[בתמונה: משכנו הראשון של בנק אנגלו פלסטינה בתל אביב, בקרן הרחובות יהודה הלוי והרצל - 1923. מה הקשר לפלסטינים? אין קשר... התמונה היא נחלת הכלל]

[המאמר ראה אור לראשונה ב'חדשות מחלקה ראשונה' ובבלוג של יורם אטינגר. הוא מופיע כאן באישור המחבר. לגישה לבלוג של יורם אטינגר לחצו כאן]

יורם אטינגר הוא מומחה ביחסי ארצות הברית-ישראל, כיהן בעבר כציר בשגרירות ישראל בארצות הברית וכמנהל לשכת העיתונות הממשלתית.

[בתמונה משמאל: יורם אטינגר בעת הרצאה. טקסס, מאי 2011. התמונה היא נחלת הכלל]

*  *  *

"השם פלשתינה ניתן לאזור גדול יותר מיהודה, קשור היסטורית וגאוגרפית לארץ ישראל, ומתייחס לאזור גדול יותר מארץ הפלישתים - ארץ ישראל..."

ההנהגה הפלסטינית מנסה להשריש את המסר כאילו פלשתינה היא ערבית, ולא יהודית, מאז ומקדם. האמנם?

לפי מחקר של פרופ' דוד ג'ייקובסון מאוניברסיטת בראון בארה"ב, "השלטון היווני והרומי התייחס במונח "פלשתינה" לארץ ישראל, ולא רק לארץ הפלישתים... שפלשו במאה ה-13 לפני הספירה מאיי הים האגאי או קפריסין.... והקימו את פלשת בדרום רצועת החוף של ארץ ישראל...

"ההיסטוריון היווני הרודוטוס [אבי ההיסטוריונים המערביים] כתב במאה ה-5 לפני הספירה על פלשתינה כאזור המשתרע בין סוריה ולבנון לבין מצרים. כלומר, ארץ ישראל... גם אפלטון ואריסטו [אבות הפילוסופים המערביים] התייחסו במאה ה-5 וה-4 לפני הספירה לארץ ישראל כ"פלשתינה"...

"בתחילת המאה ה-1 לספירה כתב המשורר הרומי אובידיוס (ראו תמונה משמאל) על מנהג השבת של תושבי פלשתינה.... המשורר הרומי סטאטיוס התייחס להקשר היהודי של המונחים "פלשתינה" ו"פלשתינים". "במאה ה-1 השתמש הפילוסוף היהודי פילון האלכסנדרוני [ידידיה הכהן] ב"פלשתינה" כשם נרדף לארץ ישראל...

[משמאל: ציור בדמותו של אובידיוס מאת אנטון וון וורנר, 1905. התמונה היא נחלת הכלל]

"השפה היוונית קושרת בין 'פלשתינה' ל'ישראל'.... מקור השם 'ישראל' הוא בניצחון יעקב במאבק עם מלאך האלוהים שזיכה אותו בשם 'ישראל': 'כי שרית עם אלוהים ואנשים ותוכל' (בראשית כ"ב, 29). יוון הקדומה העריצה מתאבקים, והתרשמה עמוקות מיכולת ההיאבקות של אחד משלושת אבות האומה היהודית. המילה היוונית 'פלשתינה' דומה מאוד למילה היוונית 'פלסטס' - 'מתאבק'.

מנדט על פלשתינה

"אין שחר להנחה כאילו הקיסר הרומי אדריאנוס שינה את שם יהודה לפלשתינה כדי למחוק מהזיכרון האנושי את היהדות והקשר היהודי לארץ ישראל. השם פלשתינה ניתן לאזור גדול יותר מיהודה, קשור היסטורית וגאוגרפית לארץ ישראל, ומתייחס לאזור גדול יותר מארץ הפלישתים - ארץ ישראל...."

השורשים היהודים/ישראלים בפלשתינה קיבלו ביטוי בהקמת הבנק האנגלו-פלשתיני ב-27 לפברואר 1902, כחברת-בת של "אוצר ההתיישבות היהודית", שהביא לעולם את "בנק לאומי". הם גם הודגשו בהצהרת שר החוץ הבריטי בלפור מ-2 לנובמבר 1917: "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.... בתנאי שלא יעשה דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בפלשתינה...."

.

[בתמונה: הבניין ההיסטורי של בנק אנגלו פלשתינה בשדרות ירושלים 1 פינת רחוב אפ"ק (אנגלו פלשתינה קומפני) בתכנונו של האדריכל יוסף ברלין (נהרס באוקטובר 2016). התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Avi1111 dr. avishai teicher. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 3.0]

ההתחייבות להקים בית יהודי-לאומי בפלשתינה הייתה חלק בלתי-נפרד מ"ועידת סן רמו" ב-25-19 לאפריל 1920, שסללה את הדרך להקמת 22 מדינות ערביות ומדינה יהודית אחת. לדברי שר החוץ הבריטי, לורד קורזון, ועידת סן רמו הייתה "מאגנה קארטא של העם היהודי".

הקשר ההיסטורי של העם היהודי לפלשתינה צוין במפורש ב"מנדט על פלשתינה" שהוענק ביולי 1922 לבריטניה על-ידי חבר הלאומים, והינחה לקדם הקמת מדינה יהודית בפלשתינה. בספטמבר 1922 הפירה בריטניה את המנדט כאשר העבירה ¾ מפלשתינה למשפחה ההאשמית השולטת היום בירדן. התוקף המשפטי של "המנדט על פלשתינה" כלול גם - מאז הקמת האו"מ ב-18 לאפריל 1946 - בסעיף 80, פרק 12, של מגילת האו"מ.

המהות היהודית של פלשתינה מתועדת למשעי גם באלפי ממצאים ארכאולוגים המעידים על המסד ההיסטורי, לאומי, דתי ותרבותי יהודי של פלשתינה, ובמיוחד ברכסי יהודה ושומרון, ערש היהדות, העם היהודי והמדינה היהודית.