[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי skeeze לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פער הרלוונטיות של חיל האוויר, לחצו כאן] [לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

במאמר זה אנחנו חייבים 'לאחוז את השור בקרניו' ולהבין את ההתרחשות הגלובלית, שמשנה כעת את דרך הלחימה המקובלת. ככל שנקדים להבין, להפנים ולבצע, כך ייטב; או שמצבנו הכללי והביטחוני יירע פחות.

סוף עידן העליונות האווירית הגיע! כתוצאה מכך, השפעתם של חילות האוויר על האויב בזירות הלחימה נחלשת במהירות. 

ההחלשות המתמדת והמתעצמת של חיל האוויר, נוכחת, משפיעה וקובעת את סדר היום.

מצבנו הביטחוני מחמיר כל יום. האויב מחציף פנים בדרום ובצפון, פעמוני המלחמה הגדולה מצלצלים; ולדעתי, כל זאת בגלל מחדל איום ומתמשך שלנו ושל ארה"ב, מחדל תפיסתי וטכנולוגי.

הסבר: בעשרות השנים האחרונות, חילות האוויר המתקדמים בעולם - כולל של ארה"ב וישראל; אבל גם חילות האוויר המתקדמים האחרים - החליפו את חימושם העיקרי. הם עברו להשתמש בפצצות גולשות מדויקות.

כך הוחלפו כל פצצות הברזל הסטטיסטיות; ולכן, הלא מדויקות, שהיו בשימוש של חילות האוויר מאז מלחמת העולם הראשונה.

היו אלה פצצות לא מדויקות; ולכן, גם לא יעילות. כדי לפגוע במטרה חייבים להטיל כמות גדולה של פצצות, קרוב מאוד למטרה, וכך גם להסתכן בהפלת המטוסים, באמצעות הטילים והתותחים נגד מטוסים.

[בתמונה: הפצצות חיל האוויר האמריקני בוייטנאם. היו אלה פצצות לא מדויקות; ולכן, גם לא יעילות. כדי לפגוע במטרה חייבים להטיל כמות גדולה של פצצות, קרוב מאוד למטרה, וכך להסתכן בהפלת המטוסים באמצעות הטילים והתותחים נגד מטוסים... התמונה היא נחלת הכלל]

פצצות הברזל ה"טיפשות" הוחלפו בפצצות "חכמות"; שגולשות למטרתם באמצעות כנפיים שמורכבות עליהן. הפצצות החדשות ה"חכמות" לא יקרות במיוחד; והן מוטלות מהמטוס ממרחק רב (עשרות קילומטרים), בגובה רב, ובמהירות רבה בכיוון המטרה. לפצצות מורכב ראש ביות ממוחשב, שפועל באמצעות הכוונה של קרן לייזר או gps; וכעת לעתים, גם ובנוסף, גם באמצעות השוואת תמונה. כך, באמצעות הזזת כנפונים, הפצצות החכמות פוגעות במטרה במדויק.

הליך זה נתן לחילות האוויר כאן ובארה"ב יתרון אדיר על צבא היבשה. היתרון של היכולת הבלעדית - ובכל עת שנדרש - לפגוע בכל הטווחים ובמדויק, עם מעט מטוסים, במספר רב של מטרות. כל זאת כאשר המטוסים והטייסים בטוחים יחסית מסכנת טילי הנ"מ. התהליך הזה היה נוח לכולם. כל כך נוח עד שהכניס את הגנרלים ויועציהם הטכנולוגים כמו גם את האחראים עליהם בממשלה לסטגנציה.

[להרחבת המושג סטגנציה - קיפאון, לחצו כאן]

לא לעולם חוסן...

הם בגלל חוסר הידע המקצועי שלהם סברו כי זה יהיה המצב לעולם ועד. לאמור: חיל האוויר יעשה את העבודה וחילות היבשה רק יציבו את הדגל. הם קבעו כי מעשית, חיל האוויר והטייסים יעשו את מרבית העבודה הנדרשת בלחימה; כאן ושם נשתמש גם בכוחות מיוחדים ובחיל הים המצומצם. אז כעת, ניתן לצמצם משמעותית את צבא היבשה הכבד; לאמור את גודל הכוח העיקרי (אוגדות השריון) לצמצם את כמות הטנקים, הנגמש"ים הארטילריה ונספחיהם.

השיקול היה בעיקרו כלכלי. כך נחסוך מיליארדים רבים; כי נשקיע רק בחיל האוויר; וגם שם, המחיר הכולל של הפצצות החכמות יהיה, בסה"כ, זול יותר, כי נחסוך כ 90 אחוז מהכמויות הדמיוניות של פצצות הברזל. בנוסף, בגלל "הפצצות החכמות" נוכל לצמצם גם בכמות המטוסים שלנו ועדיין להגביר את התפוקה.

הפגיעה בצבא היבשה הייתה מצטברת, קשה מאוד כמותית ואיכותית. כך בישראל, בגרמניה, אנגליה, בארה"ב ובמדינות מפותחות רבות. היקף חילות היבשה הכבדים צומצם מאוד, התשתית הלוגיסטית שלהם הוזנחה, רמת האימונים ירדה מאוד. כוחות היבשה המשוריינים נחשבים לסרח עודף סוג של אבירים מימי הביניים.

הטעות העיקרית של "חכמי" הביטחון הייתה בהבנת התהליכים הטכנולוגים האזרחיים. הם לא הבחינו שהעולם הטכנולוגי, מאז 1980, מצליח להכפיל כל שנתיים את עוצמת המחשוב (חוק מור) לגודל מחשב נתון; והתהליך המדהים הזה שמוליך את הטכנולוגיה בעולם ברבעים השנים האחרונות, מתקיים גם כעת; וצפוי להתקיים עוד שנים רבות. כתוצאה מכך ניתן, כעת למזער את המחשבים עד לרמת הגודל של טלפון נייד או שעון יד, זאת מבלי לאבד מעוצמתם; וכך, להכניס אותם לראשי הטילים וכעת גם לפגזים.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Amber_Avalona לאתר Pixabay]

[לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]

זה מה שמאפשר בשנים האחרונות למדינות פחות מפותחות ועשירות כרוסיה ואיראן להקים חילות גדולים של טילים מדויקים שיהוו משקל נגד לעליונות חילות האוויר. הטיל, הפגז והמזל"ט המדויקים יעשו את העבודה שהייתה נחלתו הבלעדית של חיל האוויר; ובמקרים רבים בעלות מופחתת משמעותית וביעילות רבה יותר. כדי לפגוע כעת במטרה לא צריך להרים מטוס (שזמן מעופו מוגבל מאוד, ולסכן טייסים) לאוויר.

איראן וארגוני הטרור שבחסותה; וגם החמאס ושות', מצהירים היום כאן ובמפרץ הפרסי: אם רק תעזו להפציץ אותנו במטוסים תקבלו הפצצה נגדית של רקטות וטילים ותשלמו מחיר יקר מאוד (לחמאס עדיין אין טילים מדויקים, עדיין... אין ספק שיהיו!) זו התוצאה של המחדל; וזו רק ההתחלה.

ארה"ב, מדינת ישראל ומדינות המפרץ נכנעות כל יום לאלימות ולסחיטת איראן והארגונים שפועלים לפי ההוראות של משמרות המהפכה. כל זה היה צריך להיות ברור לפני עשרות שנים.

למה ההיגיון לא ניצח?

לדעתי גם בגלל העדפת האינטרס הארגוני והאישי של תעשיות הביטחון בארה"ב וכאן על האינטרס הלאומי. התעשיות הביטחוניות רצו (ועדיין חייבות כדי לשגשג) למכור טילים ומטוסים רבים ובמיליארדים רבים. כך שובשה המחשבה של המערכת הפוליטית והביטחונית כאן וגם שם בארה"ב נכנסה למצב של סטגנציה.

מה חייבים לעשות עכשיו כאן ובארה"ב? לפתח ולהצטייד במענה טכנולוגי, שביכולתו ליירט כל חפץ מעופף.

ומה אם לא? כל אתר חיוני שלנו וגם ריכוזי האוכלוסייה נמצאים כבר היום בסיכון כבד.

האם הפתרון הוא טילי יירוט נגד טילים? לא! יעילותם של הטילים ביירוט מוגבלת בהגדרה; ועלותם גבוה פי כמה וכמה מעלות הטילים התוקפים; ולכן ההגנה שהם יכולים לתת אינה יעילה. הטילים נגד טילים יכולים להיות מערך גיבוי, מערך משלים ללייזר רב העוצמה.

האם הפתרון הוא באמצעות שימוש באנרגיה ישירה היא הלייזר? כן. אבל רק באמצעות לייזר כימי רב עוצמה. יש לדעת כי עוצמת הלייזר מתפוגגת במהירות במרחק גדול; ולכן, כדי ליירט ביעילות אנחנו חייבים עוצמה של 1000 ק"ו ולא לפתח לייזר מוצק (צעצוע) שיכולתו המעשית מסתכמת ביירוט מזל"טים מטווח קרוב מאוד.

ובאשר לכוחות היבשה: חייבים לשקם את המערך החשוב הזה, כמותית ואיכותית, ולציידו בהגנה אקטיבית נגד חפצים מעופפים מדויקים, בהם מצויד האויב. הגנה נוסח מערכות "מעיל רוח" ו- "חץ דרבן" שפותחו כאן ובהצלחה (גם כאן האמריקנים 'פישלו' ולא פתחו מערכות כאלה, שכעת הם רוכשים מישראל).

.

זאת לדעת: אין ולא יהיה תחליף ליכולת הנדרשת מהצבא לכבוש שטחי אויב כדי לאלץ את האויב להגיע להסכם (תמיד זמני), ולסיים את ירי הטילים לשטחנו!

בנוסף, חייבים, ומיד, להקים חיל טילים משמעותי ומדויק. זה כיוון המלחמה במאה ה- 21.

דיוק, ועוד פעם דיוק - עד לפגיעה במטרה בגודל של שני מטרים.