[בתמונה: ציורי תנ"ך / זכירת מלחמת עמלק / ציירה: אהובה קליין (c)]

עודכן ב- 9 בספטמבר, 2024

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים.

היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני).

החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי.

הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פרשת כי תצא היא פרשת השבוע השישית בספר דברים. היא מתחילה בפרק כ"א, פסוק י' ומסתיימת בפרק כ"ה, פסוק י"ט.

לפי מוני המצוות, פרשת כי תצא היא הפרשה שבה יש מספר המצוות הרב ביותר מבין כל פרשיות התורה (ויקיפדיה: פרשת כי תצא).

להלן הנושאים העיקריים בפרשה:

• חובת השבת אבדה;
• חובת עזרה למי שנמצא בקשיים;
• הפרדות, הפרדות, הפרדות;
• קן לציפור בין העצים;
• זהירות יומיומית;
• אונס נשים;
• חוקי מלחמה ומחנה "טהור";
• הלוואות וריביות;
• ומיתוס עמלק.

כל אלה ועוד בפרשה עמוסה במצוות,

דברים, פרק כב' - חוקים, חוקים, חוקים

הפרק הזה, עמוס בחוקים וצווים לחיים בחברה.

בתחילה – חובת השבת אבדה – לא מסובך ודי טבעי. כל מי שהחזיר פעם אבדה יודע, עד כמה זו הרגשה טובה.

צוו שני – לעזור לאדם שנמצא בקשיים – גם זה לא מסובך ודי טבעי. תמיד כשאני חושב על חברות, המבחן שאני מעמיד הוא – האם זה אדם שאפנה אליו כשאהיה בקשיים והאם הוא יפנה אלי כשיהיה הוא בקושי. אם התשובה היא כן – עברנו את מבחן החברות בעיני.

צוו שלישי – הפרדה! איסור ערבוב - זה כבר יותר מסובך ולא לגמרי טבעי:

• אסור לאישה להשתמש בכלים של גבר.
• אסור לגבר ללבוש בגדי אישה.
• לא לערבב זנים שונים של פרי.
• לא לחרוש בשדה עם שור וחמור ביחד.
• לא ללבוש בגד העשוי שעטנז של סוגי בד שונים.

בסרטון: דוגמנית שהוא דוגמן... אסור... הוא ניתן לצפייה רק ביו טיוב:

כל זה נראה לקורא במאה ה – 21 מאוד מוזר.

התורה עוסקת הרבה מאוד בהפרדה, במניעה של ערבוב:

• הפרדה בין העמים השונים – סיפור מגדל בבל.
• הפרדה בין עם ישראל לשאר העמים.
• הפרדה בין השבטים השונים של עם ישראל.
• הפרדה בין דברים שמותר לאכול לדברים שאסור.
• הפרדה בין קודש לחול
• הפרדה בין טמא לטהור.

על הרקע הזה אין להתפלא על החוקים של איסור הערבוב.

[בכרזה: לא מערבבים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי congerdesign לאתר Pixabay]

מה עדיף – הפרדה או טשטוש גבולות?

במאה ה- 21, בהשראת ובדחיפת הטכנולוגיה ורשת האינטרנט, ההפרדה הולכת ונעלמת; ויש טשטוש גבולות שהולך וגובר. זו גם הסיבה האמיתית להתנגדות של חלקים שמרניים בחברה, לחדירה של האינטרנט לחייהם.

אני חושב שהמבחן -שבו עומד האדם החופשי במאה ה- 21 - הוא היכולת לחיות על סקאלה כל כך גדולה בין הפרדה לטשטוש גבולות, באופן שבו הוא שומר על ייחודיותו אבל חי בשלום עם סביבתו. לא בטוח שהאנושות תצליח לכופף את הטכנולוגיה המתקדמת ולעשות בה שימוש משכיל. לצערי הטכנולוגיה מאז ימי משה עד היום התקדמה ללא הכר אבל המוסר האנושי נשאר כמעט ללא שינוי.

גם בוויכוח על הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כמדינת לאום של העם היהודי מחד גיסא; וכמדינה שבה מתקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור (מגילת העצמאות), מאידך גיסא, מתקיים מתח בין ההפרדה לחיבור.

אז מה עדיף – הפרדה או טשטוש גבולות? מה או מי ישרוד? לדעתי ישרוד מי שידע לשלב את הדברים בצורה מיטבית, או כדברי הרמב"ם – מי שילך בדרך הביניים, בשביל הזהב.

[בתמונה: האם הפרדה עדיפה? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי CJ לאתר Pixabay]

צוו רביעי נראה במבט ראשון אכזרי מאוד: פ כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכָל־עֵ֣ץ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֨צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים ׃ ז שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֨עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים.

כלומר – הולך אדם ברחוב, נתקל בקן עם אפרוחים או ביצים והאם שומרת על הביצים או האפרוחים. משה מצווה על האדם, שאם הוא רוצה לקחת את הביצים או האפרוחים, הוא צריך לשלח את האם מהקן; ורק אז לקחת את הביצים או האפרוחים.

למה? מדוע משה לא מצווה לא לגעת, או אפילו לקחת את הקן ולהחביא אותו, שלא יימצא ע"י מישהו אחר והוא ייקח את הביצים או האפרוחים? אכן – בעולם אידאלי ונאיבי לחלוטין זה כנראה היה הציווי.

בעולם האמתי של המאה ה-21, שוחטים מיליוני תרנגולות כל יום ולוקחים מהן את הביצים שלהן בתעשיית לולים חסרת כל רגש; וכל זה, כדי להשביע את תאבונו הגרגרני הבלתי נשלט של המין האנושי. אז כשמסתכלים על הציווי הזה מכאן הוא נראה מאוד מאוד ראוי.

הציווי בעצם אומר – הקטן את הרוע, הסבל והצער בעולם, גם אם מדובר בציפור!

[בתמונה: הקטן את הרוע, הסבל והצער בעולם, גם אם מדובר בציפור! תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pexels לאתר Pixabay]

אם יש לך צורך בביצים או בגוזלים, לפחות גנוב אותם מאימם כשהיא לא רואה זאת בעיניה. ובנוסף, אולי המאמץ הנדרש בגירוש הציפור יעורר אצלך התנגדות למהלך המרושע.

עמוס עוז (ראו תמונה משמאל) כתב: יש די והותר כאב מסביב, ואסור להוסיף כאב. כדאי, אם אפשר, לצמצם. לא לזרות עוד מלח על־גבי פצעים פתוחים."

[תמונתו של עמוס עוז משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Michiel Hendryckx. התמונה שונתה לצורך מאמר זה. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

הייתי מצרף דיבר נוסף לעשרת הדברות: "לא תוסיף סבל בעולם".

בראייה הזו, הציווי מספר שמות כג', פסוק יט: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.  בדבר איסור בישול גדי בחלב של אמו, איסור שהפך עם השנים בסיס לכל הלכות הפרדת בשר וחלב, אינו אלא קריאה להקטנת הסבל בעולם. אם כבר אתה לוקח את הגדי מאמו, לפחות שלא תבשל אותו עם החלב שנועד היה להניק אותו.

הציווי הבא: ח כִּ֤י תִבְנֶה֙ בַּ֣יִת חָדָ֔שׁ וְעָשִׂ֥יתָ מַעֲקֶ֖ה לְגַגֶּ֑ךָ וְלֹֽא־תָשִׂ֤ים דָּמִים֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ כִּֽי־יִפֹּ֥ל הַנֹּפֵ֖ל מִמֶּֽנּוּ.

פשוט אבל חשוב מאוד – אדם בונה בית. הוא מתמלא גאווה ועלול לשכוח את הסכנות הכרוכות בבית לאנשים הגרים והמבקרים בו. משה מצווה לשים לבית מעקה לביטחון כדי למנוע אסון אפשרי עתידי.

אינסוף חוקים קשורים לציווי. על האדם לחשוב על מה שהוא עושה בהקשר של מניעת סכנות ותקלות מסביבתו – החל מהרגע שהוא נכנס לאוטו ועליו להיזהר לא לדרוס ולא לפגוע באחרים המשתמשים בדרך, לא לשכוח את ילדיו ברכב, לא להזניח אותם לשנייה בעת שהם נהנים בברכה; ועד למנהל של בתי הזיקוק בחיפה, שצריך לדאוג שהכסף שהוא מייצר לא ייצר עשן וזיהום שיגרמו לנזק לסביבה. מודעות לסביבה בפסוק אחד של 15 מילים – נפלא בעיני.

[בתמונה: מודעות לסביבה בפסוק אחד של 15 מילים – נפלא בעיני... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Doug Beckers לאתר flickr]

על הציוויים הבאים הקשורים למנהגים פרימיטיביים של הוכחת בתולין אני מעדיף לדלג. זה כל כך דוחה ולא רלוונטי, שחבל לקלקל את האווירה.

הציווי הבא – אם גבר אנס אישה מאורסת בעיר – שניהם צריכים למות. הגבר על המעשה והאישה על כך שלא צעקה נגד מספיק חזק ועוררה את השכנים לעזור לה – קשקוש פרימיטיבי שיש להתעלם ממנו.

הציווי הבא – אם גבר אנס אישה מאורסת בשדה, במקום שבו גם אם תצעק לעזרה לא יהיה מי שיעזור לה, אז הגבר דינו מוות. האישה במקרה הזה זכאית. יפה, תודה רבה, אבל זה לא מכפר על הקשקוש הפרימיטיבי הקודם.

ולסיום – אם מישהו אונס אישה בתולה, הוא חייב לשלם לאביה כסף ולשאת אותה לאישה: כח כִּֽי־יִמְצָ֣א אִ֗ישׁ נַעַר בְתוּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־אֹרָ֔שָׂה וּתְפָשָׂ֖הּ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וְנִמְצָֽאוּ ׃ כט וְנָתַן הָאִ֨ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִמָּ֛הּ לַאֲבִ֥י הַנַּעַר חֲמִשִּׁ֣ים כָּ֑סֶף וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֗ה תַּחַת אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔הּ לֹא־יוּכַ֥ל שַׁלְּחָ֖הּ כָּל־יָמָֽיו. נשמע נורא.

אבל לפני שאני כותב משהו קטלני על משה ותורתו; אני ניזכר לרגע במה שקורה אצלנו, במאה ה-21: אינסוף הטרדות מיניות, מעשי אונס, סחר בנשים ועוד ועוד, שלחברה המודרנית אין כלל דרך התמודדות ראויה מולם, ונראה שהיא אפילו מתעלמת מהתופעה בכוונה כי זה לא נוח להתמודד בצורה רצינית עם הגברים הפרימיטיביים והתעשייה שהם מייצרים. משה לפחות מחייב אותם לקחת אחריות על המעשים הנלוזים שלהם.

אני הייתי מעדיף סיום אחר, כמו למשל: "כי ימצא איש... ולקחתם אותו לשער העיר; וסירסתם אותו בסקילה באבנים".

[הכרזה: דיני הטרדה ואונס. בתמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי RJA1988 לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

דברים, פרק כג' - והיה מחנך קדוש

פרק גדוש בחוקים ובמצוות. אני בוחר לדון רק בחלק מהם.

הראשון – משה מצווה על עם ישראל להיזהר מרוע בזמן מלחמה: י כִּֽי־תֵצֵ֥א מַחֲנֶ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וְנִ֨שְׁמַרְתָּ֔ מִכֹּ֖ל דָּבָ֥ר רָֽע.

מאיזה דברים רעים צריך להיזהר?

מהאויב? – לא. יש להיזהר מהרוע הפנימי שבזמן מלחמה עלול לגבור. דווקא בזמן מלחמה, שבה מותר ואף נדרש החייל לעשות הכול כדי לנצח, אומר משה שצריך להישמר מכל דבר רע. הדברים הרעים המפורטים בפרק קשורים, איך לא, לעניינים של טוהרה וטומאה. משה מצווה על כך בשלוש מילים שמהדהדות עד היום: וְהָיָ֥ה מַחֲנֶ֖יךָ קָד֑וֹשׁ.

[היום, מה המשמעות של "והיה מחניך טהור"? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי eak_kkk לאתר Pixabay]

היום, מה המשמעות של "והיה מחנך טהור"?

היום, כאשר חיילים לוחמים חוזרים עם עדויות משדה הקרב, שבעיניהם מעידות על פעולות והנחיות שאינן מוסריות בעיניהם – האם לא נכון שהעדויות הללו תטופלנה באופן רציני ולא נסתפק באמירות כלליות כמו: "צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם"?

אני רוצה לדייק – אני בטוח שהיום צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. כדי שיישאר כזה, חשוב שבמקום שלוחמים ייאלצו לתת עדות לארגונים כמו "שוברים שתיקה" הם יוכלו לתת את עדויותיהם, באופן גלוי וחופשי, בפורומים טהורים ואמתיים בתוך הצבא. התוצר של תהליך כזה יהיה בסופו של דבר שיפור בפקודות הצבא מחד גיסא; והפסקה של זרם העדויות, שרק ילך ויגבר, הניתנות לגורמים עוינים לישראל מחוץ למדינה.

ראינו איזה שטף שנאה יצא מתוך החברה שלנו, עת התברר מקרה אלאור אזריה. ניראה שעד ראש הממשלה הגיעה חוסר היכולת להתמודד עם עדויות מצולמות וברורות. ראינו כולנו, גם את ניהול הזירה הרשלני והחובבני שגם הוא מעיד על מחנה "לא טהור". אז נכון שהצבא מתחקר הרבה מאוד מהפעילות שלו. ייתכן ונדרש להעמיק יותר בנושא הזה כי הוא בנפשנו.

הפתח לשונאי ישראל...

השני – משה מצווה שלא לקחת ריבית כאשר נותנים הלוואה לחבר (כלומר למישהו אחר מבני ישראל). לעומת זאת, אם נותנים הלוואה למי שאינו חבר (כלומר למישהו שאינו מבני ישראל) אז מותר לקחת ריבית: כ לֹא־תַשִּׁ֣יךְ לְאָחִ֔יךָ נֶ֥שֶׁךְ כֶּ֖סֶף נֶ֣שֶׁךְ אֹ֑כֶל נֶ֕שֶׁךְ כָּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר יִשָּֽׁךְ ׃ כא לַנָּכְרִ֣י תַשִּׁ֔יךְ וּלְאָחִ֖יךָ לֹ֣א תַשִּׁ֑יךְ לְמַ֨עַן יְבָרֶכְךָ֜ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹל֙ מִשְׁלַ֣ח יָדֶ֔ךָ עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ.

אז בפעם הבאה כשתשמעו פרסומת של בנק - שהוא גם ידיד או חבר - תיגשו לסניף עם ספר דברים פרק כג' ותדרשו הלוואה ללא ריבית – מעניין איך יגיב מנהל הסניף. ייתכן ויש כאן עילה לתביעה על פרסום שקרי!!

ולגבי ריבית שמותר לקחת מגויים אך לא מיהודים – הינה עוד תירוץ להתנהלות האנטישמית בעולם. חבל לדעתי, שמשה נתן כאן פתח לשונאי ישראל. הכנסייה הנוצרית ניצלה היטב היטב את הציווי הזה כדי להשפיל ולהפוך את היהודים לשטן עלי אדמות.

דברים, פרק כד' - לֹ֣א תַטֶּ֔ה מִשְׁפַּ֖ט

מתי מותר לגבר לגרש אישה? א כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֛ישׁ אִשָּׁ֖ה וּבְעָלָ֑הּ וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א תִמְצָא־חֵ֣ן בְּעֵינָ֗יו כִּי־מָ֤צָא בָהּ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּיתֽוֹ. הינה לפנינו עד דוגמה למעמדה הנחות של האישה: הגבר לוקח אותה, הגבר בוחן אותה במיטתו, ואם הוא מוצא פגם בקרום בתוליה הוא מגרש אותה. ככה. פשוט. האישה היא פשוט חפץ.

[בתמונה: החפצת נשים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי surdumihail לאתר Pixabay]

ועוד...

מתי משלמים משכורתו של עובד עני? – מיד באותו יום בוא הוא עבד. לא בסוף החודש, לא בשוטף + 60. מיד!

 יד לֹא־תַעֲשֹׁ֥ק שָׂכִ֖יר עָנִ֣י וְאֶבְי֑וֹן מֵאַחֶ֕יךָ א֧וֹ מִגֵּרְךָ֛ אֲשֶׁ֥ר בְּאַרְצְךָ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ ׃ טו בְּיוֹמוֹ֩ תִתֵּ֨ן שְׂכָר֜וֹ וְֽלֹא־תָב֧וֹא עָלָ֣יו הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֤י עָנִי֙ ה֔וּא וְאֵלָ֕יו ה֥וּא נֹשֵׂ֖א אֶת־נַפְשׁ֑וֹ וְלֹֽא־יִקְרָ֤א עָלֶ֨יךָ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא.

ולעניין אחר: טז לֹֽא־יוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וּבָנִ֖ים לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֑וֹת אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יוּמָֽתוּ. כלומר – משה נגד הכללות! במשפט וביחסים שבין אנשים אין הכללות. אם אחד גנב, אז לא כל משפחתו גנבים ואם אחר צדיק אין בכך ערובה שכל משפחתו צדיקה. כל אחד עומד מול המשפט עם "החבילה" שלו.

משפט אלוהים הוא אחר כי אלוהים נוקם ונוטר עד ארבעה דורות; אבל במשפט של בני אדם – אין הכללות. בעיני – בראבו!

ורק הערה קטנה – מוכר הפתגם: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" – חשוב לזכור: כאן לא מדובר במשפט אלא בדוגמה אישית. הורים צריכים לדעת שהבנים והבנות שלהם מסתכלים על התנהגותם ולומדים ממנה, כיצד עליהם להתנהג. למידה כזו עשויה או עלולה לחלחל לדורות רבים אחריהם.

וכמובן, משה שוב ושוב מדגיש את מצוות וחובת היחס ההוגן לחלש בחברה: יז לֹ֣א תַטֶּ֔ה מִשְׁפַּ֖ט גֵּ֣ר יָת֑וֹם וְלֹ֣א תַחֲבֹ֔ל בֶּ֖גֶד אַלְמָנָֽה ׃ יח וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֨יתָ֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַֽיִּפְדְּךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מִשָּׁ֑ם עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה.

משה לא מפספס הזדמנות להזכיר לנו, שהיינו עבדים בארץ מצרים ועלינו להקפיד לא להטות משפט של החלשים בחברה ושל הגרים.

[בתמונה: משה לא מפספס הזדמנות להזכיר לנו, שהיינו עבדים בארץ מצרים ועלינו להקפיד לא להטות משפט של החלשים בחברה ושל הגרים... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

דברים, פרק כה' - תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק

משה בונה את מיתוס עמלק: יז זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם ׃ יח אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחַרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים ׃ יט וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֣יךָ׀ לְךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְהוָֽה־אֱלֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח.

כתוב כאן שיש לזכור את מה שעשו העמלקים לבני ישראל כשיצאו ממצרים. העמלקים "זינבו" בחלשים מבני ישראל ועל כן, גם כאשר יישבו בני ישראל לבטח בארץ ישראל, לאחר שאלוהים יעזור בחיסול כל האויבים, חשוב להמשיך לזכור ולא לשכוח את זכר עמלק.

נחזור רגע לסיפור המלחמה המקורי בספר שמות פרק יז: ח וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם ׃ ט וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי.

[בתמונה: תמחה את זכר עמלק... הוצאתו להורג של אגג, מלך העמלקים, בידי שמואל הנביא. תחריט של גוסטב דורה. התמונה היא נחלת הכלל]

תמיד יהיו "עמלקים". האם לעד נפחד?

מעניין – כאן אין כלל אזכור לכך שעמלק זינבו בחלשים שבבני ישראל. עמלק ניסו לתקוף את בני ישראל, שזה עתה יצאו ממצרים, ומשה הורה ליהושע להילחם בהם. בני ישראל ניצחו בקרב בזכות מנהיגותו הצבאית של יהושע בין נון ומנהיגותו האמונית של משה.

אם כך: מדוע משה, בספר דברים, מייצר מיתוס שבו עמלק היו רשעים במיוחד ולכן תמיד, גם לאחר שבני ישראל ישבו לבטח בארצם, עליהם לזכור את אשר עשו עמלק?

כדי לענות על השאלה, כדאי להיזכר במה שאמר חביב בורגיבה, נשיא טוניסיה לשעבר,  לחבריו בליגה הערבית: "הערבים לא צריכים להילחם נגד ישראל כדי להרסה מבחוץ, מאחר שהיהודים יהרסו את עצמם בעצמם, במריבות פנימיות בתוכם". כלומר – היהודים, אם אין להם אויב מבחוץ, יתפוררו מבפנים. האם באמת לכך התכוון משה?

אני מציע לקרוא שוב, ובזהירות, את דברי משה: יט וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֣יךָ׀ לְךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְהוָֽה־אֱלֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח. 

בזמן שעם ישראל יהפוך לריבון בארצו, כאשר יהוה יניח לכל אויבי ישראל החיצוניים (כלומר לא יהיו יותר אויבים לעם ישראל כי אלוהים ידאג לכך) או אז אנחנו מצווים למחות את "זכר עמלק". לא את עמלק, אלא את זכרו!

• למחוק את הזיכרון של האויב הדמוני שבנה משה.
• למחוק את הזיכרון.
• למחוק ולא לשכוח למחוק.
• למחוק את הזיכרון.

[בתמונה: למחות את "זכר עמלק"... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי sammynetbook לאתר flickr]

להפסיק לחיות בפחד השמדה תמידית

רק כאשר נדע למחוק את הזיכרון של מעשה עמלק; כלומר, נפסיק לחיות בפחד השמדה תמידית, רק אז באמת נוכל לקיים ריבונות בארצנו. תמיד יהיו "עמלקים". האם לעד נפחד?

משה חזה בבהירות מפחידה, שבישראל 2019, חלק מהקיצוניים שב"מאמינים" לכאורה בתורתו, יראו בחלקים אחרים של העם, עמלקים. משה הבין שהאויב האמתי שלנו אינו עמלק חיצוני, אלא אנשים מתכונו שישליכו עמלק חיצוני על אנשים אחרים מתוכנו. לכן ציווה לשכוח את זכר עמלק.

ה"מאמינים" הקיצוניים, המכנים את אנשי ה"שמאל" עמלקים; ובכך מתירים את דמם, הפכו את המיתוס של משה, שאמור היה לשמור על לכידותו של עם ישראל, לנבואה של חביב בורגיבה שבה העמלקי חודר לתוך שורות בני ישראל ומשמיד אותם מבפנים.

הגיע הזמן, שמנהיגי המדינה יעמידו את הדברים במקום שבו משה התכוון אליו! 

[לאוסף המאמרים על פרשת כי תצא, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על עמלק', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת כי תצא.
• אוסף המאמרים: 'הכל על עמלק'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת כי תצא באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 7/9/19.
• ויקיפדיה: פרשת כי תצא.