריקני]

מפקד האוכלוסין העות'ומני של 184,4 הצביע על רוב יהודי חי בירושלים, חברון, צפת והעיר עזה. לטעון שהיהודים לא היו בארץ לפני הקמת המדינה - זה שקר. כאשר עוסקים באזור, די לחפור מעט כדי להגיע לעובדות, לפנות שכבות כמו בצל, לחשוף יותר שקרים (סוף תרגום).

לסיום: לא בדקתי את תקפותם של המקורות המפורטים כאן. אך יש פה ניסיון מעניין לרדת לשורשם של דברים המחזקים את הטענה על קיומו של רצף ישוב יהודי משמעותי בישראל, גם בעידן הגלות.