[התמונה המקורית צולמה ע"י פריץ כהן - לע"מ]

[לאוסף המאמרים על דוד בן גוריון, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

ב- 6 בספטמבר 2019 פרסם אהוד ברק מאמר ב'הארץ', תחת השם: "אנחנו במצב חירום, חדלו לעסוק בדקויות". בתחילת המאמר, הוא מנסח את החזון של מה שהוא מכנה: "הרוב הדמוקרטי":

(המחנה שלנו הוא...) "המחנה של אזרחים ואזרחיות שרוצים לראות את ישראל כמדינה יהודית־ציונית דמוקרטית, חזקה, בוטחת בעצמה ונאורה, חיה בביטחון, שלום, ויחסי שיתוף פעולה עם שכניה. מדינה שתהיה בחזית המדינות המובילות בעולם בחינוך ובמדע, בתרבות ובטכנולוגיה, באיכות חיים וברמת חיים. מדינה סולידרית, שמעניקה שוויון הזדמנויות לכל יחיד ודורשת אחריות מכל אדם או קהילה. מדינה שפועלת ברוח ערכי הכרזת העצמאות וחזון הצדק והשוויון של הנביאים...":

[למאמרו של אהוד ברק לחצו כאן]

מה חסר פה?

אין בו נימה של ייחוד יהודי!

האמירה היחידה בדברי ברק שמתכתבת עם משהו יהודי היא: ״רוח ערכי מגילת העצמאות וחזון הצדק והשוויון של הנביאים״.
אם חזון הצדק והשוויון של ישעיהו זה כל מה שמבטא בעבור ברק את עולמו היהודי? אם כך, מה ההבדל הנותר, בין היהדות לנצרות, שבדרכה אל הברית החדשה, לקחה מהתנ״ך, לא הרבה מעבר לבשורת ״צדק ושוויון״? האם בחזון הנביאים של אהוד ברק יש מקום גם לנבואת יואל: ״קראו זאת בגויים קדשו מלחמה העירו הגיבורים יגשו יעלו כל אנשי המלחמה. כותו איתכם לחרבות ומזמרותיכם לרמחים, החלש יאמר גיבור אני....ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור. וניקיתי דמם לא ניקיתי וה׳ שוכן בציון״. (יואל ד׳)

דוד בן גוריון לעומתו הגדיר במילים מפורשות למה אנו שואפים: ״גאולת ישראל, קיבוץ גלויות, קוממיות לאומית״ כבר עמדתי כמה פעמים על כך ששאיפה לביטחון ממש אינה זהה לשאיפה לקוממיות לאומית.

בתוך הניסוח הכל כך מערבי אוניברסלי - כעוד מדינת OACD - טמון כל פוטנציאל המאבק נגד מפעל ההתנחלות, כמאבק נגד אלה המבקשים לפני הכל, את גאולת ציון וירושלים. וגם החרבת ההתנחלויות אינה התכלית השלמה. זה רק אמצעי למשהו רחב פי כמה, במאבק לחיסול זהותה של הציונות בזיקתה העמוקה לגאולה המובטחת בנבואות התנ״ך.

במאבק לבכורה של תל אביב על פני ירושלים, מתבטאת השאיפה להפוך את מדינת ישראל ללא יותר מבשורת 'מקלט בטוח', שכיף לחיות בו; עוד מדינה אזרחית מתוקנת, כמו דנמרק, בלי העול היהודי של בשורת גאולת ציון ואור לגויים. נורמליות מערבית ליברלית, חפה מכל מטען דורות מחייב.

[בתמונה: מאבק לבכורה של תל אביב על פני ירושלים... התמונה הועלתה לויקיפדיה על ידי עיריית תל אביב, והיא נחלת הכלל]

בגאולת ישראל יש בשורה אוניברסלית לכל העמים, שתבוא מתוך מיקוד במאפייניה הלוקליים של גאולת ישראל.

בניגוד לשתי המגמות הגדולות של המאה העשרים - שהיו גלובליות ביסודן - בשורת הקומוניזם מצד אחד; ובשורת החירות האמריקנית מצד שני, הציונות חתרה קודם כל וראשית כל, לגאולה לוקאלית.

מספרים על מאיר יערי, המנהיג האידאולוגי של מפ"ם, שנשאל ע"י חבר קיבוץ אחרי מלחמת ששת הימים, "איך גם תנועת מפ"ם מצטרפת להתיישבות בשטחים הכבושים (קיבוץ שניר); ומתי נחשוב גם על אחוות עמים, ונבנה משהו לערבים..." יערי ענה: "שים לב מה כתוב על דגלנו ובעיתון 'על המשמר': "לציונות, לסוציוליזם ולאחוות עמים" והוסיף: "ובסדר הזה!".

[תמונתו של מאיר יערי משמאל היא נחלת הכלל]

זה אומר, שמשני הכיוונים - גם הקומוניסטי וגם האמריקני - דרשו מהיהודי למצוא את גאולתו האישית, מתוך התמזגות, במענה הכולל למצוקות העולם הגלובליות.

הציונות ביסודה לא וויתרה על הייחוד של מצוקת היהודים והמצוקה היהודית; ועל כך נסב הוויכוח, כמו טענת אחד העם כלפי חזון הרצל: את מצוקת היהודים אולי תפתור אבל לא את מצוקת היהדות. המפעל הציוני הביא בשורת גאולה לשתי המצוקות יחד.

[תמונתו של אחד העם משמאל הוא נחלת הכלל]

הכיוון עליו מדבר אהוד ברק, הוא גם הכיוון של "קבוצת המשבר הבינלאומית", בציפייה מהיהודי להיפרד מציפיות הגאולה הייחודיות למצוקת היהדות, ולהתאחד בבשורת הנאורות הגלובלית כמקור ישועתו.

כאן מונחים שורשי המאבק בהדתה, בזיהוי מרכיבי הזהות היהודית, כמכשול על דרכה של גאולת הנאורות האוניברסלית- גלובלית.

כמו שהודה בכנות רון פונדק בדיון עם "קבוצת המשבר הבינלאומית" - פורום שנוסד בחסות שמעון פרס והאיחוד האירופי, על השאלה: מה יש לך לענות לטענת ישראלים, הרואים בוויתורים הכרוכים בתהליך השלום, נסיון לדה-ציוניזציה של מדינת ישראל - זו הייתה תשובתו:

״הם צודקים. אני רוצה שלום כדי שתהיה ׳ישראליות׳. השלום אינו מטרה בפני עצמה. זהו אמצעי כדי להעביר את ישראל מעידן אחד לעידן אחר, לעידן של מה שאני מחשיב כמדינה נורמלית, ׳ישראליזציה׳ של החברה במקום ׳יהוד׳ שלה, שבה יאפשרו לשלב את הלאומיות היהודית, שגשוג התרבות הישראלית, הפרדת הדת מהמדינה, שוויון מלא למיעוט הערבי בישראל״ (2013).

הראיתי את הטקסט הזה לדני דיין כשהיה יו״ר מועצת יש״ע; ובאחד הפאנלים - שבהם השתתף יחד עם רון פונדק - הוא הציג את הדברים למולו. לפי דיווחו של דני דיין, רון פונדק התעוות.

זו האמת במלוא עוצמתה זה שורש המאבק!

[לאוסף המאמרים על דוד בן גוריון, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!