[המקור: העיתונות האיראנית]
[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חימוש מדויק לכוחות היבשה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על טילי שיוט ופגעיהם, לחצו כאן]
אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים
* * *
סוג נשק חדש ומדויק מופעל כעת ע"י האיראנים וארגוני החסות שלהם בזירה - טילי שיוט.
אנחנו "רגילים" לרקטות בליסטיות שמשוגרות כנגדנו מעת לעת.
תזכורת: רקטות בליסטיות מאופיינות בכך שהם לא מדויקות, וטסות במהלך מעופם במסלול קשתי גבוה מאוד ליעדן. כך, באמצעות מכשירי המכ"מ שלנו, ניתן לקבל התרעה בזמן ולהיכנס למחסה או למרחב המוגן טרם פגיעת הרקטה.
בנוסף, בגלל המסלול הבליסטי הגבוה וזמן ההתרעה הארוך יחסית, ניתן לנסות ליירט את הרקטות באמצעות סוללות טילים כגון 'כיפת ברזל'.
על טילים מדויקים כבר כתבנו. המדובר באותן רקטות בליסטיות כבדות; אבל אלה הן רקטות מדויקות, שמסוגלות לנווט עצמן באוויר, עד לפגיעה מדויקת בבניין מטרה שמוגדר להם טרם ששוגרו.
אז מהם טילי השיוט שאיראן תקפה באמצעותם את בתי הזיקוק בערב הסעודית?
מדוע הם מסוכנים כל כך?
להערכתי מסוכנים אף יותר מטילים בליסטיים מדויקים.
טילי השיוט הם למעשה מטוסים ללא טייס. מטוסים דמויי טילים, נושאי מטען חומר נפץ כבד; שטסים למטרה הרחוקה במסלול שטוח ונמוך מאוד, ממש כ- 50 מטר מעל לקרקע; ולבסוף גם מתנפצים על המטרה.
טילי השיוט מדויקים מאוד (מדויקים יותר מהטילים הבליסטיים המדויקים), עד לרמת פגיעה בבניין מטרה מוגדר. הם מהירים, מהירות שמקשה על יירוטם.
את טילי השיוט - ובגלל גובה טיסתם הנמוך ומסלולם השטוח - קשה מאוד לאתר באמצעות המכ"מ (אם בכלל) ממרחק רב מהמטרה. מעשית, כמעט ולא ניתן ליירטם. הטילים נגד הטילים, כאן ובעולם, לא תוכננו ליירט מטרות מהירות, שטסות במסלול שטוח ובגובה של 50 מטר בלבד מעל לקרקע.
האיראנים ו/או ארגוני הטרור שבחסותם ביצעו לאחרונה בערב הסעודית תקיפה (ראשונה מסוגה בעולם) נרחבת משולבת של עשרות מל"טים וטילי שיוט.
התקיפה פגעה קשות בכלכלת ערב הסעודית והעולם; כאשר בנוסף לנזק האדיר המידי השביתה, לזמן ניכר, כ 5 אחוז מתפוקת הנפט העולמית.
[בתמונה: שברי הטיל בסעודיה אחרי 'שעשה את העבודה'...]
לטיל השיוט האיראני הנוכחי, סומאר (SUMAR) טווח של כ- 1350 ק"מ (מגיע גם לישראל), מהירות של כ- 900 קמ"ש, ראש נפץ של 400 ק"ג ובעיקר: יכולת לפגוע בדיוק רב בבניין מטרה מוגדר.
טילי השיוט שהם כלי קטלני, מתוחכם ויקר הופעלו עד לאחרונה רק ע"י המעצמות הבכירות, בעיקר ארה"ב (טומהוק) וגם רוסיה (קליבר). הימצאותו של אמצעי כזה מתוחכם בידי איראן וארגוני טרור מדאיגה ביותר.
חשוב לדעת כי ניתן באמצעות טילי שיוט לפגוע ממרחק רב, וללא סיכון של טייסים וחיילים, באתרים אסטרטגים וחיוניים; כאשר לצד המותקף, אין יכולת מעשית להתגונן.
לסיכום,
שנים רבות ידוע בעולם, כי לא ניתן ליירט טילי שיוט שטסים בגובה נמוך מאוד (כגון הטומהוק) באמצעות טילי יירוט.
גם כאן, האמצעי היחיד שיכול להתמודד ביעילות (ובתנאי שטילי השיוט יתגלו במרחק של כ- 20 ק"מ מהיעד); וליירט טילי שיוט היא לייזר כימי רב עוצמה. לייזר שיש לו טווח יירוט יעיל של 10 עד 15 ק"מ; ולכן, יוכל לטפל במטחים.
הסקייגארד!
[התמונה באדיבות היצרן]
![[בתמונה: ה'קליבר' הרוסי - טיל השיוט המתקדם מסוגו בעולם. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Allocer. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]](https://he.wikipedia.org/wiki/3M-54_Klub#/media/קובץ:3M-54E_missile_MAKS2009.jpg){kind=link}
Pingback: המלחמה הבאה באתר 'ייצור ידע' | ייצור ידע
ההגנה והיירוט של טילי שיוט היא קשה במיוחד, מכיוון שטילי שיוט טסים. אל מטרתם בגובה נמוך, וזמן הגילוי וההתרעה המכ"מי הוא קצר ביותר. לדוגמה: טיל שיוט איראני 'הובייזה' טס בגובה של 100 מטרים מעל פני הקרקע, ואז המגן חייב להשמידו תוך ארבע דקות.
לשם כך צריך לשמור על כוננות הגנה אווירית רציפה וגבוהה. אז איך אם כך יכולה להתמודד ישראל עם האיום? גורם ביטחוני אומר כי בידי ישראל כמה אמצעי לחימה המתאימים ליירוט טילי שיוט. לדוגמה: טילי ברק 8, מערכת הגנה נגד מטוסים, טילי ים-ים (שמסלול מעופם נמוך). מרכיבים אפשריים נוספים להגנה מפני טילי שיוט, מסביר הגורם, הם טילי ה"פטריוט" החדישים PAC-3, או הדגם החדש של מטוסי F-15, שיגיע לחיל האוויר במידה והממשלה תחליט. מדובר במטוס המצויד במכ"ם חדיש, רב-עוצמה ומתקדם המתאים גם ליירוט בגובה נמוך. המטוס גם יישא תריסר טילי יירוט. הגורם מדגיש כי גם את מערכת "שרביט קסמים/קלע דוד" והמכ"ם שלה ניתן להתאים ליירוט טילי שיוט. כלומר, הפתרון הוא מערכתי, כשהעיקר הוא התאמות המכ"ם ליירוט נמוך.
ושגיאות קשות בניתוח היכולות והביצועים
אין בטילי שיוט שום דבר חדש. בטח ובטח לא בתעשיית טילי השיוט האיראניים.
הם מייצרים ומפתחים טילים כאלו כמעט שני עשורים. הסומאר לא טיל חדש והוא מבוסס על טילי המשכאת, המבוססים על שחזור הנדסי של טילים רוסיים.
הכתבה מאד לא מקצועית.
החדש הוא בשני תחומים עיקריים:
האחד: הצבירה של מסה קריטית של טילים, שיוצרת התהוות חדשה ובעייתית של יתרון אסטרטגי לאיראנים על פני המעצמה הגדולה בעולם, שטעתה בפיתוח הנשקים ה'נכונים' לעת הזו ונקלעה (ואנחנו איתה) לנחיתות).
והשני: הביטחון העצמי האיראני והנכונות ללכת על חבל דק, גם אם הוא מוביל למלחמה (מתוך הנחה שלאור הבנת הנחיתות האסטרטגית, הסעודים והאמריקנים והישראלים לא ילחמו).
לפני שני עשורים, מתקפה של פרוקסי איראניים מעיראק על ישראל הייתה אגדה. היום, ההסתברות גדלה מרגע לרגע והעובדה שהסעודים לא השיבו באש רק מחזקת את זה, כי גם ישראל תתקשה להגיב להתקפה, שאין בה טביעת אצבע איראנית חד משמעית, מתוך גבולותיה!
אז אין דבר חדש? באמת?
עוד כתבה ממוקדת מטרה שכוונתה לעודד רכישה של מערכת סקאייגארד…
חבל.
אתה מוזמן לענות במאמר…
כל פעילותי היא על חשבוני כולל גם ההוצאות, הפעילות התנדבותית בלבד.
אין פיתרון קינטי(טילים נגד טילים) יעיל או גם מניח את הדעת ליירוט של מתקפה נרחבת של רקטות וטילים.
הטילים המיירטים והמערכות התומכות יקרים מאוד ולכן בהגדרה הם מעטים בנוסף היעילות שלהם למיירט בודד אינה גבוה וגם לא צפויה להשתפר.
כך גם יכולתם ליירט טילים מתמרנים ו/או מהירים מאוד שואפת לאפס.
אז נשארנו עם יירוט באמצעות אנרגיה ישירה היא הלייזר.
כאן עולה השאלה איזה סוג לייזר.
ההספק של ייזר מוצק נמוך מאוד וכך יהיה עוד שנים רבות.
אתה לא מיירט מטוס אף 16 באמצעות רובה אם 16.
אז נותר הלייזר הכימי החזק מכולם הוא הסקייגרד שכבר פותח.
עוצמתו גדולה לערך פי 17 מזאת של הלייזר החשמלי החזק ביותר.
למי שכן יש אינטרסים זה לאנשים שמתפרנסים מייצור טילי יירוט לא יעילים ולמי שרוצים להגן על שמם הטוב לאחר שהוכח שטעו וגרמו למחדל איום.
אבל מה לעשות ביטחון העם קודם.
לא ברור לי מדוע את מגיב בצורה כזו ומבטל את דבריו? גם אם המטרה שלו לתת עוד דוגמה בה הסקייגארד נחוץ ואפילו אם נניח שהוא בעל מניות בחברה תתיחס לתוכן